אודות המחבר: הגר

אתמול הייתי בכנס דה מארקר. חשבתי שאני אחזור הביתה מלאת חוויות ואנרגיה לכתוב פוסט. אבל חזרתי כל כך מבואסת שלא היה לי חשק אפילו לחשוב על מה לכתוב. אז צייצתי. לפעמים יותר קל לדבר ב-140 תווים. לפעמים קצר זה לעניין. היות ולא הייתה לי אפשרות לצייץ בכנס (פרטים בהמשך), אני חשה צורך עז לצטט את הציוצים של לפני ואחרי.

הכל התחיל בטוויטר. אני בדרך כלל די שונאת שמשהו ממלא לי את הפיד בצורה כזאת שקשה להתעלם ממנו וזה על גבול המטריד. לא אוהבת לראות דברים חוזרים על עצמם כל כך הרבה, ובטח לא כשאני לא חלק מכל זה. לא מכירה הרבה האש טאגס שתפסו פה בארץ, וזה השאפו היחיד שיש לי להגיד על הכנס של דה מארקר.

ההאש טאג #com2010 הציף לי את הפיד. מה זה אומר לעזאזל? חיפוש קצר בגוגל השיב לי – זה הכנס אינטרנט של דה מארקר. מגניב, חשבתי לעצמי. כולם יהיו שם, ונוכל לראות כמה פרצופים שאני מכירה רק מהטוויטר. תהיתי איך לא הוזמנתי. ומיד חיפשתי לי כרטיס. כל מיני אנשים חילקו כרטיסים חינם בבלוגים מיוחסים, אבל אני כבר איחרתי את המועד, החינמים נגמרו.

@TheSharkLady היי, את מחלקת כרטיסים לויעדת אינטרנט של דה מארקר? #com2010

11:42 AM Apr 29th

מחפשת שני כרטיסים לועידת דה מארקר, מישהו? #com2010
11:42 AM Apr 29th

החתול המהמם שלי בלייז, הוא יכול לזכות אותי בשני כרטיסים? #com2010@TheSharkLady http://twitpic.com/1jbtxl

12:18 PM Apr 29th

אין דבר העומד בפני הרצון, ואין מצב שכולם שם ואני לא. צייצתי ללא הרף. בלי לדעת שעצם העובדה שאני שמה את ההאש טאג הזה #com2010 מקשר את הציוצים שלי אוטומטית לדף הכנס. עד שדודי אמר לי שאני מככבת שם.

עם דודי בכנס

ואם כבר דודי, שאלתי אותו אם הוא בא, ואם הוא יודע איך אני משיגה כרטיס, הוא אמר לי שיפעיל קצת קונקשיין, ואני חשבתי שהינה – עוד רגע אני עם כרטיס ביד. בחינם כמובן. אז החמוד הזה הפנה אותי לדף הרשמה…

@DudiSharon זה הקשרים שלך? שולח אותי להרשם ולשלם? אם כבר מישהו צריך לשלם זה הם לי! י #com2010

4:34 PM Apr 29th

בסופו של דבר, הישועה הגיעה מהמקום הכי הגיוני… מהעבודה!

הבוסית התותחית שלי השיגה לנו כרטיסים לכנס! עכשיו תגידו, אילו הרצאות הכי מומלצות החל מהצהריים? #COM2010

10:48 AM Apr 30th

השיגה שני כרטיסים ולא יכלה לבוא איתי. ואני, אני לא אוהבת ללכת לבד לשומקום. אז חיפשתי טרמפ ופרטנר.

מחפשת טרמפ לכנס, מהרצליה או מת”א #COM2010

10:35 AM May 2nd

@ronenk אני מחפשת טרמפ לשם… #COM2010 אם תבוא אני אבוא גם באוטובוס

10:40 AM May 2nd

@yonibloch יש לך עוד מקום בטרמפ לכנס? אם עוד לא יצאתם… #com2010

11:04 AM May 2nd

@DudiSharon הדייט שלי לכנס #com2010 נתראה בקרוב!

11:46 AM May 2nd

עד שהגענו, ועד שמצאנו חניה, ועד שהצלחנו להכנס, ועד שקיבלנו את הכרטיסים ששמרו או לא שמרו לנו כבר יצא לנו המיץ. עלינו למעלה וניסינו להכנס לאיזו הרצאה. האולמות היו מפוצצים, אז שמו אותנו באולם ליד, שם הקרינו בלייב את מה שקורה במקום שלא יכולנו להכנס אליו. וואלה יופי, בשביל זה באתי? אם כבר מוקרן, אני מעדיפה את זה בבית שלי, על הספה שלי. אפילו מעדיפה לראות את זה על המחשב. מה איכפת לי שזה שידור לייב?!

מה שכן רציתי לייב – זה לצייץ מתוך ההרצאה היחידה אליה הצלחנו להכנס. אבל לא הצלחנו להתחבר לאינטרנט… אז צילמתי עם הפלאפון הדפוק שלי, כדי שתהיה לי הוכחה, שהינה – הייתי בכנס, הייתי בהרצאה. יאיי! רציתי להראות לכם מה צילמתי אבל אני אצטרך להעלות את זה ליוטיוב בשביל זה…

הקובץ הזה גדול מדי. התקנת ה-PHP שלך מאפשרת להעלות קבצים בגודל מרבי של 2M (לפי המשתנה upload_max_filesize בקובץ php.ini)

תסתפקו בתמונה מטושטשת…

David Kenny, Managing Partner, Vivaki

ההרצאה הייתה קצרה. או שאולי נכנסנו לקראת הסוף… כשיצאנו מהאולם תרנו אחר פרצופים מוכרים. בטוח שכל המגניבים בפינת עישון, אז יצאנו להתבשל קצת במרפסת. פתאום ניגש אלינו בחור וביקש אש. “אלון מוליאן!” צווחתי משמחה, סופסוף פנים מוכרות. מזל שהיה לו תג עם שם כי הייתי כל כך מסונוורת מהשמש (הלו מה עם איזה צל פה?) שכמעט פיספסתי אותו. לצערי, את ההרצאה שלו פיספסתי, ואני מחכה בקוצר רוח שהוא כבר יעלה אותה לאנשהו, כפי שהבטיח.

נכנסנו חזרה פנימה. כל מקום שלא היבטנו היה ממותג: דוכנים, רולאפים, כרזות פירסומיות שכמעט וצורחות עליך, ואפילו הכוסות קפה והמפיות היו ממותגות ממיטב באי הכנס. השקו אותנו בסוגים מוזרים של שוופס, וגם בשנדי הזה שנו-איך-קוראים-לו-שמשחק-חייל-והוא-בכלל-לא-שירת-בצבא מפרסם עכשיו בכל מקום. איכס זה היה ממש דוחה.

הלכנו לשטוף את הטעם עם הפופקורן חינם שחילקו שם. השתיה הנורמאלית אגב, עלתה כסף. התיישבנו קרוב קרוב לאינטרנט המהיר של NGN וניסינו לשווא להתחבר. למשך כמעט דקה הצלחנו להשאר אונליין, עד שהרשת שוב נפלה. כנס אינטרנט, כן? לא כי אם שכחתם… אז אני פה כדי להזכיר!

“היי אתה מהפייסבוק!” צעקתי לאליאב אאלוף. “לא, לא” לחש לי דודי “הוא מהדסק של גלובס”. לא לא דודי, אני מכירה אותו מהפייס. וזו הפעם הראשונה שאני רואה את הפנים שלו בתלת מימד. ממש חוויה קולנועית 🙂 כאן בערך נגמר לי מה לספר לכם על הכנס. אלה היו ההיי לייטים של היום, ואילולא דודי, הייתי נדפקת משעמום. אז תודה לך שנגררת איתי לשם!

והינה הציוצים של אחרי:

@dordali אם האינטרנט המזדיין שלהם היה עובד… אוף עד שהצלחתי להתחבר, ועד שסחטתי ממנו ציוץ יצא לי המיץ #com2010

7:26 PM May 2nd

תקשיב, ישבנו ממש ליד הדוכן של האנ.ג’י.אנ הזה ולא היה אינטרנט כמעט בכלל! #com2010

7:34 PM May 2nd

@dordali ועוד באסה – שהגעתי ללאומי, לדוכן שלהם הם כבר סיימו לחלק את המאה שקל 🙁 #com2010

7:35PM  May 2nd

לסיכום: כולם היו שם ולא היה כלום #COM2010

about 20 hours ago

@mik_d מה היה כייף בשטיפת המוח הפרסומית ובלתי מאורגנת הזו? האינטרנט לא עבד, לא היה מקום באולמות ומכל מקום קפצו עליך אנשי מכירות#COM2010

about 20 hours ago

אולי היו לי יותר מדי ציפיות. פעם הבאה אביא גם כרית #COM2010

about 20 hours ago

@mik_d לו הייתי רק מצליחה להיכנס לאיזו הרצאה ולשבת כמו בנאדם… מזל שדודי היה שם אחרת הייתי נדפקת משעמום (CC:@DudiSharon)

about 20 hours ago

@mik_d כייף לך 🙂 אני התאכזבתי… באמת… י

about 20 hours ago

ובנימה אופטימית זו – לילה טוב

about 20 hours ago

מבואסת

איך אומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים

הוא סגר את הדלת. הושיב אותי על הכיסא והסתכל לי בלבן של העניים. “אז איפה את רוצה שאני אדקור אותך?” חיוך נפרש על פניו – מפה לאוזן, מביט בי, מחכה לתשובה. הלב דפק, הפחד גבר. “את רוצה שננסה קודם לדקור אותך ביד, שתוכלי לראות איך אני דוקר אותך ושתרגישי איך זה?” שאל בעיניים נוצצות ותפס לי את המרפק. “אני לא יכולה להסתכל!” כמעט נשנקתי.

הפנתי לו עורף ועצמתי את עיניי. הרגשתי את אחיזתו וכיצד עם היד השניה הוא מחפש את בסיס השריר שחבוי במפרק המרפק. חיכיתי לרגע הדקירה. פחדתי שאקפוץ ואגרום לעצמי נזק. זה חשוב לא לזוז. או לפחות כך נדמה לי. “נו את מרגישה?” פתחתי עיניים והסתכלתי על המחט הדקיקה הנעוצה לי במרפק. הוא שיחק איתה קצת עד שהשריר הפסיק לקפוץ. בתוך שניה הרגשתי איך היד משתחררת לי. אפילו לא ידעתי כמה היא תפוסה.

שם, איפה ששריר המרפק, קצת שמאלה לכיוון בסיס המפרק

כבר שנים שאני רוצה לנסות דיקור. שמעתי על זה כל כך הרבה דברים טובים, אבל פחדתי. ואל תשאלו אותי איך היה לי אומץ להתקעקע, זה שונה. הקעקוע הוא על שכבות שומניות ועליונות של העור, ואילו דיקור חודר לפעמים עד 7.5 ס”מ! תודו שמבחינה פסיכולוגית זה יותר מלחיץ מקעקוע. ומה לעשות אני עובדת עם הראש. אבל כששמעתי שידידי הפיזיוטרפיסט שעשה עלי ניסויים כשעוד היה סטודנט באוניברסיטת חיפה, החל ללמוד דיקור, ידעתי שזה הבנאדם שאני מוכנה שידקור אותי. לגיא יש מגע קסם ויכולת מופלאה להוציא מהגב שלי כל קנק אפשרי.

הדיקור לוקח מספר דקות. גם אחרי שעה של מסג’ אי אפשר להגיע לתוצאה שמגיעה אחרי שמנקבים אותך ומשחררים לך את הלחץ. השריר פתאום נרגע, כאילו בלון שיצא לו האוויר. זה משחרר את כלי הדם מהלחץ שנוצר עקב השריר המכווץ, ובתוך שניות מרגישים בהבדל. לא האמנתי שאחרי 5 דקות ו-6 מחטים הצד הימני של הצוואר והשיכמה שלי פשוט התרכך. גיא הסביר לי שזה לא רק השיחרור – הגוף מקבל “הודעה” שיש פצע ושולח את כל התרופות הטבעיות הטובות שהוא יודע לייצר. למעשה, הפצע מאוד קטן אבל הגוף מזרים משאבים רבים לתיקון ובכך בעצם הטיפול ממשיך לעבוד עוד שלושה ימים אחרי שהמחטים כבר מזמן נזרקו לפח הפסולת הביולוגית.

כך נראה שריר שעובר שיחרור בדיקור: כשהמטפל מוצא את הנקודה שמקפיצה את השריר, הוא דוקר אותו בקטנות עד שהוא מפסיק לקפוץ. זה אומר שהחסימה/הכיווץ השתחרר. לא יאומן.

♥ סודות קטנים לחיים בריאים (או) איך לסיים את יום העבודה בלי לגמור את הגב ♥
 
 
כאבי גב וצוואר הם הסיבה המשמעותית ביותר לימי מחלה שניתן לצמצם ואפילו למנוע!
סביבת העבודה שלנו משפיעה על כל חלק מבריאותינו, החל מנשימה בחדר ממוזג, יציבה לקויה בגלל ישיבה ממושכת ועד לכאבי ראש כתוצאה מתאורה לקויה.
אז יש לי חדשות טובות וחדשות רעות.
החדשות הטובות קודם: אפשר וצריך לארגן את הסביבה שבה אנו נמצאים שעות רבות בכל יום, כך שכשנגיע הביתה, ישארו לנו כוחות למשפחה וחברים.
ולחדשות הרעות: זה לא יקרה מעצמו. צריך לקחת יוזמה ועם קצת מאמץ נגיע לתחילת יום העבודה בלי לחשוב על סופו.
 

1. וודאו כי אתם יושבים בכיסא מותאם לכם מבחינת גובה מול עמדת העבודה – דרך קלה לדעת היא לוודא שיש 90 מעלות במפרק הקרסול הברך והירך, מה שנקרא ישיבת 90 90 90.
2. הכיסא מיועד לישיבה זקופה ולא להתמרחות- השתדלו שלא לשקוע ולהחליק בכסא, אלא לשבת צמוד למשענת הגב, תוך הקפדה על הקשת המותנית (גב תחתון).
3. הימנעו מהשענות על האמות כנגד השולחן בזמן הקלדה ושימוש בעכבר – זוהי דרך מצוינת להזמין לעצמכם את תסמונת התעלה הקרפלית המלווה בכאבים ונימולים בשורש כף היד.
4. וודאו שאין מתח בחגורת הכתפיים והן רפויות (לרוב תוך כדי עבודה נמצא עצמנו בתנוחת “לא רוצה” ).
5. הימנעו מתפיסת שפורפרת הטלפון בעזרת הכתף הזוית הזו לא בריאה לאף אחד – לא לצד שאתם מותחים ולא לצד שאתם מועכים.
6. מקמו את מסך המחשב כך שלא תשתקף בו מנורה או חלון, וקיבעו את גובהו של המסך בגובה העיניים ומעט מתחת לקו זה. (אגב, בראיה תקציבית- זה לא אומר שצריך שולחן חדש, אפשר להנמיך את הכיסא ובמקרי חירום- להשתמש בספר טלפונים בתור הגבהה, אני מאמין שדפי זהב יסלחו לכולנו).
7. הימנעו משהיה ממושכת במנח מסוים: עובדים מול מחשב? קיבעו לעצמכם הפסקות יזומות אחת לשעה, שעה וחצי ובצעו מתיחה או שתיים.
8. מעלית OUT מדרגות IN.
9. חשבו על דרכים קטנות בהם ניתן להיות יותר פעילים. החדשות הטובות הן, שהגוף זוכר גם כל הליכה שעשיתם במקום לנסוע עם הרכב 200 מ’ וכל מדרגה שעליתם במקום לקחת מעלית.
10. בונוס נוסף הוא שאנחנו חושבים יותר טוב כשאנחנו בתנועה, פוגשים יותר אנשים ובכלל פותחים הרבה יותר הזדמנויות – עסקיות ואישיות.
     

כלל הזהב
הגוף שלנו בנוי לאיזון – הימנעו מביצוע מטלה מסוימת לאורך זמן , עיברו מישיבה לעמידה ולהיפך.

הכותב הינו פיזיותרפיסט, אחראי תחום שיקום יום במרכז הרפואי “בני ציון” חיפה
גיא טוביאס פיזיוטרפיסט  052.6703047 מדוא”ל

יש בנות, שצריכות לפעמים שיזכירו להן שהן בנות, ואני כנראה אחת מהן. ביומיום שלי לעולם לא תתפסו אותי עושה מניקור, או דופקת כמויות מייקאפ ואיפור ברמת המכסה השנתית שלי, כמו שקרה לפני יומיים. וזה רק כי הזמינו אותי להשתתף במסיבת הרווקות של הרווק.

ת’אמת, מעולם לא ראיתי את התוכנית הזאת, וגם ממש לא תכננתי לצפות בה, אבל החבר’ה של האינטראקטיב בערוץ 10 מצאו את הדרך המושלמת לגרום לי אפילו להתעניין מי הרווקה עם הפרצוף העקום שאודליה עושה לה חיקויים. אמנם כבר הספקתי לשכוח את השם שלה, אבל אם יהיה מסדר זיהוי בהחלט אוכל להצביע עליה.

אז קודם כל, לכל מי שראה את התמונות בפייסבוק -להרגע! אני ממש לא משתתפת בתוכנית הרווק. אני לא רווקה כידוע לכם, אוהד ואני בסדר גמור פלוס פלוס, טפו טפו טפו. אנחנו כל כך בסדר שוויתרתי על הפתיחת קלפים אצל האסטרולוגית במסיבה. אבל נתחיל מהתחלה: הזמינו אותנו, 11 בלוגריות מובליות, להגיע בשש למלון דן בתל אביב. ניסיתי לדפוק איחור אופנתי, והלכתי לי ברגל לאיטי מהבית עד המלון, אך איכשהו הגעתי בדיוק בזמן.

את פנינו קיבלו בלובי המפואר בכוסות שמפניה ונישנושים, וכמה לפטופים קטנים. כל כך קטנים שהצטערתי שלא הבאתי את המשקפיים… כי לא ממש הצלחתי לראות. אח”כ הובילו אותנו לחדר האוכל של המלון, והושיבו אותנו לארוחת שחיתותית. מיותר לציין שכוס השמפניה (שהתמלאה כל הזמן) עברה איתנו מהלובי לשולחן האוכל.

אחרי שבלסנו וליקקנו את השפתיים, העלו אותנו לחדר הפינוקים שכלל מאפרות מקצועיות מבית ירין שחף, מניקוריסטיות מגיורא שביט ועמדה של פותחת בקלפים (רותי לוי ) כמיטב המסורת של מסיבות רווקות. החלטתי שקודם כל הציפורניים שלי דורשות טיפול, כי מאז שחברתי איה צ’רקסקי סיימה לעשות עלי את הסטאז’ שלה במניקור לפני כמה שנים טובות, הפקרתי את ציפורני לטיפולם הלא מסור והלא מקצועי בעליל של השיניים שלי ושל קוצץ הציפורניים.

מדושנות ומקושטות, עלינו במעלית לסוויטה הקטלנית בה ישן לאונרד כהן. בסוויטות מסביבנו ישנו מדונה, ריצ’ארד גיר ועוד כל מיני סלבס קלאס A. השמפניות נשפכו כמיים ועל השולחן חיכו לנו עוגיות ופירות, ואז הגיע ה-קינוח. את המנה הזאת, הטעימה מכולן לא הצלחתי לסיים. כבר לא נשאר לי מקום.

צילום: ליאת אלבלינג

בסוף הערב חיכו לנו גברברי האינטראקטיב של ערוץ 10 עם ורדים ושוקולדים של Daskalides, וליוו אותנו ללימוזינה של פאר לימוזין שפיזרה אותנו לבתים. שחיתות, כבר אמרתי?

לסיכום: מסתבר שאני סוגשל בחורה אחרי הכל, כי ממש נהניתי להרגיש כמו נסיכה לערב אחד. היה ערב מפנק ומושקע ביותר! תודה לרווק ולערוץ 10 על ערב נפלא ובלתי נשכח!

יש ימים נדירים כאלה, שאפשר לקרוא קצת חדשות משמחות: ועדת השרים לחקיקה בכנסת אישרה היום הצעת חוק שתאסור ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי שנוסו על בעלי חיים, ושאינם מיועדים למטרות שימוש בריאותיות. זה אמנם לא יחסל את הניסויים בבעלי חיים, אבל בהחלט יעביר מסר ברור לכל אותן חברות שבמוצריהן מזמן הפסקתי להשתמש.

אולי אנחנו כן בדרך להיות מדינה נאורה? עד שזה מגיע לעינייני הדת, יש סיכוי. אין אומרים בצבא: “בכניסה לבסיס השכל נשאר בש.ג”. אותו הדבר קורה כאשר מדובר בחרדים – איפה שמתחילה הדת, שם נגמר השכל. עובדה זו באה לידי ביטוי לדוגמא במאבקם של החרדים בחקיקה נגד יבוא פרוות. הם ביקשו לאסור רק יבוא פרוות חתולים וכלבים (אלוהים ישמור בכלל לא ידעתי על קיום תעשיה כזאת, חשבתי ש-101 דלמטים זה אגדה של דיסני…) ולא את כל סוגי הפרוות בגלל הכובעים המטופשים שלהם.

הלבוש מקדש את האמצעים, והשטריימל המסורתי שלהם חשוב יותר מחיי חיות פרוותיות. כאילו לא מספיק להם שאנחנו סובלים את צחנת הקיץ שלהם, שנודפת מתוך החליפות המסורתיות מהמאה הקודמת באירופה, אנחנו צריכים לתת להם להחליט אם לקפח או לא חיים? ועוד בשביל מה? בשביל פאקינג אופנה מכוערת שלא מתאימה אפילו לאקלים הישראלי? הלו, פה זה ישראל, לא סיביר. לא הגיע הזמן לעצב לצבא הפינגווינים מדים חדשים?

אם במסורת עסקינן, למה שלא יחזרו ללבוש המסורתי האמיתי של האדמה הזאת, שהובטחה לאבותינו? אם כל כך יחסר להם אפקט החממה וההתבשלות, הם יכולים ללבוש את זה גם בשחור. אחרי הכל, המסורת האמיתית היא לא 2000 שנות גלות אלא מה שהיה פה לפני…

זהו פוסט אורח שכתבו ההורים שלי, לכבוד הדודה והדוד שעלו מאורוגוואי לארץ לפני 7 שנים, הצליחו להגשים חלום והקימו את חברת מרגריטה אקטיביטי בע”מ. הרבה כבוד!

חברים יקרים,

מסע הקסם המופלא של דורית וחיררדו עולה עליית מדרגה וזוכה להכרה לה הוא ראוי.

שבע שנים לאחר שהגיעו לארץ וכנגד כול הסיכויים, הם הצליחו להקים עסק לתפארת המגלגל מחזור מכירות שנתי המתקרב ל – 2 מליון דולר, מייצא מעל 75% מתוצרתו לחו”ל ומעסיק קרוב ל – 30 עובדים, בענף הטכסטיל -בגליל המערבי.

ההרמוניה יוצאת הדופן של העבודה המתבצעת בחברה באה לידי ביטוי גם בהרכב של אוכלוסיית העובדים: ילידי הארץ, עולים חדשים מרוסיה, דרוזים, מוסלמים, נוצרים ואפילו צד”לניקים שותפים לעשייה הגדולה הזו אותה כינה בשעתו סטף וורטהיימר – ציונות שלב ג’.

בשעה בה פרצה מלחמת שלום הגליל השנייה, נאלצו דורית וחיררדו להעביר את המפעל למתכונת פעילות של שעת חירום. לקוחות מחו”ל המתינו לסחורה ודורית וחיררדו היו מגיעים בשעת לילה מאוחרת, בעת ההפוגה מההפגזות, ובאישון לילה היו מעמיסים סחורה ומשלחים אותה ללקוחות בחו”ל.

הסיפור הזה זכה בשעתו לכיסוי תקשורתי רחב במסגרת כתבה ששודרה ב – BBC על שיגרת החיים של תושבי הגליל המערבי במהלך המלחמה.

על הכישרון והיוזמה, על הנחישות והחריצות מגיע שנסיר בפניהם את הכובע.

600 עסקים וחברות נרשמו השנה לתחרות לבחירת העסק הקטן המצטיין.

18 מתוכם הגיעו אל שלב הגמר ודורית וחיררדו בינם.

מצורפת כתבה שהתפרסמה אתמול במוסף ממון של ידיעות אחרונות ובה מסופר סיפור הצלחתם של דורית וחיררדו.

ב – 12.1.10, יוכרזו ששת העסקים הזוכים.

העסקים הזוכים יקבלו חשיפה תקשורתית ארצית, חבילת פרסום שערכה 100,000 ₪, ייעוץ עסקי חינם מפירמת רואי חשבון מובילה וגם סוף שבוע זוגי בברצלונה.

במסגרת התחרות עתיד גם להיבחר העסק המוגדר כ”חביב הקהל”.

בחירתו של חביב הקהל מושתתת על משלוחי SMS.

את ה – SMS יש לשלוח למספר 1123 ולרשום בתיבת התוכן את המספר 14. (זה מספרם הסידורי מקרב 18 העסקים שעלו לשלב הגמר).

אנחנו, שכל כך גאים בסיפור ההצלחה של מרגריטה, קוראים לכם:  שילחו SMS והביעו בכך את תמיכתכם והערכתכם.

הינכם מוזמנים להפיץ דוא”ל זה בקרב חברים, מכרי ובני משפחה ובכך להגדיל את סיכויי בחירתה של מרגריטה לעסק “חביב הקהל”.

בברכת איחולים לשנה טובה מקודמתה ולעשור שקט מקודמו,

ציפי וגידי צימרמן

נ.ב. – עלות משלוח ה – SMS עולה כדי 50 אגורות!!