About Author: הגר

כמו שהבטחתי: המשך מעללי בחצי שנת האבטלה

הגעתי למסקנה שיש לי איזה אישיו קארמתי עם בית מעריב, שם “בליתי” ימים כלילות בשלושת השבועות האחרונים. בפברואר 2006 הגעתי לשם לראשונה, כאשר המטה של מפלגת “עלה ירוק” מוקם קומה מתחת לנרג’ׁ(NRG) במקום המטה של מפלגת הבחילה הדמוקרטית של ברונפמן שהתפרקה. העברתי שם ימים שלמים ואפילו נשארתי לישון שם בשק”ש איזה שני לילות. באותה שנה ביולי החלה המלחמה. אני כבר עבדתי במעריב – ב”זמן חיפה”, ועקב הקטיושות העבירו את המערכת לבית מעריב. הצטרפנו למערכת “זמן תל אביב” שישבו באותה עת בקומה הראשונה, והכניסה למערכת הייתה מהחניון.

כולם חושבים שהסיוט שעברתי בזמן האחרון הוא חומר טוב לתסריט/ספר/פוסט, ובין כה לא כתבתי ימבה זמן, אז החלטתי לשפוך הכל החוצה, שניה לפני שאני אתפוצץ על אמת.

קבלו טור ספיישל של ג’ינג’ית עצבנית: ריקושטים, ללא תשלום מאף עיתון מחורבן, וללא עריכה וצינזורה.

כל הג’ורה כאן…

בדרך כלל אם אני מגיעה לכתוב על איזו תוכנית טמבלויזיה, זה כי היא ממש ממש עיצבנה אותי. אבל הפעם, פוסט ביקורת מפרגן לסיטקום המצויין “החברים של נאור” שפותח עונה שניה בשבת הקרובה בערוץ 10 אחרי הישרדות.

מהאתר של מוטי ארגמן

שאף אחד לא יעלב לי פה ויקרא לי “בעיה” או משהו כזה. בלי קשר לכלום ולאף אחד, אין לי כח לכתוב אבל הלחץ שלכם בסוף עובד. אז סיכום בחירות ככה בקטנה, זה סוגשל חובה מוסרית, כנראה, לסגור את הפרק הזה סופית, כי באמת שכבר כל הירוקת הזאת יצאה לי מכל החורים.

זהו, מחר זה נגמר ויעברו לי כל הבחילות מהקקה-מפיינים של אלו שנהנים לבזבז לנו כסף. האמת שאתמול אחרי שראיתי את הכתבה על כך שהממשלה אישרה תקציב של פאקינג 650 מיליון ש”ח להקמת בית חדש לראש הממשלה, חשבתי לעצמי שעדיף להשאר בבית. לא רוצה להצביע לחבורת המושחתים האלו, וזה גם מסוג הדברים שמורידים לי את המוטיבציה לעבוד.

בקרוב יצא לאקרני האינטרנט הסרט “עלים תאומים”. הסרט צפוי להיות להיט היסטרי, משולב בהומור, עצב וכמובן דרמה קורעת לב, כיצד התפצלה ונהרסה מפלגה בישראל. בסרט משולבים קטעי וידאו ארכיוניים נדירים משנת 99 ואילך.

“הומו זה כ”כ סקסי. פעם הייתי רק רואה פורנו-גבר-גבר. באמת”

איזו אחת – לאה, מגיבה בפורום עלה ירוק.

אני לא מפסיקה לצחוק מכל מה שקורה עם המוטציה הירוקה שהצמיחה שני ראשים במקום עלים. כאילו, זה כל כך נראה בדיחה. ומה שעצוב שזו המציאות. כנראה אל-סם צודקים – הגראס אוכל את המוח. תראו לי אדם אחד שפוי (אני לא, תרגעו) שנמצא בקלחת הירוקה הזאת? נכון, אין אחד כזה. יש כאלה שחיים בסרט, יש פראנויות ותיאוריות קונספירציה מרחיקות לכת, יש כאלה שהנאיביות השתלטה להם על התאים שנותרו במוח, עד כדיכך שהם הולכים כמו עדר עיוורים אחרי חבורת צמאי הממון.

טוב. אני חייבת לנקות מעצמי את כל החודש האחרון,פלוס מינוס, שעבר עלי.

כשבישרו על בוא הבחירות, שמחתי. חיכיתי לבחירות הבאות כדי להתנקם בעלה ירוק על הסכין בגב שקיבלתי מהם. מבחינתי “הם” היו חברי ההנהלה דאז וכטל את סנדק את שמטוב. על בועז כעסתי כי אני הגנתי כל כך על הבנזונה הזה עם הפדיחות שהוא עשה בראיון עם MSN , למרות שיודה בזה או לא, הוא כל כך אידיוט לעלות לראיון מסטול, או מסטול מעייפות… על אוהד בעיקר באופן אישי, כי חשבתי שמעבר לבחירות וכל המפלגה וזה, התיידדנו מאוד, מה שלבסוף התגלה כבלון מלא באוויר ששפיץ קטן של עלה משונן מנפץ בשניה. על שלומי כעסתי כי מאז, לא שמעתי ממנו מילה. זה נכון גם לימים אלו, שציפיתי ממנו לטלפון, אך לשווא.

יש בדיחות שאתה כל כך צוחק מהן, שאתה מתחיל לבכות. זה מה שקרה כשראיתי את רשימות המועמדים לכנסת ה-18. עזבו את המועמדים, שזו בדיחה שחוזרת על עצמה בערך 60 שנה, אני מדברת על הרשימות עצמן. לא רק שעלה ירוק כיישות אחת מעולם לא הצליחה להכנס לכנסת, עכשיו קיבלנו את פיצול האישיות של המפלגה הכי הזויה בארץ: עלה ירוק, ובוגרי עלה ירוק עם ניצולי השואה (הציונות החדשה).

בזמן שחלמתם להפיל את עלה ירוק, הם עשו זאת בעצמם: לפני כמה שעות כתב בפורום המפלגה שלומי סנדק-ביאליק, יו”ר עלה ירוק לכאורה, ש”אוהד שנדבק למפלגה כמו מסטיק לעקב הנעל” מחלקת הסיפרות של מערכת השב”כ.אורג מאוד התרשמה מיכולותיו המטאפוריות של היו”ר לכאורה, אותן הוא מפזם בכל ראיון מזדמן. קצת לפני זה הוא כתב שאוהד סוחט אותם, והוא מעדיף לא לרוץ בכלל על פני הכנעות לסחיטה. שתמות נפשו עם פלישטים – אם סנדק-אלתרמן לא רץ, אף אחד לא ירוץ. אין מפלגה.