המלחיות של ששת

יכול להיות שזה קצת בלתי נתפס, שבחום הנוראי הזה יצאתי לחופשה בים המלח. אבל היי – אין שם לחות וזה היה שווה את זה. לשבת בשמש החמימה בלי להזיע למוות ולהנות מהאוויר היבש וממי המלח שמציפים אותך וגורמים לך לרגע להרגיש במשקל נוצה גם אחרי שזללת בחדר האוכל.
קצת עצוב שאת הפעמים שיצא לי להיות בים המלח אפשר לספור על כף יד אחת, והפעם האחרונה הייתה בכלל במסגרת עבודה, כך שאפילו לא יצא לי לטבול בים. כשהוזמנתי על ידי ששת למפגש הבלוגרים במלון קראון פלאזה בים המלח, לא חשבתי פעמיים ומיד אישרתי את הגעתי. אין ספק שאני זקוקה לחופשה, וחופשה בים המלח זה לא רק לנפש, זה גם לגוף.

מבוצבצות

כשהגענו, חיכו לנו במסעדת המלון קוקטלים צוננים וכל מיני מתוקים. נישנשנו  קצת, והלכנו לחדר האוכל לארוחת צהריים. תקשיבו, זה ממש לא קל להיות בדיאטה ולצאת לחופשה במלון, העיניים יצאו לי מהחורים כשראיתי את כל השפע הזה, וידעתי שאני יכולה רק לטעום. אין מה לעשות, עוד פחות משלושה חודשים אני עולה לבן, וכידוע – לבן זה משמין.

אחרי האוכל עלינו לחדר בקומה ה-11, שם חיכו לנו מגוון פירות חתוכים, יין ופרלינים, וגם חבילת מוצרים של ים המלח. הנוף עוצר הנשימה שנשקף מחדרינו ליווה אותי כשיצאתי לסיגריה במרפסת וזה לא קל לעשן כשהנשימה נעצרת. אחרי מנוחה בחדר ובדיקת מיילים ופייסבוק, ירדנו להתפנק בספא. מורן המסג'יסט הצליח במשימה הקשה לשחרר לי את השכמות ומבחינתי זה היה שווה את הכל.

בארוחת הערב

למלון יש חוף פרטי שזה פלוס רציני בעיניי. הרבה מלונות בים המלח יושבים למעלה וצריך לרדת עם איזה שאטל של המלון לחוף, קצת פרוצדורה שיכולה להוריד את הכיף שבספונטניות… אבל הדבר הכי טוב שיש שם זה השביל המקורה שמוביל ישר לתוך הים, וגם שם במים אפשר להשתכשך כשמעליך סככה שמגינה מפני השמש. צפנו קצת במים ועלינו להתקלח לקראת ארוחת הערב. הרגשתי כאילו אני בטרום מסיבת רווקות – אני ומרינה לקחנו חדר צמוד להדר ושרון, פתחנו את הדלת בין החדרים וזה היה כמו סוויטה אחת גדולה. הבטחנו שכשנחזור מארוחת הערב נרד על בקבוקי היין ונשתכר כהוגן. העיניין הוא שאכלנו כל כך הרבה ושתינו כל כך הרבה שכאשר עלינו לחדר פשוט נפלנו לישון. חוץ מנעלולה (שרון) שהחליטה שהיא צריכה לעבוד.

למחרת, קמנו לארוחת בוקר של מלכים. שוב קיללתי את הדיאטה אבל הייתי חזקה. קצת חביתה וירקות, אפילו בלי לחם וכוס קפה אחת. ירדנו לחוף ואז למרינה היה רעיון גאוני להביא את הבוץ מהחדר, כי תכלס, אין מצב שאנחנו עושות שימוש בבוץ הזה בבית ומטנפות אותו. המציל החמוד בחוף עזר לנו לפתוח את השקיות של הבוץ וגם עשה לנו סט צילומים כשאנחנו מרוחות ומחוייכות. לפני שכל הכייף הזה נגמר חזרנו לספא לרחוץ בבריכת הגופרית. אחר כך הלכנו קצת לג'קוזי, כי אם נשאר אפילו חצי שריר תפוס זה הזמן לסגור איתו חשבון.

בארוחת הבוקר

ים המלח זה סיפור קצת עצוב, בשלושים השנים האחרונות ירד המפלס ב־25 מטר, וכיום יורד בשיעור של 1.1 מטרים לשנה. בשנים האחרונות החלו להיפער בולענים כתוצאה מירידת מפלס המים. בעוד כמה חגים כבר לא יהיה מה לראות, אז אם חיפשתם מקום לנפוש בו בראש השנה, סעו לים המלח ותהנו ממה שעוד נשאר לפני שיהיה מאוחר מדי…

החבורה העליזה

אין ולו נהרייני אחד שגדל בשנות ה-80 בעיר, שהסניף המיתולוגי של בורגראנץ' לא היה חלק מנוף ילדותו. ספסלי העץ בחצר בין העצים, הקרמיקה החומה שקישטה את הקירות בפנים, והדלת המצחיקה בכניסה שנראית כאילו תלשו אותה מאיזה פונדק בסט של מערבון אמריקקי של מאה ה-19, כל אלה זיכרונות מתוקים מלווים בניחוחות שעד היום עושים לי פלאשבקים לילדות. כשלאמא לא היה כח לבשל, או כשנשארנו רק עם אבא בבית, היו בנהריה שתי אופציות: הפינגווין או הבורגראנץ'.

מפגש בלוגרים בבורגראנץ'. צילום: ששת שץ

אני לא חסידה של פאסט פוד, אבל לבורגראנץ' יש משהו שמשדרג לטעמי כל מאכל (מעבר לנוסטלגיה) - רוטב אלף האיים. אני זוכרת שהיו מוכרים בקבוקים של הרוטב הזה ואני הייתי לקחוה קבועה ונלהבת שם. כנראה רק אני כי מתישהו, לצערי הרב הפסיקו למכור אותם.

רוטב אלף האיים. צילום: ששת שץ

אתמול גיליתי שיש סניף שלהם בעזריאלי. ממש ליד החנות הזאת שכולם נדחפו אליה בהמוניהם - איץ' אנד אם (נכסנתי, ראיתי, לא הבנתי על מה המהומה – הבגדים סתמיים והמחירים לא כאלה זולים) שמחתי להיות מוזמנת לארוחת בלוגרים של בורגראנץ', למרות שאני בדיאטה לקראת החתונה… לזכותי יאמר שאכלתי רק חצי המבורגר (למרות שזה רק 378 קלוריות), וכמה צ'יפסים בודדים ברוטב אלף האיים האגדי כמובן.

רק 378 קלוריות. צילום: ששת שץ

זאת, בנוסף למנות החדשות שהציגו לנו, מהן באמת לקחתי רק כמה ביסים. נשבעת. אם אתם זוכרים, היה איזה בלאגן שם עם הרשת ועמדו לסגור אותה, ואז קנו אותה, הקיצר זה אותם בעלים של ברגר קינג, ואלו החליטו לאחד אותם תחת המותג בורגראנץ', אבל עכשיו הוסיפו לשם קצת מנות מהברגר קינג.

אהבתי מאוד את כוכבי העוף, ורצועות העוף. אני חובבת שניצלונים וזה גם מה ששבר את 8 שנות הצמחונות שלי בסופו של דבר… היו גם טורטיות וכנפיים, את שני אלה אני לא אוהבת באופן כללי, אבל החבר'ה נהנו מאוד מהכנפיים ועל הטורטייה אמרו שהיא טיפה יבשה וחסר בה איזה רוטב. אמרו לנו שקיבלנו לטעום מוצר בהרצה והוא עדיין לא גמור. מזכיר לי קצת חברת הייטק שמתרצת את הבאגים במערכת בכך שהיא עדיין עוברת QA, בעיקר עליכם – משתמשי הקצה.

המנות החדשות בבורגראנץ'. צילום: ששת שץ

בכל מקרה, אני לא אוהבת טורטיות, ובצקים בכלל לא עושים לי את זה. לעומת זאת מתוקים עושים לי את זה מאוד. כאן אני חייבת לציין שהופתעתי – נתחיל מהסופלה הנהדר עם הגלידה מעל, שממש לא יאומן שהוא פרווה. אבל גולת הכותרת, ולדעתי מה שיהפוך להיות השוס של הקיץ, זה הגלידות החדשות שלהם עם תוספות של עדשים, כריות ושברי עוגיות, ומגוון סירופים (פירות, תות שדה, שוקולד, קרמל, וניל, פסיפלורה…) שמשדרגים את הווניל ו/או את השוקולד של הגלידה.

התוספת שתופסת. צילום: ששת שץ

לקחתי כמה ביסים מגלידת וניל עם שברי עוגיות וסירופ קרמל ופשוט התמוגגתי. זו גם ככה הייתה שבירת דיאטה די קיצונית, והשמן על הידיים כאילו ציקצק אלי באכזבה על כך שלא עמדתי בפיתוי הצ'יפס המסולסל. אז הנחתי אותה על השולחן בעצב והחלטתי לחזור הביתה ברגל, בתקווה להוריד על הדרך לפחות את הצ'יפסים. אחרי החתונה אני מבטיחה לרדת על גביע שלם של הגלידה הזאת.  ויהי מה!

גלידה, חכי לי לחורף. צילום: ששת שץ

ההיסטוריה של בורגראנץ'

בורגראנץ', רשת ההמבורגרים הישראלית הוותיקה ביותר, מובילה את הטעם הישראלי מזה יותר מ 30 שנה. הרשת נוסדה בשנת 1972 על ידי ברי סקופ עם פתיחת הסניף הראשון של הרשת ברחוב בן יהודה בתל אביב. בשנת 1974 החל ברי סקופ יחד עם רון לפיד עובד הסניף בתל אביב אשר הפך לשותף בהרחבת הרשת למקומות נוספים ברחבי הארץ. עד מהירה הפך בורגראנץ' למותג מועדף בישראל ומבחינתם של ישראלים רבים בורגראנץ' זה לא רק המבורגר אלא גם נוסטלגיה. בשנת 1997 רכשה חברת "פז" את הבעלות על הרשת , וב 2006 רכש איש העסקים יוסי חושינסקי ז"ל את הרשת מ"פז". בחודש אוקטובר 2008 לאחר קריסתה תחת הבעלות הקודמת נרכשה הרשת על ידי חברת אורגד אחזקות לאחר אישור הממונה על הגבלים עסקיים רונית קן. עם הסבת מסעדות ברגר קינג בישראל לבורגראנץ' מפעילה אורגד אחזקות 107 מסעדות בורגראנץ' ברחבי הארץ ומעסיקה כ 2,000 עובדים. בורגראנץ' הינה רשת ההמבורגרים היחידה בארץ עם מוקד משלוחים משוכלל המספק שירות משלוחים מקרית שמונה בצפון ועד אילת בדרום (6575*) בורגראנץ' ממשיכה להגיש ללקוחותיה את מיטב המנות האהובות והמוכרות על הקהל הרחב עם הרטבים הטעימים: ספרדי, ראנץ', ציק'ן גריל, ראנץ' וסטאר צ'יקן ועוד מנות שהפכו ללהיט בישראל. כמו כן מגישת הרשת את ארוחת הקומבינה הכוללת מנות עיקריות (ראנץ/ספרדי, צ'יקן גריל וכו'), שתייה, תערובת של צ'יפס, נקניקיות וטבעות בצל בתוספת הרטבים האהובים: ברביקיו, אלף האיים וקטשופ. בורגראנץ' דואגת גם לאוהבי הקינוחים ומגישה להם את הקרנבל, שוקופאי, בוואריה ועוד במסגרת אסטרטגיית החדשנות של הרשת הושקעו משאבים רבים בפיתוח מוצרים חדשים ומפתיעים, כך לפני כחודש השיקה הרשת את "הספרדי הקליל" – המבורגר עם 3.5% שומן כולל הלחמנייה הירקות והרטבים עם אותו הטעם של הספרדי האהוב. לפני מספר ימים השיקו ברשת מוצר נוסף, ורסיה קלילה ביותר של הספרדי – "ספרדי סופר קליל" עם 253 קלוריות ו 1.5% שומן בלבד. בימים אלו עורכת רשת בורגראנץ' שיפוץ מסיבי במסעדותיה ברחבי הארץ במסגרתו יוקמו בסניפים השונים משחקיות ויוצבו מסכי פלזמה לרווחת הלקוחות.

היובש הנורא הפך את האלכוהול חזרה לאטרקטיבי. הוא אמנם משמין, מלאך המוות של הכבד, הוא עושה כאבי ראש אם לא מקפידים לשתות איתו הרבה מים ובגדול עושה אותך מטומטם אם אתה צורך ממנו יותר מדי. הוא גם לא מזכיר ולו בקצת את העשב המתוק, אבל לפחות משכיח לכמה שעות כמה אנחנו מתגעגעים אליו.

השרוף, השרופה והשורפת בשוק הבירה. צילום: מרינה גולדשטיין

המצב העגום אליו נקלענו בעל כורחנו הוא שמשך אותי, להפתעתו הגמורה של בנזוגי ששאל "ממתי בירות עושות לך את זה?" לשוק הבירה שהתקיים לפני שבוע, ויתקיים גם בסופ"ש הבא (18.6) במתחם התחנה בנווה צדק (תחנת הרכבת הישנה)."זה בירות תוצרת בית" שכנעתי אותו – שהתחיל לא מזמן לבקבק בבית יין דבש ועוד כל מיני ליקרים.

אחרי כמה כוסות. מימין: אני, ירון גולדשטיין (הבעל של) ואוהד (הבעל של(י) לעתיד). צילום: מרינה גולדשטיין

כמה ימים לאחר מכן אנחנו שם, עוברים כמו דבורים בין הדוכנים ויונקים מכל הבא מהחבית. כרטיסן סטייל-ווינטג'-של-הרכבת-של-פעם מוכר קופוני טעימות בירה (3X100ml ב-15 ש"ח), וברקע מתנגנים בלייב: ירמי קפלן וחמי רודנר, מכים בגיטרות ופורטים על מיתרי קולם. זה כל כך ישראלי של פעם, שממש רק חסר נובלס.

מרינה והכרטיסן

בעצם, לא חסר – בצמוד למבנה התחנה ניצב לו דוכן שנראה כמו קיוסק של שנות ה-50, כל כולו מקדש לנובלס (נולדנו וגדלנו בשביל לעשן סמים), בכיכובה של הנובלס הכתומה החדשה. אני חייבת לציין שהיא לא רעה בכלל, ונאמר לי שהיא עשויה מטבק בלבד, בלי כל מיני תוספות של חומרים כימים שיש בסיגריות רבות תוצרת חוץ (אלא שגורמות לך להתמכר לטעם הספציפי).

בירה מלכה. צילום: מרינה גולדשטיין

התחלנו עם איזו בירה מתוקה בתוספת נגיעת ליקר פסיפלורה, משם המשכנו לדוכן חיפאי עם בירה נחמדה ביותר, ואחר כך אוהד הביא לי בירה "מלכה" שזה גם השם של אמא שלו, "בירה אמא!" הוא חייך והגיש לי אותה.  אבל ללא ספק את הבירה המנצחת מצאנו די לקראת הסוף – העוקץ של הדובים. ניסיתי את האחרות שלהם, פחות טובות לטעמי, אבל העוקץ הזו, איך אוהד אמר "יש לה טעם של בירה אמיתית".

על הדוב ועל העוקץ. הבירות של הדובים. צילום: מרינה גולדשטיין

האווירה הקסומה של שנות הקמת המדינה עם בירות בעבודת יד ומוסיקה אקוסטית בלייב, עשתה לנו המון שמח, עד שלא שמנו לב ששתינו יותר מדי בירות. נפוחים אך מרוצים, עברנו לתחנה הבאה אצל סבא וסבתא של אוהד לשניצל ופירה. החיים הטובים.

יום שישי ה 18.6 החל משעות הצהריים המוקדמות, הפסטיבל יהיה שם שוב, אל תפספסו!

כנראה שצה"ל ממש מנסה לכפר איכשהו על תקרית המשט, רק מה האייטם הזה על פיצוי בדואי שהגמל שלו נרצח בדם קר ע"י מתנחלבל בנאקה ובנה, לא יגיע לכותרות של ה-CNN. ואם כבר צה"ל מחזיר גמלים לבדואים, למה שהבדואים לא יחזירו לנו איזו טובה? יבש פה!

אבל האמת, המחדל פה הוא שאיזה חייל בנזונה ירה בגמל והרג אותו בגלל וויכוח עם הבדואי, והוא קיבל רק 40 יום בכלא צבאי, וכולם יודעים שכלא צבאי זה שכונה, ושמגיע לו עונש הרבה יותר חמור. אז איפה כל ארגוני זכויות בעלי החיים? רק לי זה חורה שזה כל העונש שהחייל הזה קיבל?

התעללות בגמלים: מרעילים אותם בקוקה קולה

כאילו, עם הכבוד לבדואי שאיבד את "מקור הפרנסה שלו" וזה שכולם הסתדרו בסוף, ואפשר לומר שהתקרית הזאת הסתיימה כשכל הצדדים מרוצים, עדיין מדובר פה בחיי גמל שנלקחו כמובן מאליו. ועל דבר כזה אסור לעבור על סדר היום.

הצבא, בחוסר רגישות מופגן מנציח את העובדה שחייהם של בעלי החיים – נחותים, בעצם העונש הקל והבלתי מידתי שקיבל זה שידו קלה על ההדק. כי עם כל הכבוד לסכסוך היהודי-ערבי-בדואי-צ'רקסי-ערבי-מוסלמי-וואטאבר, מה אשם הגמל?

ומה אשמים הסטלנים שסגרו עליהם את הגבולות בגלל שלכמה אימפוטנטים בממשלי העולם לא עומד והם חייבים לעשות שריר כדי להראות לכולם שעדיין יש להם משהו גדול?

לזכרו של הגמל, שלא הקש הוא זה ששבר את גבו, אלא הטמטום האנושי, שימשיך לגבות קורבנות בעלי חיים בגלל חוסר בענישה.

עושה רושם שניצחנו את שיט-רית. המאגר הביומטרי - ספק אם יוקם, כרגע לפי מקורות יודעי דבר הפרוייקט בהקפאה. עכשיו נשאר לנו רק לנצח את משרד הבריאות שמתנכל לחולים ומטרפד את הטיפול בקנאביס (כי אי אפשר לרשום על צמח פטנט, וזה כואב לחברות התרופות בכיס, שזה כמובן יותר חשוב למשרד הבריאות מכאבם של החולים אשר נאלצים להמשיך לסבול), ואפשר לומר שאנחנו מתקדמים אל עבר מדינה טיפטיפה יותר מתוקנת.

היו"ר מאיר שטרית:

תעודת זהות ומרשם, זה לא מספיק?

הילה דוידוביץ:

לא. לפי התקנות זה לא מספיק.

היו"ר מאיר שטרית:

למה?

הילה דוידוביץ:

כי אנחנו רוצים שתי תעודות פלוס מרשם.

יהונתן קלינגר:

מה עם הדרישות שיהיו ביומטריות?

הילה דוידוביץ:

רגע. תכף נגיע לזה.

היו"ר מאיר שטרית:

אני לא רואה בעיה. כאשר תהיה תעודה ביומטרית, לא צריך את כל זה.

יהונתן קלינגר:

נכון.

הילה דוידוביץ:

המטרה של התקנות האלה היא מאחר שהיום יש בעיה בשטח. אנחנו מדברים כאן על תקנות שייתנו פתרון מיידי שקיים בשטח כבר ממחר. זאת אומרת, אנחנו מקבלים מדי יום טלפונים ופניות של מבקשים שנתקעים כי אין להם רשיון ואין להם דרכון, וזה לא מצב מופרך. היום הגורם המאשר שולח אותם להנפיק דרכון וזה אומר עוד עלות ועוד טרטור. חשבנו להקל על כל התהליך ויש הרבה מבקשים בעקבות הפרוייקט של רשות המסים. זאת המטרה.

היו"ר מאיר שטרית:

יש בארץ אנשי עסקים שאף פעם לא נוסעים לחוץ לארץ.

הילה דוידוביץ:

נכון.

יהונתן קלינגר:

אפשר להכניס איזשהו חריג מתוך הכנה לתעודה הביומטרית?

הילה דוידוביץ:

לא 

יהונתן קלינגר:

אפשר לומר שמי שיש לו תעודה ביומטרית, לא צריך מעבר לה.

היו"ר מאיר שטרית:

נכון.

הילה דוידוביץ:

אנחנו לא רוצים עכשיו להיכנס לעניין הזה של התעודה הביומטרית. קודם כל, 

יהונתן קלינגר:

אני לא מדבר על הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים אלא אני מדבר על התעודה הביומטרית עצמה.

הילה דוידוביץ:

רצינו שקודם כל הפרוייקט הזה יצא לפועל ואז נחשוב ונבחן את העניין. צריך לערב כאן את משרד הפנים ועוד גורמים רלוונטיים. אנחנו לא רוצים להיכנס לשם בשלב זה. זה לא רלוונטי בשלב הנוכחי. 

יהונתן קלינגר:

יש מכרז, יש התחלה של פעולה.

הילה דוידוביץ:

אנחנו כרגע לא רוצים להיכנס לנושא הזה של התעודות הביומטריות. אנחנו רוצים למצוא פתרון מיידי מעכשיו ולא להיכנס לנושא התעודות הביומטריות. בבוא היום ניתן את הדעת על זה ונראה אם זה ראוי.

מתוך פרוטוקול מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא חוק חתימה אלקטרונית

ולמי שפיספס, מרינוצ'קה דיברה על בלוג השב"כ ברדיו 103fm (להכנס לקישור וללחוץ על פליי )

חג שבועות מאז ומתמיד היה בעיניי חג של גבינות ותו לא. אני זוכרת שבילדות היינו הולכים לקיבוצים לראות את הביכורים אבל גם זה נפסק מתישהו. כל מה שנשא לי מהחג הזה זה עוגת גבינה ורצון עז לדיאטה. עד שעליתי לירושלים בערב שבועות ויצאתי לטייל בלילה בסמטאות העיר העתיקה. זה התחיל כשדודה שלי הזמינה אותנו לארוחה. אני לא זוכרת מתי עשינו אי פעם ארוחות חג בשבועות, אבל זו הייתה הזדמנות מצויינת בשבילי לתפוס שתי ציפורים במכה ולבקר את חברתי המתחזקת שעברה לירושלים לפני כמה שנים.

לא ידעתי עד כמה היא התחזקה. אנחנו בקשר של פה ושם, כי כל אחת וכיווני חייה היא. מאז שהיינו סטודנטיות עולזות עברו כמה שנים טובות. החיים כל כך דינמיים שאף אחת מאיתנו לא עוסקת כבר במה שלמדנו (עיצוב גרפי ותקשורת חזותית). יום לפני שהגענו אליה התוודעתי לעובדה שהיא שומרת שבת. קצת נלחצתי, לומר את האמת במיוחד כי הביקור היה יחד עם בנזוגי, ואנחנו, איך לומר זאת בעדינות - יהודים פוחזים, שהתבאסו שלא היה בשר בארחות החג… ואפילו לא מצליחים לקיים את כל עשרת הדברות.

איה הבטיחה לנו סיור לילי בסמטאות העיר העתיקה. העיר בה חצי מהמשפחה שלי גדלה וחיה מיזה דורות רבים. זו לא פעם ראשונה שאני מטיילת שם, סבא שלי היה לוקח אותי כשהייתי קטנה, אבל מה הבנתי אז. יצאנו חמושים בשכבות בגדים, רגליים והרבה סקרנות. בדרכנו לעיר העתיקה, חלפנו על פני גרפיטי'ז משעשעים (אותי לפחות) אז הייתי חייבת לתעד אותם.

אוויר הרים יבש כיין, רוחות בלי כיוונים...

למי שלא בקי בסלנג, השאלה "יש קטנה"? מתייחסת לרצון סטלני לבוף מעשר. יבש גם בבירה, והמצב קשה קשה. אולם בהמשך פגשנו בגרפיטי מושפע מחג הפסח, תקופה בה היובש אפילו לא נראה באופק. אני לא מצליחה להבין מה הקטע ואם יש בכלל משמעות או שזה סתם מישהו שעישן משהו טוב והצחיק את עצמו באותו רגע. אם יש לכם מושג מה הקטע אשמח לשמוע.

למה לעזוב את הכרפס? לא הבנתי אבל זה מקורי אני חייבת לציין

איה אמרה שנתחיל מהכותל כי יש תפילה שהיא רוצה לעשות. עברנו דרך שדרות ממילא, שדרת אבנים ירושלמיות, עם חנויות, אומנות, מגורים ואפילו מלון. מתוך השדרה נזקף ארמון המלך דוד, כאילו השדרה היא כמו רחם העוטף אותו בכל טוב, מגן עליו ומפאר אותו גם יחד. לרגע התנקתי מתחושת הזמן והמקום הרגשתי איך לאט לאט אני שוכחת שאני במדינה שלי. פסלים וציורים רבים מקשטים את השדרה. אנחנו נהנים מאומנות חינם ועוצרים ליד כל פיסת יצירה.

למטה עם כיוון השעון:

• חתולים ממתכת - החיה האהובה עלי
• תינוק שעשה לנו מוזר בלב כי לראות את הצורה שלו בחומר כזה נוקשה יוצרת סוגשל דיסונאנס
• פסל של חצי כלב חפור בדשא – שעשע אותי לאללה
• איש שמן שנראה לנו כאילו הוא עישן הרבה חטף מאנצ'יז רציני ועכשיו הוא נח
•  ציור עם פסל של איש הזוי
• קופסא עם כבשה מהנסיך הקטן ממנה משתלשלים חוטי צמר

מקסים! 

טעימה משדרות ממילא בירושלים

מכירים את זה שיש לכם כל כך הרבה מה להגיד, שאתם לא יודעים מאיפה להתחיל? כבר כמעט שבוע שאני מתחבטת ביני לבין עצמי, מה כותבים אחרי שפוגשים בנאדם שאתה כל כך מעריך ומעריץ, עד כדי כך שכאשר אתה לידו - המלים נעתקות מפיך. לרגע חזרתי לימי גיל 16 העליזים, בהם מפגש עם דמות נערצת העלתה לי את הדופק ל-200 ומייד לקיתי בטמטמת-סלב. פעם, היינו מעריצים שחקני קולנוע, כוכבי רוק ושחקני ספורט למיניהם. היום אתה מבין שכל אלו חלולים, הקליפה יפה אבל איך אומרים – אל תסתכל בקנקן… ואתה מתחיל לחפש את מושא הערצתך במקומות אחרים.

סיכום המפגש, צולם ע"י ערוץ 10

היום אני יכולה להגיד שאני מעריצה עיתונאים לוחמניים ופוליטיקאים שלא מתקפלים משיקולי כיסא/תפקיד. את האנשים הללו שאני מעריצה אני יכולה לספור על כף יד אחת, ואחד מהם הוא העיתונאי מיקי רוזנטל, או אם תרצו – האיש היחיד שבאמת יכול לשאת את התואר ד"ר שקשוקה. כשסירטו "שיטת השקשוקה" יצא, לא הקרינו אותו בשום מקום. איש לא העז לתת במה להתנגחות החזיתית במשפחת עופר. מיקי, מצוייד בביצים (ועגבניות) לא פחד מאיש. הוא הלך עד הסוף עם האמת שלו, ובסוף סירטו אף הוקרן בערוץ אחד, וכלל אחריו פאנל מעניין מאוד בכיכובו, יחד עם העו"ד המייצג את העופרים.

מיקי רוזנטל במפגש עם הבלוגרים. צילום: תומר פולטין

לאורך כל השידור בערוץ 1 התכתבתי בפייסבוק עם בנו של מיקי, טל (שיצא לי לעבוד איתו בעיתון האגדי – ה-24 דקות, ומי שעומד מאחורי הסירטונים המצחיקים של "טו שורט פור מודלינג" שרצים ברשת), מעודדת, תומכת ונרגשת לא פחות ממיקי עצמו, שניכר היה שליבו פועם בעוצמה. ההתרגשות הזו שלו כבשה אותי. בתור אדם רגיש במיוחד, אני נוטה להזדהות עם רגישים שכמותי, שעוולות גורמות להם לאקטיבציה ולא לעצימת עיניים. את הסרט של מיקי "שיטת השקשוקה" הקרנתי בביתי לחברים ומשפחה לפחות 10 פעמים. אני מכירה את הסרט הזה כמעט בע"פ, ועדיין, בכל פעם נדהמת מחדש. לא מאמינה שככה משקשקים אותנו, על חשבוננו, על גבינו ועל גבי הנכסים הלאומיים ששייכים לכולנו.

הסרט הזה הפגיש את מיקי עם עולם האינטרנט. קודם לכן, הוא כלל לא ידע מה זה פייסבוק ובלוגים. אבל כשכל ערוצי המדיה הממומנת סירבו לשדר את הסרט ואפילו לעבוד איתו, קם קול זעקה ברשת וקרא – "גם אני מיקי רוזנטל". המחאה ברשת היא שהחייתה את הסרט שלו, ואלמלא היא, אולי לא היינו כלל יודעים על קיומו. 

מיקי מספר איך הוא גילה את עולם הבלוגרים. צילום: מרינה גולדשטיין

כמו שאמרתי, נורא התרגשתי. מדי אפילו כדי לדבר, אז כתבתי למרינה על דף שאלה אחת שהייתי חייבת לשאול, כדי שתשאל עבורי. בתקופת השיא במאבק נגד המאגר הביומטרי, פניתי דרך טל למיקי בבקשה שיצטרף אלינו למאבק. וזה מה שכתבתי לו:

היי מיקי

שמי הגר צימרמן, אני פעילה בקבוצה שנלחמת כרגע בכל כוחה ומרצה (וזמנה הלא  פנוי) לבטל את חוק המאגר הביומטרי. קיבלתי את המייל שלך מהבן שלך – טל , שעבד איתי תקופה קצרה בידיעות, ב-24 דקות.

אני יודעת שהיום זה יום לחוץ וחשוב עבורך, וכמובן שאני אצפה (בפעם השמינית) בשיטת השקשוקה שתשודר הערב בערוץ 1

אבל אנחנו חייבים אותך איתנו!

אני אנסה להסביר לך בקצרה, בתקווה שאתה יודע קצת על החוק המאגר הביומטרי (בניגוד לשאר המדינה…) המסוכן שח"כ שיט-רית מנסה לדחוף בכל כוחו שיעבור עוד הלילה למליאה לקריאה שניה ושלישית

בגדול – זהו חוק שאין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית הוא מתאים יותר למשטרים אפלים – מימי הביניים ועד נאציזם ופאשיזם קיצוני.

הוא גם הופך את כולנו לחשודים בפוטנציה, וגם מסכן את כולנו, כי ברור שהוא ידלוף, כפי שדלף מרשם האוכלוסין שעליו שומרים אותם אנשים שרוצים לשמור על תביעת האצבע, סריקת הרישתית ונתונים ביומטרים של מבנה הפנים שלנו.

המשמעות והסכנה של דליפה מסוג זה היא נזק בלתי הפיך לכל מי שבמאגר – כי כל אחד יוכל לגנוב זהות של מי שירצה, ואז – לך תוכיח שאין לך אחות.

אין לנו התנגדות לתעודות זהות חכמות שלא מצריכות את המאגר! שיט-רית גם לא בדק אף חלופה למאגר, מה שמעלה את החשדות לגבי הקשר שלו עם החברה  שבלי מכרז קיבלה להיות האחראית הבלעדית על המאגר!!

החברה המדוברת אגב היא HP

ויש גם את חברת OTI

שלא הבנתי מה הקשר בין שתיהן, רק שבאו.טי.איי אחד הבכירים הוא גם חבר תנועת קדימה…

מעבר לכך, בלוגר בשם גל מור, המפעיל את הבלוג חורים ברשת, העלה פוסט בו הוא מציג עובדות ושואל שאלות באשר לטוהר להיטותו של שיט-רית בהעברת החוק והקשר שלו לחברות הפרטיות שעומדות לקבל נתח יפה מעוגת המיסים שלנו. הפוסט הורד לאחר שאישתו של שיט-רית, רותי, איימה על גל מור בתביעת דיבה והכריחה אותו לכתוב מכתב מתנצל ולדעתי, מביש. 

http://www.holesinthenet.co.il/2009/07/27/הבהרה-והתנצלות/

אני לא הייתי מסכימה לפרסם מכתב מתרפס כזה בבלוג שלי, גם אם הייתי נתבעת בסופו של עיניין.

בנתיים, העיתונאי רחביה ברמן העלה את מה שהורידו מהבלוג של גל מור

http://www.notes.co.il/berman/

כתבת וידאו של ערוץ 1 בה אנו מדגימים כיצד ניתן בקלות לשכפל תביעת אצבע

http://hashabak.org/blog/?p=572

זה כבר נבדק על המוכנות של משרד ממשלתי – התעסוקה

פה יש כתבה של העין השביעית עם 10 סיבות למה המאגר רע

http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/270609_Biometric_Data_Bank_is_dangerous_to_democracy.aspx

מיקי, בבקשה תעזור לנו לעצור את זה, אחרת תהיה פה בכיה לדורות…

– 

בברכה,
הגר צימרמן

לצערי לא נעניתי בחיוב…

שלום הגר,
תודה, תודה שהפנית את תשומת ליבי.
אני במאבק בדרכי,
רק טוב מאחל לך,
מיקי

אז למה הוא הצטרף אלינו – כי יש כל כך הרבה במה להאבק, שלכל אחד יש את סדר העדיפויות שלו. הוא כנראה מאוד צודק, כי אני למשל העדפתי לכתוב קודם פוסט על העצרת למען הלגליזציה, לפני שאני כותבת פוסט על המפגש המרגש והחוויתי הזה. מה שנקרא – קודם ביזנס, אח"כ פלז'ר. מיקי – איט וואז אה פלז'ר טו מיט יו

מצד אחת אתה, מצד שני אני. וטוב שכל אחד עוסק במאבקים שונים, ויש עוד הרבה על מה להאבק! צילום: תומר פולטין

על מאבקים ותקשורת מסחרית. צילום: מרינה גולדשטיין

לא פוסל פוליטיקה. צילום: מרינה גולדשטיין

עם מיקי לא יצא לי להצטלם, כשהמפגש נגמר הוא מיהר ללכת. אין מה לומר – האיש עסוק (סיפר לנו שהוא עובד 17 שעות ביממה!) אבל איך חברתי מרינה אומרת – הדברים הכי טובים קורים במעלית. אז כשירדנו מהמפגש ממרומי הקומה ה-15 במגדל ערוץ 10, ראינו את יעקב איילון ואת דני רופ. מרינה ממש התלהבה ומייד הצהירה שהיא רוצה להצטלם איתו. קפצתי גם אני על הגל יעקב זרם איתנו אפילו לכיוון מפגש בלוגרים איתו ועם מיקי (לתשומת לב הקוראים אודי ואריה המקסימים ממחלקת אינטרקטיב של ערוץ 10), אך דני רופ לעומת זאת התחפף די מהר. אז מה אתה אומרים – "הערב עם יעקב איילון והגר צימרמן" מצטלצל טוב, לא? חוצמיזה, לידי יעקב נראה גבוה

עם יעקב אילון. צילום: מרינה גולדשטיין

"יש מצלמות? יופי. עכשיו איפה קופטיפש שאני אדפוק לו איזה ראסיה לפרצוף? נעשה לו נגחת-סנדק". אבל לא דובים ולא יער, כאילו בטח שלא יער – יבש עכשיו. ביובש כמו ביובש הענפים מתייבשים קודם ואז העלים מתים סופית. לא קופטיפש, לא אשיט ואפילו לא שכטל. אף אחד מהקודקודים לא היה. הנציגות היחידה שפגשתי בהפגנה הייתה מפורשי עלה ירוק לדורותיהם, בינהם שלומי סנדק, ברק ליבוביץ' (הקורא רענן, אתה שמח? הוא פרש מהמפלגע. אמרתי לך שהוא בסדר או לא?) ורדה, ושיפחתכם הנאמנה. אולי היתה עוד נציגות, אני בכל אופן לא פגשתי בהם.

עם שלומי סנדק בהפגנה בעד הלגליזציה של הקנאביס

כפי שאתם רואים המצב עד כדי כך גרוע. זה כבר מזמן לא אופייני לפגוש אותי עם בקבוק אלכוהול, ועוד בצהריי היום. כבר כמה שבועות שהמצב בארץ קשה עבור צרכני הקנאביס. אין חשיש, אין גראס-ארץ-ישראלי-מצוי, ואפילו ההידרו נגמר. אבל הכי גרוע – הקנאביס הרפואי הולך ומתמעט והחולים בעלי האישור (כ-3000 איש) ישארו בקרוב ללא תרופות. אם תהיתם למה – הכל פוליטיקקה.

לפני כשלוש, אולי ארבע שנים היו עשרות בודדות של אנשים בכל מדינת ישראל שהיו בעלי אישור הזהב לעישון ו/או גידול. רוב החולים היו סופניים אז לגדל זו לא היתה ממש אופציה. דבר זה הוליד את חממות הגידול בארץ (אני כבר לא סגורה על אם יש שניים או שלושה כאלה, כי יש גם כאלה שנסגרו) ושתי עמותות עיקריות העוזרות לחולים המאושרים (תרתי משמע) הן בגידול והן בגילגול.

הבעיה – חוות הגידול בארץ הן סוגשל קומבינה/לא-קומבינה שאיכשהו, ואני ממש לא יודעת איך, הצליחו לעקוף ו/או למצוא איזו פירצה בחוק הנוקשה, הטיפשי וגם – המיותר, המאפשרת להם לגדל בדיסקרטיות מוחלטת תרופה מצלית חיים. אממה, בזמן האחרון חל גידול במספר האישורים לשימוש רפואי, וכיום הוא עומד על כ-3,000 איש, כאשר 2,000 מהם נוספו רק בשנתיים האחרונות. ההערכות הן שעד סוף השנה יהיו כבר 5,000 איש בעלי אישור רפואי חוקי למהדרין.

 
אם תהיתם לאן הכל נעלם – משטרת ישראל מצאה לעצמה תעסוקה סופסוף…

ההפגנה לא הייתה רק למען חולים המעשנים קנאביס. תכלס, לא כל החולים יכולים בכלל להפגין, ורוב המפגינים לדעתי בכלל לא בקטע הרפואי. מה שהוציא את סטלני ישראל לכיכר זה היובש, תחושת הסחיות האינסופית והקאמבק של החלומות. פתאום כולם מרגישים קצת צ'ה גווארה ולא איכפת להם שממש חם. היה שווה לבוא רק כדי לראות את התגובות של האנשים מהמכוניות שעברו שם ליד הכיכר, את ציפצופי הצופרים לאות הזדהות ואת שלל האנשים לבושי הירוק ומעוטרי הדפסים של עלי הקנאביס.

לא יודעת מה ההפגנה הזאת תעשה. את היובש היא בטוח לא תרטיב, אף אחד לא יפתח לנו את הגבול עם מצרים ועם לבנון, ולכן לגליזציה עכשיו היא דבר בילתי נמנע. אני מניחה שלפחות עוררנו את המודעות, לאלה שחיים בללה-לנד, ואם יהיה הערב אייטם על זה בחדשות, או ביום ראשון באיזה שער אחורי של הדבר הזה שעוטפים איתו דגים – אז עשינו את שלנו. בנתיים עלתה ברשת כתבה: עונת היובש בטמקא, ואם ראיתם עוד דברים – תלננקו לי בתגובות

כבר שבועיים זה ככה עם הטלפונים, עם כולם, עם אנשים שכבר שנים לא החלפת איתם מילה.

לפני סיום, הודעה שהתקבלה זה עתה מאולפני קשת: העונה החדשה של " מה זה השטויות האלו" תשבור את כל שיאי הרייטינג ומי שלא יצחק מוזמן לעשן משהו.

ולסיום התחזית: הולך להיות חם ויבש.

שבת שלום ואם יש לכם בוף חירום לתרום לסופ"ש, סחבק תשמח מאוד

אתמול הייתי בכנס דה מארקר. חשבתי שאני אחזור הביתה מלאת חוויות ואנרגיה לכתוב פוסט. אבל חזרתי כל כך מבואסת שלא היה לי חשק אפילו לחשוב על מה לכתוב. אז צייצתי. לפעמים יותר קל לדבר ב-140 תווים. לפעמים קצר זה לעניין. היות ולא הייתה לי אפשרות לצייץ בכנס (פרטים בהמשך), אני חשה צורך עז לצטט את הציוצים של לפני ואחרי.

הכל התחיל בטוויטר. אני בדרך כלל די שונאת שמשהו ממלא לי את הפיד בצורה כזאת שקשה להתעלם ממנו וזה על גבול המטריד. לא אוהבת לראות דברים חוזרים על עצמם כל כך הרבה, ובטח לא כשאני לא חלק מכל זה. לא מכירה הרבה האש טאגס שתפסו פה בארץ, וזה השאפו היחיד שיש לי להגיד על הכנס של דה מארקר.

ההאש טאג #com2010 הציף לי את הפיד. מה זה אומר לעזאזל? חיפוש קצר בגוגל השיב לי – זה הכנס אינטרנט של דה מארקר. מגניב, חשבתי לעצמי. כולם יהיו שם, ונוכל לראות כמה פרצופים שאני מכירה רק מהטוויטר. תהיתי איך לא הוזמנתי. ומיד חיפשתי לי כרטיס. כל מיני אנשים חילקו כרטיסים חינם בבלוגים מיוחסים, אבל אני כבר איחרתי את המועד, החינמים נגמרו.

@TheSharkLady היי, את מחלקת כרטיסים לויעדת אינטרנט של דה מארקר? #com2010

11:42 AM Apr 29th

מחפשת שני כרטיסים לועידת דה מארקר, מישהו? #com2010
11:42 AM Apr 29th

החתול המהמם שלי בלייז, הוא יכול לזכות אותי בשני כרטיסים? #com2010@TheSharkLady http://twitpic.com/1jbtxl

12:18 PM Apr 29th

אין דבר העומד בפני הרצון, ואין מצב שכולם שם ואני לא. צייצתי ללא הרף. בלי לדעת שעצם העובדה שאני שמה את ההאש טאג הזה #com2010 מקשר את הציוצים שלי אוטומטית לדף הכנס. עד שדודי אמר לי שאני מככבת שם.

עם דודי בכנס

ואם כבר דודי, שאלתי אותו אם הוא בא, ואם הוא יודע איך אני משיגה כרטיס, הוא אמר לי שיפעיל קצת קונקשיין, ואני חשבתי שהינה – עוד רגע אני עם כרטיס ביד. בחינם כמובן. אז החמוד הזה הפנה אותי לדף הרשמה…

@DudiSharon זה הקשרים שלך? שולח אותי להרשם ולשלם? אם כבר מישהו צריך לשלם זה הם לי! י #com2010

4:34 PM Apr 29th

בסופו של דבר, הישועה הגיעה מהמקום הכי הגיוני… מהעבודה!

הבוסית התותחית שלי השיגה לנו כרטיסים לכנס! עכשיו תגידו, אילו הרצאות הכי מומלצות החל מהצהריים? #COM2010

10:48 AM Apr 30th

השיגה שני כרטיסים ולא יכלה לבוא איתי. ואני, אני לא אוהבת ללכת לבד לשומקום. אז חיפשתי טרמפ ופרטנר.

מחפשת טרמפ לכנס, מהרצליה או מת"א #COM2010

10:35 AM May 2nd

@ronenk אני מחפשת טרמפ לשם… #COM2010 אם תבוא אני אבוא גם באוטובוס

10:40 AM May 2nd

@yonibloch יש לך עוד מקום בטרמפ לכנס? אם עוד לא יצאתם… #com2010

11:04 AM May 2nd

@DudiSharon הדייט שלי לכנס #com2010 נתראה בקרוב!

11:46 AM May 2nd

עד שהגענו, ועד שמצאנו חניה, ועד שהצלחנו להכנס, ועד שקיבלנו את הכרטיסים ששמרו או לא שמרו לנו כבר יצא לנו המיץ. עלינו למעלה וניסינו להכנס לאיזו הרצאה. האולמות היו מפוצצים, אז שמו אותנו באולם ליד, שם הקרינו בלייב את מה שקורה במקום שלא יכולנו להכנס אליו. וואלה יופי, בשביל זה באתי? אם כבר מוקרן, אני מעדיפה את זה בבית שלי, על הספה שלי. אפילו מעדיפה לראות את זה על המחשב. מה איכפת לי שזה שידור לייב?!

מה שכן רציתי לייב – זה לצייץ מתוך ההרצאה היחידה אליה הצלחנו להכנס. אבל לא הצלחנו להתחבר לאינטרנט… אז צילמתי עם הפלאפון הדפוק שלי, כדי שתהיה לי הוכחה, שהינה – הייתי בכנס, הייתי בהרצאה. יאיי! רציתי להראות לכם מה צילמתי אבל אני אצטרך להעלות את זה ליוטיוב בשביל זה…

הקובץ הזה גדול מדי. התקנת ה-PHP שלך מאפשרת להעלות קבצים בגודל מרבי של 2M (לפי המשתנה upload_max_filesize בקובץ php.ini)

תסתפקו בתמונה מטושטשת…

David Kenny, Managing Partner, Vivaki

ההרצאה הייתה קצרה. או שאולי נכנסנו לקראת הסוף… כשיצאנו מהאולם תרנו אחר פרצופים מוכרים. בטוח שכל המגניבים בפינת עישון, אז יצאנו להתבשל קצת במרפסת. פתאום ניגש אלינו בחור וביקש אש. "אלון מוליאן!" צווחתי משמחה, סופסוף פנים מוכרות. מזל שהיה לו תג עם שם כי הייתי כל כך מסונוורת מהשמש (הלו מה עם איזה צל פה?) שכמעט פיספסתי אותו. לצערי, את ההרצאה שלו פיספסתי, ואני מחכה בקוצר רוח שהוא כבר יעלה אותה לאנשהו, כפי שהבטיח.

נכנסנו חזרה פנימה. כל מקום שלא היבטנו היה ממותג: דוכנים, רולאפים, כרזות פירסומיות שכמעט וצורחות עליך, ואפילו הכוסות קפה והמפיות היו ממותגות ממיטב באי הכנס. השקו אותנו בסוגים מוזרים של שוופס, וגם בשנדי הזה שנו-איך-קוראים-לו-שמשחק-חייל-והוא-בכלל-לא-שירת-בצבא מפרסם עכשיו בכל מקום. איכס זה היה ממש דוחה.

הלכנו לשטוף את הטעם עם הפופקורן חינם שחילקו שם. השתיה הנורמאלית אגב, עלתה כסף. התיישבנו קרוב קרוב לאינטרנט המהיר של NGN וניסינו לשווא להתחבר. למשך כמעט דקה הצלחנו להשאר אונליין, עד שהרשת שוב נפלה. כנס אינטרנט, כן? לא כי אם שכחתם… אז אני פה כדי להזכיר!

"היי אתה מהפייסבוק!" צעקתי לאליאב אאלוף. "לא, לא" לחש לי דודי "הוא מהדסק של גלובס". לא לא דודי, אני מכירה אותו מהפייס. וזו הפעם הראשונה שאני רואה את הפנים שלו בתלת מימד. ממש חוויה קולנועית כאן בערך נגמר לי מה לספר לכם על הכנס. אלה היו ההיי לייטים של היום, ואילולא דודי, הייתי נדפקת משעמום. אז תודה לך שנגררת איתי לשם!

והינה הציוצים של אחרי:

@dordali אם האינטרנט המזדיין שלהם היה עובד… אוף עד שהצלחתי להתחבר, ועד שסחטתי ממנו ציוץ יצא לי המיץ #com2010

7:26 PM May 2nd

תקשיב, ישבנו ממש ליד הדוכן של האנ.ג'י.אנ הזה ולא היה אינטרנט כמעט בכלל! #com2010

7:34 PM May 2nd

@dordali ועוד באסה – שהגעתי ללאומי, לדוכן שלהם הם כבר סיימו לחלק את המאה שקל #com2010

7:35PM  May 2nd

לסיכום: כולם היו שם ולא היה כלום #COM2010

about 20 hours ago

@mik_d מה היה כייף בשטיפת המוח הפרסומית ובלתי מאורגנת הזו? האינטרנט לא עבד, לא היה מקום באולמות ומכל מקום קפצו עליך אנשי מכירות#COM2010

about 20 hours ago

אולי היו לי יותר מדי ציפיות. פעם הבאה אביא גם כרית #COM2010

about 20 hours ago

@mik_d לו הייתי רק מצליחה להיכנס לאיזו הרצאה ולשבת כמו בנאדם… מזל שדודי היה שם אחרת הייתי נדפקת משעמום (CC:@DudiSharon)

about 20 hours ago

@mik_d כייף לך אני התאכזבתי… באמת… י

about 20 hours ago

ובנימה אופטימית זו – לילה טוב

about 20 hours ago

מבואסת

איך אומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים

סתם, קצת נוסטלגיה שצריך היה להעלות למדיה דיגיטלית, לפני שזה יעלם/יאכל או משהו…

פעם הייתה לי להקה - להקת אבסלוט, על שם הוודקה שהייתה אז החביבה עלי. היום אני לא מתה על אלכוהול. אני זוכרת שהצלם אמר לי לנגן ולשיר ועניתי לו - זה סטילס? מי ישמע? אם תהיתם למה אני נראית כזאת קפואה...

מאז ומתמיד הייתי ירוקה. וכן זה רודריגו גונזלס משמאלי