כללי ארכיון

החלום ושיברו. משמאל למעלה: הבייבי. מימין האבא: ערן טיפנברון, עורך העיתון.

הוא מת.
זה נגמר.
מלאו לו כמעט שנתיים.

התפרסם אתמול ב-24 שעות, ידיעות אחרונות

היום נחגג בעולם יום המריחואנה הבינלאומי.
ילדים יקרים, נחשו באיזו מדינה לא נחגג החג, בפעם הראשונה מיזה עשור?

לכל מי שרוצה לשפוך לאגר על דברים שלא קשורים באופן ישיר לפוסטים שלי ולא מוצא במה אחרת…

פייר מספיק לא?

כמו שהבטחתי: המשך מעללי בחצי שנת האבטלה

הגעתי למסקנה שיש לי איזה אישיו קארמתי עם בית מעריב, שם “בליתי” ימים כלילות בשלושת השבועות האחרונים. בפברואר 2006 הגעתי לשם לראשונה, כאשר המטה של מפלגת “עלה ירוק” מוקם קומה מתחת לנרג’ׁ(NRG) במקום המטה של מפלגת הבחילה הדמוקרטית של ברונפמן שהתפרקה. העברתי שם ימים שלמים ואפילו נשארתי לישון שם בשק”ש איזה שני לילות. באותה שנה ביולי החלה המלחמה. אני כבר עבדתי במעריב – ב”זמן חיפה”, ועקב הקטיושות העבירו את המערכת לבית מעריב. הצטרפנו למערכת “זמן תל אביב” שישבו באותה עת בקומה הראשונה, והכניסה למערכת הייתה מהחניון.

כולם חושבים שהסיוט שעברתי בזמן האחרון הוא חומר טוב לתסריט/ספר/פוסט, ובין כה לא כתבתי ימבה זמן, אז החלטתי לשפוך הכל החוצה, שניה לפני שאני אתפוצץ על אמת.

קבלו טור ספיישל של ג’ינג’ית עצבנית: ריקושטים, ללא תשלום מאף עיתון מחורבן, וללא עריכה וצינזורה.

כל הג’ורה כאן…

בדרך כלל אם אני מגיעה לכתוב על איזו תוכנית טמבלויזיה, זה כי היא ממש ממש עיצבנה אותי. אבל הפעם, פוסט ביקורת מפרגן לסיטקום המצויין “החברים של נאור” שפותח עונה שניה בשבת הקרובה בערוץ 10 אחרי הישרדות.

מהאתר של מוטי ארגמן

שאף אחד לא יעלב לי פה ויקרא לי “בעיה” או משהו כזה. בלי קשר לכלום ולאף אחד, אין לי כח לכתוב אבל הלחץ שלכם בסוף עובד. אז סיכום בחירות ככה בקטנה, זה סוגשל חובה מוסרית, כנראה, לסגור את הפרק הזה סופית, כי באמת שכבר כל הירוקת הזאת יצאה לי מכל החורים.

זהו, מחר זה נגמר ויעברו לי כל הבחילות מהקקה-מפיינים של אלו שנהנים לבזבז לנו כסף. האמת שאתמול אחרי שראיתי את הכתבה על כך שהממשלה אישרה תקציב של פאקינג 650 מיליון ש”ח להקמת בית חדש לראש הממשלה, חשבתי לעצמי שעדיף להשאר בבית. לא רוצה להצביע לחבורת המושחתים האלו, וזה גם מסוג הדברים שמורידים לי את המוטיבציה לעבוד.