מכירים את זה שיש לכם כל כך הרבה מה להגיד, שאתם לא יודעים מאיפה להתחיל? כבר כמעט שבוע שאני מתחבטת ביני לבין עצמי, מה כותבים אחרי שפוגשים בנאדם שאתה כל כך מעריך ומעריץ, עד כדי כך שכאשר אתה לידו – המלים נעתקות מפיך. לרגע חזרתי לימי גיל 16 העליזים, בהם מפגש עם דמות נערצת העלתה לי את הדופק ל-200 ומייד לקיתי בטמטמת-סלב. פעם, היינו מעריצים שחקני קולנוע, כוכבי רוק ושחקני ספורט למיניהם. היום אתה מבין שכל אלו חלולים, הקליפה יפה אבל איך אומרים – אל תסתכל בקנקן… ואתה מתחיל לחפש את מושא הערצתך במקומות אחרים.
סיכום המפגש, צולם ע”י ערוץ 10
היום אני יכולה להגיד שאני מעריצה עיתונאים לוחמניים ופוליטיקאים שלא מתקפלים משיקולי כיסא/תפקיד. את האנשים הללו שאני מעריצה אני יכולה לספור על כף יד אחת, ואחד מהם הוא העיתונאי מיקי רוזנטל, או אם תרצו – האיש היחיד שבאמת יכול לשאת את התואר ד”ר שקשוקה. כשסירטו “שיטת השקשוקה” יצא, לא הקרינו אותו בשום מקום. איש לא העז לתת במה להתנגחות החזיתית במשפחת עופר. מיקי, מצוייד בביצים (ועגבניות) לא פחד מאיש. הוא הלך עד הסוף עם האמת שלו, ובסוף סירטו אף הוקרן בערוץ אחד, וכלל אחריו פאנל מעניין מאוד בכיכובו, יחד עם העו”ד המייצג את העופרים.
מיקי רוזנטל במפגש עם הבלוגרים. צילום: תומר פולטין
לאורך כל השידור בערוץ 1 התכתבתי בפייסבוק עם בנו של מיקי, טל (שיצא לי לעבוד איתו בעיתון האגדי – ה-24 דקות, ומי שעומד מאחורי הסירטונים המצחיקים של “טו שורט פור מודלינג” שרצים ברשת), מעודדת, תומכת ונרגשת לא פחות ממיקי עצמו, שניכר היה שליבו פועם בעוצמה. ההתרגשות הזו שלו כבשה אותי. בתור אדם רגיש במיוחד, אני נוטה להזדהות עם רגישים שכמותי, שעוולות גורמות להם לאקטיבציה ולא לעצימת עיניים. את הסרט של מיקי “שיטת השקשוקה” הקרנתי בביתי לחברים ומשפחה לפחות 10 פעמים. אני מכירה את הסרט הזה כמעט בע”פ, ועדיין, בכל פעם נדהמת מחדש. לא מאמינה שככה משקשקים אותנו, על חשבוננו, על גבינו ועל גבי הנכסים הלאומיים ששייכים לכולנו.
הסרט הזה הפגיש את מיקי עם עולם האינטרנט. קודם לכן, הוא כלל לא ידע מה זה פייסבוק ובלוגים. אבל כשכל ערוצי המדיה הממומנת סירבו לשדר את הסרט ואפילו לעבוד איתו, קם קול זעקה ברשת וקרא – “גם אני מיקי רוזנטל”. המחאה ברשת היא שהחייתה את הסרט שלו, ואלמלא היא, אולי לא היינו כלל יודעים על קיומו.
מיקי מספר איך הוא גילה את עולם הבלוגרים. צילום: מרינה גולדשטיין
כמו שאמרתי, נורא התרגשתי. מדי אפילו כדי לדבר, אז כתבתי למרינה על דף שאלה אחת שהייתי חייבת לשאול, כדי שתשאל עבורי. בתקופת השיא במאבק נגד המאגר הביומטרי, פניתי דרך טל למיקי בבקשה שיצטרף אלינו למאבק. וזה מה שכתבתי לו:
היי מיקי
שמי הגר צימרמן, אני פעילה בקבוצה שנלחמת כרגע בכל כוחה ומרצה (וזמנה הלא פנוי) לבטל את חוק המאגר הביומטרי. קיבלתי את המייל שלך מהבן שלך – טל , שעבד איתי תקופה קצרה בידיעות, ב-24 דקות.אני יודעת שהיום זה יום לחוץ וחשוב עבורך, וכמובן שאני אצפה (בפעם השמינית) בשיטת השקשוקה שתשודר הערב בערוץ 1אבל אנחנו חייבים אותך איתנו!אני אנסה להסביר לך בקצרה, בתקווה שאתה יודע קצת על החוק המאגר הביומטרי (בניגוד לשאר המדינה…) המסוכן שח”כ שיט-רית מנסה לדחוף בכל כוחו שיעבור עוד הלילה למליאה לקריאה שניה ושלישיתבגדול – זהו חוק שאין לו אח ורע באף מדינה דמוקרטית הוא מתאים יותר למשטרים אפלים – מימי הביניים ועד נאציזם ופאשיזם קיצוני.הוא גם הופך את כולנו לחשודים בפוטנציה, וגם מסכן את כולנו, כי ברור שהוא ידלוף, כפי שדלף מרשם האוכלוסין שעליו שומרים אותם אנשים שרוצים לשמור על תביעת האצבע, סריקת הרישתית ונתונים ביומטרים של מבנה הפנים שלנו.המשמעות והסכנה של דליפה מסוג זה היא נזק בלתי הפיך לכל מי שבמאגר – כי כל אחד יוכל לגנוב זהות של מי שירצה, ואז – לך תוכיח שאין לך אחות.אין לנו התנגדות לתעודות זהות חכמות שלא מצריכות את המאגר! שיט-רית גם לא בדק אף חלופה למאגר, מה שמעלה את החשדות לגבי הקשר שלו עם החברה שבלי מכרז קיבלה להיות האחראית הבלעדית על המאגר!!החברה המדוברת אגב היא HPויש גם את חברת OTIשלא הבנתי מה הקשר בין שתיהן, רק שבאו.טי.איי אחד הבכירים הוא גם חבר תנועת קדימה…מעבר לכך, בלוגר בשם גל מור, המפעיל את הבלוג חורים ברשת, העלה פוסט בו הוא מציג עובדות ושואל שאלות באשר לטוהר להיטותו של שיט-רית בהעברת החוק והקשר שלו לחברות הפרטיות שעומדות לקבל נתח יפה מעוגת המיסים שלנו. הפוסט הורד לאחר שאישתו של שיט-רית, רותי, איימה על גל מור בתביעת דיבה והכריחה אותו לכתוב מכתב מתנצל ולדעתי, מביש.אני לא הייתי מסכימה לפרסם מכתב מתרפס כזה בבלוג שלי, גם אם הייתי נתבעת בסופו של עיניין.בנתיים, העיתונאי רחביה ברמן העלה את מה שהורידו מהבלוג של גל מורכתבת וידאו של ערוץ 1 בה אנו מדגימים כיצד ניתן בקלות לשכפל תביעת אצבעזה כבר נבדק על המוכנות של משרד ממשלתי – התעסוקהפה יש כתבה של העין השביעית עם 10 סיבות למה המאגר רעמיקי, בבקשה תעזור לנו לעצור את זה, אחרת תהיה פה בכיה לדורות…—בברכה,
הגר צימרמן
לצערי לא נעניתי בחיוב…
שלום הגר,
תודה, תודה שהפנית את תשומת ליבי.
אני במאבק בדרכי,
רק טוב מאחל לך,
מיקי
אז למה הוא הצטרף אלינו – כי יש כל כך הרבה במה להאבק, שלכל אחד יש את סדר העדיפויות שלו. הוא כנראה מאוד צודק, כי אני למשל העדפתי לכתוב קודם פוסט על העצרת למען הלגליזציה, לפני שאני כותבת פוסט על המפגש המרגש והחוויתי הזה. מה שנקרא – קודם ביזנס, אח”כ פלז’ר. מיקי – איט וואז אה פלז’ר טו מיט יו 🙂
מצד אחת אתה, מצד שני אני. וטוב שכל אחד עוסק במאבקים שונים, ויש עוד הרבה על מה להאבק! צילום: תומר פולטין
על מאבקים ותקשורת מסחרית. צילום: מרינה גולדשטיין
לא פוסל פוליטיקה. צילום: מרינה גולדשטיין
עם מיקי לא יצא לי להצטלם, כשהמפגש נגמר הוא מיהר ללכת. אין מה לומר – האיש עסוק (סיפר לנו שהוא עובד 17 שעות ביממה!) אבל איך חברתי מרינה אומרת – הדברים הכי טובים קורים במעלית. אז כשירדנו מהמפגש ממרומי הקומה ה-15 במגדל ערוץ 10, ראינו את יעקב איילון ואת דני רופ. מרינה ממש התלהבה ומייד הצהירה שהיא רוצה להצטלם איתו. קפצתי גם אני על הגל 🙂 יעקב זרם איתנו אפילו לכיוון מפגש בלוגרים איתו ועם מיקי (לתשומת לב הקוראים אודי ואריה המקסימים ממחלקת אינטרקטיב של ערוץ 10), אך דני רופ לעומת זאת התחפף די מהר. אז מה אתה אומרים – “הערב עם יעקב איילון והגר צימרמן” מצטלצל טוב, לא? חוצמיזה, לידי יעקב נראה גבוה 😉
עם יעקב אילון. צילום: מרינה גולדשטיין
