נרקיסיזם היא לא מילה גסה

ולנושא אחר שבכותרת: לאחרונה פנו אלי כמה קולגות אשר לא הוזכרו מספיק בבלוג שלי או לא צולמו לפליקר, בניגוד לאחרים

מתוך הבלוג של ולווט

אך אחת, קסמה לי באישיותה וחיפשתי דרמה או סוג של קטליזטור אחר שיגרום לי להרעיף עליה שבחים, כבדרך אגב. אולם מכיוון שאין כרגע מלחמה, ומסתמן כי הרעשים של האישים הפוליטיים המככבים בעמודי החדשות הפכו לעניין של מה בכך, החלטתי לעשות זרז בכוונה תחילה.
המשך קריאה…

כתם לכל החיים

הנושא אשר מדיר שינה מעיני לאחרונה באופן קיצוני הינו "מינויים פוליטים" בלתי הולמים, בלתי מקצועיים ובלתי מובנים. הנזק החברתי – כלכלי הוא עצום, כמו גם פגיעתם הרבה בתקינות הגופים הממשלתיים אשר אמורים לשרת אותנו האזרחים שומרי החוק-משלמי המסים ועושי המילואים.
כאשר מדובר במשהו שמתיימר להיות אמיתי ומעשי כמו גופים בשירות המדינה הדבר חורה לי. אך כאשר מדובר בגופים הזויים, קטנים וקיקיוניים שלא עושים דבר למען, ולא רואים מטר מעל הפופיק של עצמם, זה כבר הופך להיות מצחיק.
המשך קריאה…

לזכרו של אהבת חיי

היום, היה אמור לחגוג קורט קוביין יומולדת 40. כשהיה לו יומולדת 30 הייתי בת 15 כמעט, הכנתי לו עוגה מבוץ והדלקתי 30 סיגריות יחד עם אותו חבר שהיה לי אז (שנפטר כמה שנים אחר כך מדום לב).
קורט קוביין הלך לעולמו באפריל 94. טענה אחת אומרת כי הוא התאבד. אחרת טוענת כי הוא נרצח, ע"י רוצח שאישתו שכרה. ראיתי את הסרט "קורט וקורטני" על הטענה הזו. לא נראה כל כך תלוש מהמציאות, אבל אי הידיעה על נסיבות מותו תולש אותי מהמציאות לא פעם לתוך תסריטים כאלה ואחרים.
המשך קריאה…

עזבו את זה שכבר בין כה אין לי אמון באף גוף במדינה הזאת. הכל שחיתויות, הכל רקוב מן היסוד, הכל קומבינות: משרד המשפטים, רשות המיסים, הממשלה המשטרה… במקום לעסוק בפשעים ובעיות אמיתיות (שגם בהן אנו טובעים במדינתינו הקטנה) אנו נאלצים להסתפק בצווארונים לבנים מלוכלכים שאף אבקת כביסה לא תושיע מלהסיר את הכתמים.
אבל איפה שקל ופשוט, המערכת עובדת כמו שצריך (מבחינת עצמה בלבד), לפחות כך נראה. מי שמגיע בתקופה האחרונה לעיר הברירה, נתקל לא רק במצוקת דיור אלא גם במצוקת "דילור". אנשי הפריפרייה, מהצפון והדרום כבר הפנימו מזמן, יחד עם התלביבים את מצוקת הגראס – אין, פשוט אין. אבל חשיש? תמיד היה, תמיד יהיה. האמנם?
המשך קריאה…

חנה in your face וקס, הטיחה בי היום אגב שיחה על הא ודא. מהירתי להתגונן. מה פתאום? מה כ"כ יאפי בי? אז אני אוכלת סושי עם מקלות, אפילו שבארץ כולם אוכלים הכל עם הידיים. אז אני גרה בקופסאת נעליים של איקאה במרכז העיר ומשלמת שכ"ד בשמיים. אז יש לי כוונות לקחת עוזר בית פעם בשבועיים, כי למי יש כוח לעשות ספונג'ה אחרי העבודה? ולבזבז על זה יום חופשי? פחחח. וכן, אני שונאת עארסים "כוסאמק היה לי ירוק! תעצור כאילו דא?!" צרחתי על איזה דביל שכמעט דרס אותנו בדרך לפאב, מסתכנת (בשנית) בנסיון רצח…. לא יכולתי להתאפק.
המשך קריאה…

כמעט חצי שנה חיכיתי, בכליון ריאות, שיגיע אותו לילה קסום שיגרום לי להתאהב בעיר המזופתת הזאת. זה כמעט קרה לא מזמן- כשהלכתי בקינג ג'ורג' (אותו אני מכנה גם רחוב הסלבס) בדרך לעבודה, באוזניי כפתורים מחוברים לאמ.פי4. בדיוק התחלף השיר לאחד מאלו של "הפרוייקט של". היתה זו שעת דמדומים, מרחוק זיהיתי צלילית של גבר עטור ראסטות, וחשבתי לעצמי – 'מה הסיכוי שזה רייכל?' אחרי מספר שניות וצעדים נוכחתי כי הוא זה.
המשך קריאה…

בהמשך לפרק א' 1 ולאחר שהתיק בבית הדין לעבודה נסגר סופית לפני כמה ימים בהתערבות הוצל"פ אביא לפניכם את המסמכים המקדמים את התביעה הנלוזה של אש"ט כנגדי, אשר הדיון בעיניינה נקבע ל-15 במרץ 2007 בביה"ד לתביעות קטנות (!) בירושלים, עליו אדווח לכשיסתיים.
ובכן, ימים ספורים לאחר שהגישה עלה ירוק את כתב ההגנה, הגישה המפלגה גם תביעה הזויה שכנגד בבית הדין לעבודה (!)
המשך קריאה…

אפילו האימיול כותב את זה שחור על גבי הצג.
אין לי חבר. ולסבתא שלי זה מפריע. מה לזה ולסבתא שלי? היא רוצה נין – 'אין לי עוד הרבה זמן הגרי' היא מפטירה בי בכל שיחת חולין שאנחנו מנהלות. זה כבר לא 'מה נשמע' או 'מה שלום החתולות'… 'חתולים סבתא… חתולים' אני חוזרת על המנטרה הקבועה לאוזנייה. אמנם מסורסים אבל תני להם להנות מהספק. הם עדיין זכרים. נגזר עלי משן-שמים להיות הנכדה הכי גדולה שגרה בארץ. אני עדיין חושבת שאחי הצעיר יביא לה את מבוקשה לפני. אחרי הכל, הוא זה שמנהל מערכת יחסים ארוכה, כמעט קבועה ועם אותה בחורה.
המשך קריאה…

ברוח הט"ו בשבט, אירגון "הפנתרות הירוקות" מזמין אתכם להצטרף למהפכה ירוקה:

למי שלא יודע "המפ" מה הוא (סוג של קנאביס תעשייתי) מוזמן להרחיב ולקרוא את הספר של מוטי ארגמן, בו יש מידע רב שנאסף אחר תחקיר מעמיק. למי שידיו לא משיגות הספר הינה גירסאת אינטרנט

המשך קריאה…

שלשלום, עוד אני מחויכת בשל הרשעתו של גבר נוסף שלא שלט בצרכיו וביצריו, חשכו עיני מלראות דברים שנכתבו ביחס לתקשורת בהכרעת הדין במשפט רמון:

"…לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת … במספר מקרים,גרם (ה.צ) ל"זיהום" עדויות … אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בנסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט…"

המשך קריאה…