עם כל הכבוד לביבי על נאום המחץ שלו באו"ם, שבאמת היה נאום טוב לישראל, היה משהו שמאוד חרה לי. משהו שמגדיר את החברה הישראלית, ואת כיעורה האינסופי: היכולת שלנו להשתמש בכאבם של אחרים מול העולם, כשבבית אנחנו לא עושים למענם כלום.

"זה שקר?" שאל ביבי, ונופף בידו בפרוטוקולים של תוכניות מחנה השמדה מהשואה. זה לא שקר – זו עדות לכך שזה כל מה שזה: נייר לנפנף בו, אם לא על מנגל אז באו"ם. אחמדינג'אד אמנם מכחיש את השואה, אבל ישראל פשוט לא עושה כלום, וזה רבותיי הרבה יותר חמור. כי מה בעצם עשתה המדינה לניצולי השואה לאורך השנים?

על דם הניצולים הקימה את המדינה.

את כספי הניצולים ניצלו הבנקים לטובתם.

שר האוצר מעל בכספי מצעד החיים.

וזה רק על קצה המזלג. אז אחרי שלקחתם ביס קטן ממה שעשתה המדינה, מה לדעתכם מצבם של הניצולים? הם עניים, הם רעבים, והם מתאבדים. אז לפני שאנחנו הולכים לתקוף את איראן ואת האחמדיניג'אד שלה, הגיע הזמן לעשות חשבן נפש עמוק, ולראות איך אנחנו יכולים לעשות משהו בבית לפני שאנחנו יוצאים עם אצבע מאשימה החוצה. זה לא חוכמה לתקוף אחרים.

החוכמה היא לקחת אחריות, ולא שכמה אירגוני צדקה יקחו אחריות. המדינה צריכה לקחת אחריות ולטפל בהם בכבוד הראוי. רק אחר כך, אם בכלל, יוכל לצאת לו איזה ביבי ולנפנף בעדויות החותכות לסבלם מלפני שישים שנה. כי מה עם הסבל, ההשפלה והביזיון שעוברים עליהם עכשיו?

פעם חשבתי שרק יומולדת זה זמן לנפות חברים. היום הסתבר לי שגם שנה חדשה זה זמן טוב. במיוחד אם "החברים" האלה הם סתם חבורת כפויי טובה חסרי אינטיליגנציה רגשית. תקראו לי מגזימנית, תקראו לי אימפולסיבית או איך שלא בא לכם. אבל אם תייגתי אתכם בברכה בפייסבוק זה בגלל שרציתי לאחל לכם שנה טובה וציפיתי ברוב תמימותי, לקבל מקסימום – שנה טובה חזרה.

אז לא. קיבלתי שלל עצבים של אנשים. אני לא מבינה מה הבעיה, אותי תייגו כמה אנשים שרצו לאחל לי שנה טובה, וכיוון שגם ידעתי שהם הכינו וטרחו על הברכה, ברור שלא התעצבנתי, להפך, שמחתי ואיחלתי שנה טובה חזרה. מסתבר שלכמה "חברים" שלי בפייסבוק הייתה בעיה עם זה. ולא רק שהייתה עם זה בעיה הם טרחו לכתוב כמה זה מעצבן אותם (והיו גם כאלה שטרחו לחשוב בקול על איך לאיים מספיק מפחיד על הבא שייתייג אותם לשנה טובה), במקום לברך חזרה.

לא מבינה לאן הגענו – ברכת שנה טובה מעצבנת אנשים. זה לא שהכנתי הזמנה למסיבה שאני מרוויחה ממנה כסף ותייגתי את כל העולם. סה"כ רציתי לאחל שנה טובה למי שקורא לעצמו "חבר" שלי בבוקפייס. אז אנשים כאלה לא בא לי שיהיו חברים שלי. כאילו – כל כך מפריע? תורידו את התיוג. אתם לא חייבים להשאיר אותו זה היה רק כדי שתראו את הברכה. אבל לכתוב דברים מגעילים למישהו שבירך אותכם? וואלה, עכשיו, אני רוצה רק לאחל לאותם אנשים שירגישו מה שאני הרגשתי היום. זה הכל.

ולכם קוראי הבלוג וחברי: שתהיה שנה טובה ומקסימה, מלאת דבש ומתיקות, ורק אנשים טובים!

את זה לא אני אמרתי. אלא תייר גרמני שיודע כנראה על מה הוא מדבר, כשפגש בשוטרי משטרת ישראל במסיבה שערכו לכבודו חבריו. למי שלא יודע – שוטרים יכולים לפרוץ לביתכם בכל עת, ללא צו בית משפט ולהפוך לכם את הבית, להשתמש נגדכם באלימות ולעשות כל העולה על רוחם. למה? כי החוק הוותיק מתקופת המנדט מותיר להם, אם יש להם חשד סביר. עכשיו תגדירו חשד סביר בבקשה?

בבועת העשן התל אביבית לא תמיד מאמינים לי כשאני מספרת להם שבצפון זו מדינה אחרת. בצפון יש קצב אחר לחיים, יש רמת מוסר שונה ויש שוטרים שנטפלים לאנשים ישרים סתם כי זה יותר קל. הכי קל. הרי להיכנס לשכונות הפשע האמיתיות הם לא יעזו. שמעתי שגם בצד השני של המדינה זה לא פחות גרוע והמשטרה שם מזכה את הדרום החם בשם "המערב הפרוע". לא, לא של אנשים, של שוטרים.

לא הגיע הזמן שכבר יפסיקו לרדוף את מעשני החשיש? לא הגיע הזמן לשנות את חוק פקודת הסמים המסוכנים בישראל בה אין הבחנה בין סמים קלים לסמים קשים? זה לא קצת צביעות למכור אלכוהול וסיגריות, ולהתנהג למעשני החשיש כאילו הם מינימום אויב העם? לאהגיע הזמן לעצור את ביזבוז המשאבים משטרתיים כלכליים ואנושיים? כאשר בחוץ הפשע חוגג, האלימות גואה, הכביש הפך להיות זירת הרג, ובתי המשפט, כהרגלם, קורסים תחת הנטל…

אני חושבת, בלי שום קשר לדעתי על חשיש, שכל דבר שאדם עושה שלא פוגע בזולתו, זו בעיה שלו. אם הוא לא חגר את החגורה באוטו, הוא יכול לפגוע רק בעצמו. אז מה, אתם חושבים שזה בסדר להעניש אדם כזה? לעצור אותו בצורה משפילה, להושיב אותו בתא מעצר, לחקור אותו, לקחת לו טביעות אצבעות, דגימות די.אנ.איי ולצלם אותו למאגר המשטרתי, כל זה בגלל שהוא לא חגר חגורת בטיחות? זה לא הגיוני, נכון? אז למה מתייחסים ככה לצרכני החשיש?