יש בנות, שצריכות לפעמים שיזכירו להן שהן בנות, ואני כנראה אחת מהן. ביומיום שלי לעולם לא תתפסו אותי עושה מניקור, או דופקת כמויות מייקאפ ואיפור ברמת המכסה השנתית שלי, כמו שקרה לפני יומיים. וזה רק כי הזמינו אותי להשתתף במסיבת הרווקות של הרווק.

ת'אמת, מעולם לא ראיתי את התוכנית הזאת, וגם ממש לא תכננתי לצפות בה, אבל החבר'ה של האינטראקטיב בערוץ 10 מצאו את הדרך המושלמת לגרום לי אפילו להתעניין מי הרווקה עם הפרצוף העקום שאודליה עושה לה חיקויים. אמנם כבר הספקתי לשכוח את השם שלה, אבל אם יהיה מסדר זיהוי בהחלט אוכל להצביע עליה.

אז קודם כל, לכל מי שראה את התמונות בפייסבוק -להרגע! אני ממש לא משתתפת בתוכנית הרווק. אני לא רווקה כידוע לכם, אוהד ואני בסדר גמור פלוס פלוס, טפו טפו טפו. אנחנו כל כך בסדר שוויתרתי על הפתיחת קלפים אצל האסטרולוגית במסיבה. אבל נתחיל מהתחלה: הזמינו אותנו, 11 בלוגריות מובליות, להגיע בשש למלון דן בתל אביב. ניסיתי לדפוק איחור אופנתי, והלכתי לי ברגל לאיטי מהבית עד המלון, אך איכשהו הגעתי בדיוק בזמן.

את פנינו קיבלו בלובי המפואר בכוסות שמפניה ונישנושים, וכמה לפטופים קטנים. כל כך קטנים שהצטערתי שלא הבאתי את המשקפיים… כי לא ממש הצלחתי לראות. אח"כ הובילו אותנו לחדר האוכל של המלון, והושיבו אותנו לארוחת שחיתותית. מיותר לציין שכוס השמפניה (שהתמלאה כל הזמן) עברה איתנו מהלובי לשולחן האוכל.

אחרי שבלסנו וליקקנו את השפתיים, העלו אותנו לחדר הפינוקים שכלל מאפרות מקצועיות מבית ירין שחף, מניקוריסטיות מגיורא שביט ועמדה של פותחת בקלפים (רותי לוי ) כמיטב המסורת של מסיבות רווקות. החלטתי שקודם כל הציפורניים שלי דורשות טיפול, כי מאז שחברתי איה צ'רקסקי סיימה לעשות עלי את הסטאז' שלה במניקור לפני כמה שנים טובות, הפקרתי את ציפורני לטיפולם הלא מסור והלא מקצועי בעליל של השיניים שלי ושל קוצץ הציפורניים.

מדושנות ומקושטות, עלינו במעלית לסוויטה הקטלנית בה ישן לאונרד כהן. בסוויטות מסביבנו ישנו מדונה, ריצ'ארד גיר ועוד כל מיני סלבס קלאס A. השמפניות נשפכו כמיים ועל השולחן חיכו לנו עוגיות ופירות, ואז הגיע ה-קינוח. את המנה הזאת, הטעימה מכולן לא הצלחתי לסיים. כבר לא נשאר לי מקום.

צילום: ליאת אלבלינג

בסוף הערב חיכו לנו גברברי האינטראקטיב של ערוץ 10 עם ורדים ושוקולדים של Daskalides, וליוו אותנו ללימוזינה של פאר לימוזין שפיזרה אותנו לבתים. שחיתות, כבר אמרתי?

לסיכום: מסתבר שאני סוגשל בחורה אחרי הכל, כי ממש נהניתי להרגיש כמו נסיכה לערב אחד. היה ערב מפנק ומושקע ביותר! תודה לרווק ולערוץ 10 על ערב נפלא ובלתי נשכח!

יש ימים נדירים כאלה, שאפשר לקרוא קצת חדשות משמחות: ועדת השרים לחקיקה בכנסת אישרה היום הצעת חוק שתאסור ייבוא מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי שנוסו על בעלי חיים, ושאינם מיועדים למטרות שימוש בריאותיות. זה אמנם לא יחסל את הניסויים בבעלי חיים, אבל בהחלט יעביר מסר ברור לכל אותן חברות שבמוצריהן מזמן הפסקתי להשתמש.

אולי אנחנו כן בדרך להיות מדינה נאורה? עד שזה מגיע לעינייני הדת, יש סיכוי. אין אומרים בצבא: "בכניסה לבסיס השכל נשאר בש.ג". אותו הדבר קורה כאשר מדובר בחרדים – איפה שמתחילה הדת, שם נגמר השכל. עובדה זו באה לידי ביטוי לדוגמא במאבקם של החרדים בחקיקה נגד יבוא פרוות. הם ביקשו לאסור רק יבוא פרוות חתולים וכלבים (אלוהים ישמור בכלל לא ידעתי על קיום תעשיה כזאת, חשבתי ש-101 דלמטים זה אגדה של דיסני…) ולא את כל סוגי הפרוות בגלל הכובעים המטופשים שלהם.

הלבוש מקדש את האמצעים, והשטריימל המסורתי שלהם חשוב יותר מחיי חיות פרוותיות. כאילו לא מספיק להם שאנחנו סובלים את צחנת הקיץ שלהם, שנודפת מתוך החליפות המסורתיות מהמאה הקודמת באירופה, אנחנו צריכים לתת להם להחליט אם לקפח או לא חיים? ועוד בשביל מה? בשביל פאקינג אופנה מכוערת שלא מתאימה אפילו לאקלים הישראלי? הלו, פה זה ישראל, לא סיביר. לא הגיע הזמן לעצב לצבא הפינגווינים מדים חדשים?

אם במסורת עסקינן, למה שלא יחזרו ללבוש המסורתי האמיתי של האדמה הזאת, שהובטחה לאבותינו? אם כל כך יחסר להם אפקט החממה וההתבשלות, הם יכולים ללבוש את זה גם בשחור. אחרי הכל, המסורת האמיתית היא לא 2000 שנות גלות אלא מה שהיה פה לפני…

זהו פוסט אורח שכתבו ההורים שלי, לכבוד הדודה והדוד שעלו מאורוגוואי לארץ לפני 7 שנים, הצליחו להגשים חלום והקימו את חברת מרגריטה אקטיביטי בע"מ. הרבה כבוד!

חברים יקרים,

מסע הקסם המופלא של דורית וחיררדו עולה עליית מדרגה וזוכה להכרה לה הוא ראוי.

שבע שנים לאחר שהגיעו לארץ וכנגד כול הסיכויים, הם הצליחו להקים עסק לתפארת המגלגל מחזור מכירות שנתי המתקרב ל – 2 מליון דולר, מייצא מעל 75% מתוצרתו לחו"ל ומעסיק קרוב ל – 30 עובדים, בענף הטכסטיל -בגליל המערבי.

ההרמוניה יוצאת הדופן של העבודה המתבצעת בחברה באה לידי ביטוי גם בהרכב של אוכלוסיית העובדים: ילידי הארץ, עולים חדשים מרוסיה, דרוזים, מוסלמים, נוצרים ואפילו צד"לניקים שותפים לעשייה הגדולה הזו אותה כינה בשעתו סטף וורטהיימר – ציונות שלב ג'.

בשעה בה פרצה מלחמת שלום הגליל השנייה, נאלצו דורית וחיררדו להעביר את המפעל למתכונת פעילות של שעת חירום. לקוחות מחו"ל המתינו לסחורה ודורית וחיררדו היו מגיעים בשעת לילה מאוחרת, בעת ההפוגה מההפגזות, ובאישון לילה היו מעמיסים סחורה ומשלחים אותה ללקוחות בחו"ל.

הסיפור הזה זכה בשעתו לכיסוי תקשורתי רחב במסגרת כתבה ששודרה ב – BBC על שיגרת החיים של תושבי הגליל המערבי במהלך המלחמה.

על הכישרון והיוזמה, על הנחישות והחריצות מגיע שנסיר בפניהם את הכובע.

600 עסקים וחברות נרשמו השנה לתחרות לבחירת העסק הקטן המצטיין.

18 מתוכם הגיעו אל שלב הגמר ודורית וחיררדו בינם.

מצורפת כתבה שהתפרסמה אתמול במוסף ממון של ידיעות אחרונות ובה מסופר סיפור הצלחתם של דורית וחיררדו.

ב – 12.1.10, יוכרזו ששת העסקים הזוכים.

העסקים הזוכים יקבלו חשיפה תקשורתית ארצית, חבילת פרסום שערכה 100,000 ₪, ייעוץ עסקי חינם מפירמת רואי חשבון מובילה וגם סוף שבוע זוגי בברצלונה.

במסגרת התחרות עתיד גם להיבחר העסק המוגדר כ"חביב הקהל".

בחירתו של חביב הקהל מושתתת על משלוחי SMS.

את ה – SMS יש לשלוח למספר 1123 ולרשום בתיבת התוכן את המספר 14. (זה מספרם הסידורי מקרב 18 העסקים שעלו לשלב הגמר).

אנחנו, שכל כך גאים בסיפור ההצלחה של מרגריטה, קוראים לכם:  שילחו SMS והביעו בכך את תמיכתכם והערכתכם.

הינכם מוזמנים להפיץ דוא"ל זה בקרב חברים, מכרי ובני משפחה ובכך להגדיל את סיכויי בחירתה של מרגריטה לעסק "חביב הקהל".

בברכת איחולים לשנה טובה מקודמתה ולעשור שקט מקודמו,

ציפי וגידי צימרמן

נ.ב. – עלות משלוח ה – SMS עולה כדי 50 אגורות!!