כללי ארכיון

היום שואל אותי איזה סבא חביב בעבודה – “מה יצא לכם בסוף מהשביתה הזאת?” אני מסכלת אגרוף ב-90 מעלות באמה מאוזנת – “תסלח לי על הצרפתית, זה מה שקיבלנו. בלי וזלין”. כשחתמו על ההסכם חטפתי קריזה. בשביל זה הפגנתי? בשביל היריקה הזאת בפרצוף? ממשלה שלא קיימה מסקנות של ועדה אחת, ועוד באה בדרישות ומתנה את בקשת הסטודנטים הלגיטימית בקיום “הרפורמה” – איזו מושג ארטילאי (לועדת שוחט שאותה ביקשו לבטל), בטקסט עפוף עשן סמיך שיכול לטשטש כל הבטחה עד שלא רואים קונטורים. רק בליל מילים קצוב ומחושב, כאילו מדובר בהבטחה לאויב העם – עטופה במסננת של אלפי פתחי מילוט.

באושר מאולץ נפרדתי משלוש מאות השקלים שהייתי חייבת לשם טוב. צילמתי את הצ’ק ההיסטורי, שרק אף אחד לא יבוא אלי אח”כ בטענות ודדתי לסניף הדואר הקרוב. חצי שעה בתור, מסתמסת עם קולגה במשבר*, תוהה למה יש שלט של “קופת אקספרס – עד 3 פריטים” על עמדה 4, כשהקצב שלה לא עולה על אלו מסביבה.

הביטוי הטעון הזה הוזכר באחת התגובות לפני כמה ימים ע”י עז ותיק וצרפתי. הביטוי הנ”ל הוא אחד הקישוטים במצעה של מפלגת עלה ירוק. או אי שם מנאומיו ששל בועז וכטל יו”ר המפלגה לשעבר. בפועל, לא פוליטיקה ולא אהבה. מה כן? אני עדיין מנסה לגלות, כמו רבים אחרים. אז על פוליטיקה פחות בא לי לקשקש פרט להודעה נרגשת לקורא אוהד שם טוב:
אם לא תענה למיילים שאני שולחת לך בדבר העברת פרטי החשבון שלך (אסמכתאות אצל עורך דיני) לא אוכל לשלם לך את ה-300 ש”ח שהרווחת בבית המשפט. בעיקר כי גם את כתובתך אתה מסתיר תחת תיבת דואר ואליה לא אוכל לשלוח דואר רשום + אישור מסירה, עם צ’ק אישי וחתימה שלי (שכדאי לך לשמור, כי עוד כמה שנים היא תהיה שווה הרבה יותר מ-300 ש”ח). אם כן, ראה בהודעתי זו מסמך משפטי אשר ימנע ממך לקצור את הריבית שאתה מנסה להרוויח עלי בדרכך המיוחדת והאופיינית. אם תבקש יפה אני אתן לך עוד 2 שקלים. רק שהשם הטוב שלך יצא לי מהחיים ומהנשמה.

ובכן, לאהבה…

אני שוב מחפשת דירה. הבונבוניירה שלי קטנה עלי בשתי מידות ואני חייבת ספייס. החוזה שלי אמנם נגמר עוד 5 חודשים, אבל בהתחשב במצב שוק הדירות בת”א זה זמן טוב להתחיל לחפש. שלשום הלכתי לראות דירה בביניין לידי ששיפצו. מהחלון שלי ראיתי מרפסות ענק ומטבחים מעוצבים. בחזית הביניין מופיע טלפון + “דירות פאר לרציניים בלבד”. אני בחורה רצינית, התקשרתי ובאתי לראות. פתאום הרגשתי שהקופסאת נעליים שלי מרווחת. דירות חדר עם גלריה. מרפסות מחולקות באריחי זכוכית בינהם מפרידות בין דירונת לדירונת. המסדרונות נראים כמו כוורת, במבוך. אני נופלת מחצי מדרגה בחצי לחיצת יד לקבלן או למתווך או מי שלא יהיה וחוזרת הביתה עם זנב מקופל בין הרגליים.

מי שתגיד שזה מעצבן סתם מבלפת. זה בהחלט מחמיא לגלות בוקר אחד שהוכתרת להיות ווב-בייב. אני אמנם לא ממש זקנה, אבל גם לא בת 16. הימים בהם נהגים היו מצפצפים לי כשסתם הייתי עוברת ברחוב והשריקות ששמעתי מסביבי לא היו של קטיושות, היו מזמן. הגילוי המרעיש הזה הגיע מידיד-קפה שהפנה את תשומת ליבי, אחרי שיחה מוזרה על כל קונספט הזה של רשת חברתית – עיסקית. עאלק.
טוב אני מניחה שיש אנשים שיוצרים בקפה קשרים עסקיים וכו’… לי זה עוד לא קרה. כשהתלוננתי על חוסר הפופולריות שלי בקפה (לעומת הבלוג העצמאי שלי בשב”כ שזוכה לרייטינג שמפתיע אותי כל יום מחדש), הוא צחק ושלח לי את הלינק.

Gדאימק (קופי: מבקרי המדינה “המוסף לשבת” / “ידיעות אחרונות” | עיצוב: הגר צימרמן)

גאידפארק הבין את זה, “האלופה” (כבר עונה שניה) הבינה את זה. למה הסטודנטים לא מבינים את זה?

“זה כבר פעם שלישית שאנו שומעים בתקשורת שהסטודנטים קיבלו טיוטה לחתום עליה.. למה קיבינימט הנציגים שלנו לא מכינים בעצמם את טיוטת ההסכם… לכולם יהיה ברור מי דחה את ההסכם… הרי מי שבועט לשער זה הולמרט ואנחנו השוער, למי יותר סיכויי הצלחה? מתי נקבל את השכל לגרור אחרינו את הממשלה ואת שאר המושחתים בכנסת!”

גיל לוקסנבורג דוגמן הבית של המאבק.

לא טיפסנו כל כך גבוה כדי ליפול כל כך חזק. אסור לחתום על ההסכם המביש הזה. אם חותמים זה אומר שכל השביתה הזאת הייתה לחינם ושבעתיד כנראה ששוב תהיה שביתה כזאת שתפגע בעוד ועוד אנשים. זה הזמן, וזה המחיר שהסטודנטים של היום משלמים עבור הדורות הבאים של הסטודנטים במדינת ישראל.
עדיף לוותר על הסימסטר אחד מאשר לוותר על עתיד ההשכלה הגבוהה.

לא ניתן לממשלת אולמרט להמשיך לבזות אותנו בהצעות חסרות תוכן !

סטודנטים שאגודותיהם לא פעילות בשטח המאבק, בשיתוף עם אגודות הסטודנטים הארציות המובילות את המאבק, מודיעים בזאת על

מסיבת שוחט

בה נרענן את האנרגיות כדי להמשיך במאבק בכוחות כפולים,
עד לביטולה המוחלט של ועדת שוחט.

● לא נקבל כל העלאה בשכר הלימוד
● לא נעצור עד להחזרת הכספים שנגזלו ממערכת החינוך מאז שנת 2000
● לא נקבל “הסכמים” מונחתים מלמעלה המתכחשים אפילו להבנות שהושגו בע”פ במאבק זה

יום ה’ 17.5.07 יום השנה למהפך 77
פארק הירקון, מול גני התערוכה
מתחילים ב 19:30 – מסיימים אחרי חצות

הלילה ביליתי במטה המאבק של הסטודנטים. זה היה אחרי משמרת מרוחה עד אינסוף במוסף כלכלה, וארוחת ערב מרעננת עם אבא וחברים שלו בבר פירות ים וקצת יין לבן. בחמש בבוקר כבר התחלתי לפזול לעבר השעון. אני בניגוד אליהם לומדת (באו”פ אין שביתה) ורצוי שאני אשן לפני זה.
לא הייתי מודעת בכלל לקיומו של החמ”ל הזה, שם כל אחד מחובר באינפוזיה לאיזה סלולר או מחשב נייד, מעבירים אותו אחד בין השני כאילו היה ג’וינט עסיסי, מסברים ומספרים, מעלים תמונות לפליקר החדש ומעדכנים את האתר כל כמה זמן.

אין לי זמן ו/או כח לכתוב אז אני ממליצה על חברים:

פרפיון כותב קטע חזק על המוות.

רחביה ברמן כותב על סטודנטים ועלה ירוק

ערן ורד מציג מצגת וידאו שהוכנה עבור ועדת כנסת שדנה באלימות המשטרתית בהפגנת הסטודנטים