פורסם ב-24 דקות
1/4/08
קרא עוד »
איפה הם עכשיו הסטודנטים והעומדים בראשם? רק עשרות הפגינו בימים האחרונים. עכשיו הם בטח מקווים לקבל הקלות, ולא איכפת להם שהסמסטר יילך. הם בטח מעדיפים את זה
מאבק מיותם. או מיותר
“המאבק” כפי שכינו אותו אז בניחוחות סוציאליסטים, התחיל אי שם בקיץ. כשהיה חם ודביק ועוד הרגשתי את קצות אצבעותיי. אמנם הייתי כולה סטודנטית ב”פתוחה”, אבל זה לא הפריע לי ללכת אחרי השיעור להפגין בכיכר עם החבר׳ה ששובתים, לצעוד איתם ברחובות תל אביב בלי אישור מהמשטרה ולהסתכן במעצר או אפילו איזה בוקס (גם למצלמה) משוטר יס”מ ששחררו לו את הרסן.
קרא עוד »
מי שתגיד שזה מעצבן סתם מבלפת. זה בהחלט מחמיא לגלות בוקר אחד שהוכתרת להיות ווב-בייב. אני אמנם לא ממש זקנה, אבל גם לא בת 16. הימים בהם נהגים היו מצפצפים לי כשסתם הייתי עוברת ברחוב והשריקות ששמעתי מסביבי לא היו של קטיושות, היו מזמן. הגילוי המרעיש הזה הגיע מידיד-קפה שהפנה את תשומת ליבי, אחרי שיחה מוזרה על כל קונספט הזה של רשת חברתית – עיסקית. עאלק.
טוב אני מניחה שיש אנשים שיוצרים בקפה קשרים עסקיים וכו’… לי זה עוד לא קרה. כשהתלוננתי על חוסר הפופולריות שלי בקפה (לעומת הבלוג העצמאי שלי בשב”כ שזוכה לרייטינג שמפתיע אותי כל יום מחדש), הוא צחק ושלח לי את הלינק.
קרא עוד »