השב"כ.אורג | Hashabak.org

הבהרה: תוכן הפוסט הנ”ל, הינו פרי דימיוני וכל קשר בינו לבין המציאות, **באמת**, מקרי בהחלט!!!

פרשת עאזמי בשארה: תפרו לו תיק?
לאור המצב המדיני, ישנו חשד סביר שמדובר בעוד טריק-ספין פוליטי מבית היוצר של אולמרט. נכון, שכל יום אתם אומרים לעצמכם “טוב, יותר גרוע מיזה כבר לא יהיה” ואז אחרי כמה ימים צצה לה עוד פרשה שמזעזעת את המדינה? החל מתפקידו של עמיר פרץ כשר ביטחון, פרשת רמון ופרשת קצב, וכלה בפרשת טרטרינה, ופרשת עאזמי בשארה, כולן הן סה”כ פעולות הסחה.

עיתון ידיעות חיפה, הוא כנראה אחד מהמקומונים הכי עלובים שנתקלתי בהם (ע”ע אפריל 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17). לא זו אף שהעיצוב שלו תקוע עמוק באייטיז, גם הכתבים שלו, תקועים אי שם בתקופה עתיקה ו/או רחוק מהעיר עליה הם כותבים.
במיוחד הכתב ליאור פרי, שגר מחוץ לחיפה מיזה שנים רבות, והקשר בינו לבין העיר, לכאורה, מקרי בהחלט, אך עדיין הוא מועסק על ידי המקומון החיפאי.
אחרי הכתבה בה נתקלתי היום, אני תוהה האם להתלונן אצל איגוד העיתונאים (אם יש דבר כזה בכלל) כי מה שקראתי, פשוט הרתיח אותי ואני משערת שזו נכתבה כך, לכאורה, בעיקר כי הכתב אינו תושב חיפה.

לאיזה בלוגר לא עברה הכותרת הזאת בראש? הינה הינה, ההזדמנות האמיתית שלי להשתמש בה.

התמודדתי עם מוות הרבה מאוד בחיים שלי. אולי יותר מידי. אבל המוות הזה של דורית, הוא אחר. ההתמודדות איתו פה מעל גבי הבלוג מוזרה וזרה לי כמו הודעת הפטירה שהגיעה אלי עטופה במייל תמים. כל הזמן אני מקבלת טלפונים מאנשים. ושאלות ותהיות. ואני מנסה לענות כמה שאני יכולה ואני מריגשה שכל ההתעסקות הזאת לא מאפשרת לי להתאבל עליה. אני שמחה על כל “דמעה” שאני מצליחה להוציא ממני, כי זה קשה.

ב-5 באפריל 1994, לפני 13 שנים איבד העולם את קורט קוביין, אבי הגראנג’ של שנות ה-90. הוא נמצא בביתו שבסיאטל, ירויי בראשו ללא רוח חיים. הוא השאיר אחריו מכתב התפטרות:
“כבר במשך שנים רבות לא חשתי בהתלהבות הקיימת בשמיעה ויצירה מוזיקלית, בנוסף לקריאה וכתיבה. אני חש אשמה … צרחות הטירוף של הקהל מתחילות, זה לא משפיע עלי באותו אופן כמו על פרדי מרקיורי … אני מעריץ ומקנא בו על כך”
למרות שהיה נדמה כי מדובר במקרה התאבדות קלאסי, נסיבות מותו נשארו בילתי פתורות עד היום. בשנת 1998, לאחר מאבקים משפטיים ואיומים מצד אלמנתו של קוביין, קורטני לאב, יצא הסרט “קורט וקורטני” של ניק ברומפילד. הסרט, שרובו צונזר בעזרתה הנדיבה של לאב, מציג תאורייה אחרת על מותו המיסתורי של קוביין, שאגב הלך בעודו בשיא ההצלחה של הקריירה המוסיקלית שלו.

הלווייה תתקיים היום ב-16:00 בבית עלמין תל רגב במתחם חיפה
http://www.hottentot.co.il/Dorit/2Tel-Regev-1000.jpg
מי שזקוק להסעה, בבקשה לעדכן מראש את יובל לטל’: 048111853
ההסעה תצא ב-15:30 מהדר מרח’ הרצל 92 פינת בר כוכבא
דורית לא אהבה לוויות ולא הייתה רוצה טקס דתי על כן אנחנו מקווים ללוות אותה בדרך שתהיה יותר לרוחה אחרי הלווייה
________________________________________________________

טביעות רגליים על החול / אלון האסול

את זה עכשיו וזה מאוחר מדי. לעולם לא נחזור לנקודת הפתיחה.
בשקע שבין אתמול למה שהייתי רוצה שיהיה במחר אני מוצא את כל
המחשבות שהסתרתי. כשאני מכורבל בין צוקים, מנשנש תודעה משקית
אטומה, אני פוגש בך שוב. את מטיילת וכדור של אור מקפץ סביבך
מותח רצועה. לא להסתכל באופן ישיר, המוגנות של העיניים עובדת
רק שלא משתמשים בהם, אלה הוראות ההפעלה. כשפקחת לראשונה את

דורית מנטל 1956-2007

אמנית יוצרת, פעילה חברתית ופוליטית למען זכויות הפרט, זכויות בעלי החיים והשמירה על איכול הסביבה. הפעילה במשך כשמונה שנים בית-קפה-תרבות בחיפה- הוטנטוט, ואירחה אומנים צעירים בגלרייה שבקומת המרתף בבית הקפה, ולהקת מתחילות וכן להקות ג’ז מדי שבוע.
בשנת 2006 הצטרפה דורית למפלגת “עלה ירוק” והייתה מועמדת במקום ה-25 ברשימה לכנסת. בביתה אירחה את סניף צפון של המפלגה. במשך מספר חודשים התקיימו מספר רב של ישיבות ופעילויות, והמקום הפך להיות תא פעיל למען זכויות בעלי החיים, שמירה על איכות הסביבה וקידום תהליך הלגליזציה.

הדבר שהיה חשוב לה ביותר במצב זה הוא למצוא בתים טובים לחיות שלה, חמישה חתולים וכלבה קטנה.

ההלויה תתקיים כנראה ביום ראשון

מצורף מכתב שהיא כתבה כמה ימים לפני מותה (20/3/07), אותו היה לה חשוב מאוד להפיץ לכל גורם שהיה לו חלק בהתדרדרות החיים שלה. אם אתם יכולים לעזור להעביר מכתב זה לכתובת הנכונה – בבקשה תעשו את זה.

שיעור בכתיבה אינטרנטית

לכותרת הזאת קוראים “כותרת תגיות”. מהן תגיות? מדוע עדיף להשתמש בתגיות במקום בכותרות שנונות וצבעוניות?

ע”פ אניצקלופדיית תפוז, תגיות הן:
“מילות חיפוש המתארות את הרשומות הנכתבות בבלוגים.
התגיות מאפשרות לגולשים לעקוב אחרי הנושאים והשיחות הנכתבות בבלוגים ומאפשרות לכותב הבלוג לנהל, לקבץ ולמצוא את הרשומות ביעילות ובמהירות.
התצוגה הנוכחית מציגה את התגיות השכיחות באופן בולט יותר.”

אני יושבת מול המייל כבר חצי שעה ובוהה לו היישר לתוך הלבן של ה-ע’. חיוור כולו, משווע לליטוף טיפוגרפי, אפילו מפונט אריאל בנאלי. עיני כמו נורות אדומות מסתנוורות מהלובן הבוהק של המייל העירום. ב-ע’ ימין דעמת כאב, ב-ע’ שמאל דמעת תקווה.
התעוררה “בת ה-16” שבי, זאת שנדחקה מאחורי 40+ שנות נדודים. “יש גיל שזה עובר” מעודד אותי ידידי העליז. אני לא רוצה שזה יעבור לי לעולם. כייף לי להתלהב, להערבב ולהתאהב. אבל זה קצת מתיש, כשזה קורה אחת לחודש. גמני רוצה קצת לנוח…

רק אתכם טרם שיתפתי בהתלבטות הקשה אשר פוקדת אותי מיזה חודש תמים. הציעו לי משהו. משהוא שיכול לקדם אותי בסולם מימוש והגשמת מטרותיי. משהו שיכול גם באותה מידה לשאוב אותי לנישה שאין לצאת ממנה למקומות אליהם אני מטפסת. אני נותנת לזה סיכוי של 50:50.
מה שבטוח, אני לא אפסיד. אם אני אקבל את ההצעה הזאת, שמעתה אמשיל אותה ל-דירה, הרי שיש בידי נכס.