אינטרנט ארכיון

בעיקר עידכונים, על כל מיני דברים שאני מאוד רוצה להרחיב את הדיבור עליהם, רק שאין לי זמן! לא באמת, אני לא מתטפזת אה-לה-דודו, יש לי פרוייקט גדול בעבודה וחבר חדש. עם קוראי הנאמנים (AKA רענן) הסליחה.

אז מה חדש? המון.

קודם כל ברכות לריק (רחביה) ברמן שהביא לעולם עם בח”ל – נירית, מהממת העונה לשם כרמל, אחות לקדם שיהיה יום אחד שובר ללבות, בדוק.

ברכות גם לעז (ערן ורד) שעלה על הוידאו המפוברק ששיחררו סוגשל מתנחבלים, עם עאלק מאורעות בפקיעין, בהם נראים עאלק רעולי פנים, עאלק הורסים בית של יהודים. כבר אמרתי עאלק, נכון? הרחבות, הסברים, וסלואומושנים לרוב, במישטרע, שבין היתר מציע את עצמו לכל המרבה מחיר, או רק מחיר בלי מרבה, אבל עם תנאים 🙂

החודשים האחרונים מול חברת הוט היו איך לומר – קשים מנשוא, וזו בלשון המעטה. הרומן שלי איתם התחיל לפני שנתיים וחודשיים.
שעות הערב המאוחרות, אני לבד בביתי בחיפה. שני בחורים דופקים לי בדלת, טוענים שהם טכנאים של הוט. “אני לא מחוברת אליכם” אני מפצירה בהם. “אבל את כן, בצורה פיראטית”. המומה מההאשמה שהטיחו בי אני צועקת להם שאין מצב שאני פותחת דלת לשני גברים בשעה כזו מאוחרת כשאני לבד בבית ושבכלל אני לא מבינה מה הם רוצים ממני.

לא באמת שהפעם אין לי מה להוסיף.
ללא מילים – AGRO-HOUSING

(או)

שוב נדודי שינה

היום, זה בדיוק שנה מאז שהתחלתי לעבוד בידיעות. היום לפני שנה, צעדתי ברגליים רועדות לתוך הדסק. התיישבתי מול עמדה אחת, אחרי כמה דקות הגיע איזה ותיק והעיף אותי משם. ככה, פעורה ופוערת פה, עברתי 3 עמדות. מפנה את הכיסא שזה עתה חיממתי לעוד אחד שיתחיל מייד לחמם לי את האוזן בסיפורים על איך פעם הם עשו עיתון עם עופרת, ובגלל זה היום יש יוגורטים בחדר אוכל (אומרים שזה מנקה את הרעלים שסופגים מכל העסק של הדפוס או משו כזה).

אחרי שניסו לפנות לקהל היעד המבוגר באיזה קמפיין אווילי שזכה לסלוגן “קנ לזקן” מנסה המפלגה האולטרה ליברלית לפנות לקהל יעד חדש. בעלה ירוק כנראה ממש התחלקו על השכל. מישהו שם בהחלט הגזים וחצה את כל הקווים. כמה שאני לא אנסה להשתחרר מהטימטום של המפלגה הזאת, הם לא מפסיקים לעשות שטויות, כאלה שלא מניחות את הדעת של כל אדם נורמאלי, ובמיוחד את אלו שתומכים בלגליזציה ומתעבים את הסטלנים המטופשים שלרגע לא נחים מלהנציח את הסטריאוטיפ המתבקש על חובבי הקנאביס.

בראשית, פרק כ”ה, פסוק כ”ז:
וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.

כן, הבטחתי פוסט מיוחד על איזה קולגה…. הוא אפילו בא והתלונן (החצוף שהבריז לי שבוע שעבר מבירה צוננת על חוף הים) שלא כתבתי עליו כלום. אז סיפרתי לו למה לא היה לי שום מצברוח לכתוב.
לפני שבוע, מישהו פרץ לי למייל. אח”כ פרצו לי למייל השני. שינו לי את הסיסמאות ולא יכולתי להכנס אליהם. הפורץ המתוחכם פנה לכל האתרים (כמעט) שאני רשומה אליהם וביקש איזכורי סיסמא. איך אני יודעת את זה? לג’ימייל שלי יש פורוורד לכל המיילים למייל בעבודה (כי אני לא יכולה להתחבר שם למייל מטעמי אבטחה). כך יצא, שראיתי בצהריים 5 מיילים מאתרים שונים שטוענים ששכחתי את הסיסמא שלי…

הביטוי הטעון הזה הוזכר באחת התגובות לפני כמה ימים ע”י עז ותיק וצרפתי. הביטוי הנ”ל הוא אחד הקישוטים במצעה של מפלגת עלה ירוק. או אי שם מנאומיו ששל בועז וכטל יו”ר המפלגה לשעבר. בפועל, לא פוליטיקה ולא אהבה. מה כן? אני עדיין מנסה לגלות, כמו רבים אחרים. אז על פוליטיקה פחות בא לי לקשקש פרט להודעה נרגשת לקורא אוהד שם טוב:
אם לא תענה למיילים שאני שולחת לך בדבר העברת פרטי החשבון שלך (אסמכתאות אצל עורך דיני) לא אוכל לשלם לך את ה-300 ש”ח שהרווחת בבית המשפט. בעיקר כי גם את כתובתך אתה מסתיר תחת תיבת דואר ואליה לא אוכל לשלוח דואר רשום + אישור מסירה, עם צ’ק אישי וחתימה שלי (שכדאי לך לשמור, כי עוד כמה שנים היא תהיה שווה הרבה יותר מ-300 ש”ח). אם כן, ראה בהודעתי זו מסמך משפטי אשר ימנע ממך לקצור את הריבית שאתה מנסה להרוויח עלי בדרכך המיוחדת והאופיינית. אם תבקש יפה אני אתן לך עוד 2 שקלים. רק שהשם הטוב שלך יצא לי מהחיים ומהנשמה.

ובכן, לאהבה…