אישי ארכיון

פורסם בתאריך 30/1/08
24 דקות

פורסם בתאריך 22/1/08
24 דקות

איפה הם עכשיו הסטודנטים והעומדים בראשם? רק עשרות הפגינו בימים האחרונים. עכשיו הם בטח מקווים לקבל הקלות, ולא איכפת להם שהסמסטר יילך. הם בטח מעדיפים את זה

מאבק מיותם. או מיותר

“המאבק” כפי שכינו אותו אז בניחוחות סוציאליסטים, התחיל אי שם בקיץ. כשהיה חם ודביק ועוד הרגשתי את קצות אצבעותיי. אמנם הייתי כולה סטודנטית ב”פתוחה”, אבל זה לא הפריע לי ללכת אחרי השיעור להפגין בכיכר עם החבר׳ה ששובתים, לצעוד איתם ברחובות תל אביב בלי אישור מהמשטרה ולהסתכן במעצר או אפילו איזה בוקס (גם למצלמה) משוטר יס”מ ששחררו לו את הרסן.

פורסם בתאריך 8/1/08
24 דקות

מייל שקיבלתי ואני מרשה לעצמי לנצל את הבמה של אלפי הגולשים שנתקלים בבלוג שלי מדי חודש:

ב- 27.11.07 בשעה 14:43 , הייתי בקניון ערים בכפר סבא ונתקלתי בניידת משטרה שהוחנתה בצורה מרושלת על המדרכה ועל מעבר חצייה,

כשניסיתי להעיר לשוטר על צורת חנייתו נדהמתי לראות כי הנ”ל מעשן בשטח הקניון

כשביקשתי שיכבה את הסיגריה, הוא ענה “מה אתה מסוגל לעשות לי?”

מעכשיו, פעם בשבוע:

פורסם בתאריך 2/1/08
24 דקות

מאז צאת החוק האוסר על עישון בבתי עסק, חיי השתנו. לא, זה לא גרם לי לעשן פחות. אני יוצאת פחות, זה בטוח. אתמול, הייתי במסיבה פרטית, שם היה מותר לעשן. אחר כך המשכננו לאיזה פאב. לא היה להם הייניקן, אז הלכתי לחדר עישון לחשוב על מה בא לי במקום. בחדר הקטן הצטופפו בערך 20 אנשים. במרכז החדר שולחן סנוקר ומאחוריו חלון המשקיף לבר.

השלט בכניסה לכלוב aka”פינת העישון”

שני לא מעשנים, יושבים לבדם על הבר, שתי דמויות מטושטשות, מתגלות-נעלמות במערבולת העשן. סיימתי את הסיגריה והגעתי להחלטה – אני מוותרת על השתיה. אז חזרנו הביתה. כאן אני לא נרדפת אחרי פסיכופטים, ומוקצת לחללים צפופים חסרי חמצן, או נזרקת לקור בחוץ.

אני לא יודעת איך זה קרה שהגעתי לעמוד הראשון בגוגל כשכותבים את המילה “פייסבוק”. בחיי, לא עשיתי כלום. גם לא שכרתי חברת שיווק… אם אין לכם חשבון בפייסבוק, לא תוכלו לראות את התוצאה. לטובת אלו שלא טרם התמכרו, אומר לכן שמספר הכרטיס שלי הוא 665899101
אני גם מתנצלת בפני כל גולשי פייסבוק שמקבלים ממני הודעות. אני לא שולחת אותם. גם לא ביקשתי מכם חברות. למעשה מעולם לא ראיתי אתכם עד שלא שאלתם אותי “אנחנו מכירים?”

לא קל לעצבן אותי. אפשר להגיד שדי קשה להוציא אותי מכליי. יש אנשים שלא מבינים, שאיתי לא כדאי להסתבך. בטח שלא לעצבן אותי. כי אז אני נועלת את הלסתות כמו רוטוויילר בהתקפת אמוק, ולא מרפה עד צאת הנשימה האחרונה של הקורבן שלי.

אז עיצבנו אותי, ואני התחלתי המסע צלב לעבר הניצחון שלי. קניתי מכנס שהסתבר לי בדיעבד שהוא פגום. המוכר סילק אותי בבושת פנים תוך סינון “לכי תתבעי אותי” מהחנות שלו “ברנרד” ברחוב קינג ג’ורג’, לפני מספר שבועות. פניתי ליהודית יהב (כתבת צרכנות בידיעות אחרונות) לעזרה והיא שמחה לשמוע שכבר כתבתי ל”הגנת הצרכן”:

וואו. למרות שלרגע הרגשתי שסתם כתבתי פוסט אתמול (נו טוב, לא ממש כתבי, יותר נכון עשיתי קופי פייסט…), והרגשתי קצת מטומטמת/פתי/אוטומטית/מרומה/פטאת/______ (מחק את המיותר ו/או מלא את החסר), שמחתי לגלות פתאום, שבמייל שלי חיכו לי כמה תשובות מחלק מהמכותבים. ומי לא השיב? נו, כולכם יודעים את התשובה…