אבטלה ארכיון

ראיינו אותי לעין השביעית על ה-24 דקות

היום נחגג בעולם יום המריחואנה הבינלאומי.
ילדים יקרים, נחשו באיזו מדינה לא נחגג החג, בפעם הראשונה מיזה עשור?

כמו שהבטחתי: המשך מעללי בחצי שנת האבטלה

הגעתי למסקנה שיש לי איזה אישיו קארמתי עם בית מעריב, שם “בליתי” ימים כלילות בשלושת השבועות האחרונים. בפברואר 2006 הגעתי לשם לראשונה, כאשר המטה של מפלגת “עלה ירוק” מוקם קומה מתחת לנרג’ׁ(NRG) במקום המטה של מפלגת הבחילה הדמוקרטית של ברונפמן שהתפרקה. העברתי שם ימים שלמים ואפילו נשארתי לישון שם בשק”ש איזה שני לילות. באותה שנה ביולי החלה המלחמה. אני כבר עבדתי במעריב – ב”זמן חיפה”, ועקב הקטיושות העבירו את המערכת לבית מעריב. הצטרפנו למערכת “זמן תל אביב” שישבו באותה עת בקומה הראשונה, והכניסה למערכת הייתה מהחניון.

כולם חושבים שהסיוט שעברתי בזמן האחרון הוא חומר טוב לתסריט/ספר/פוסט, ובין כה לא כתבתי ימבה זמן, אז החלטתי לשפוך הכל החוצה, שניה לפני שאני אתפוצץ על אמת.

קבלו טור ספיישל של ג’ינג’ית עצבנית: ריקושטים, ללא תשלום מאף עיתון מחורבן, וללא עריכה וצינזורה.

כל הג’ורה כאן…

טוב. אני חייבת לנקות מעצמי את כל החודש האחרון,פלוס מינוס, שעבר עלי.

כשבישרו על בוא הבחירות, שמחתי. חיכיתי לבחירות הבאות כדי להתנקם בעלה ירוק על הסכין בגב שקיבלתי מהם. מבחינתי “הם” היו חברי ההנהלה דאז וכטל את סנדק את שמטוב. על בועז כעסתי כי אני הגנתי כל כך על הבנזונה הזה עם הפדיחות שהוא עשה בראיון עם MSN , למרות שיודה בזה או לא, הוא כל כך אידיוט לעלות לראיון מסטול, או מסטול מעייפות… על אוהד בעיקר באופן אישי, כי חשבתי שמעבר לבחירות וכל המפלגה וזה, התיידדנו מאוד, מה שלבסוף התגלה כבלון מלא באוויר ששפיץ קטן של עלה משונן מנפץ בשניה. על שלומי כעסתי כי מאז, לא שמעתי ממנו מילה. זה נכון גם לימים אלו, שציפיתי ממנו לטלפון, אך לשווא.