אינטרנט ארכיון

עושה רושם שניצחנו את שיט-רית. המאגר הביומטרי – ספק אם יוקם, כרגע לפי מקורות יודעי דבר הפרוייקט בהקפאה. עכשיו נשאר לנו רק לנצח את משרד הבריאות שמתנכל לחולים ומטרפד את הטיפול בקנאביס (כי אי אפשר לרשום על צמח פטנט, וזה כואב לחברות התרופות בכיס, שזה כמובן יותר חשוב למשרד הבריאות מכאבם של החולים אשר נאלצים להמשיך לסבול), ואפשר לומר שאנחנו מתקדמים אל עבר מדינה טיפטיפה יותר מתוקנת.

היו”ר מאיר שטרית:

תעודת זהות ומרשם, זה לא מספיק?

הילה דוידוביץ:

לא. לפי התקנות זה לא מספיק.

היו”ר מאיר שטרית:

למה?

הילה דוידוביץ:

כי אנחנו רוצים שתי תעודות פלוס מרשם.

יהונתן קלינגר:

מה עם הדרישות שיהיו ביומטריות?

הילה דוידוביץ:

רגע. תכף נגיע לזה.

היו”ר מאיר שטרית:

אני לא רואה בעיה. כאשר תהיה תעודה ביומטרית, לא צריך את כל זה.

יהונתן קלינגר:

נכון.

הילה דוידוביץ:

המטרה של התקנות האלה היא מאחר שהיום יש בעיה בשטח. אנחנו מדברים כאן על תקנות שייתנו פתרון מיידי שקיים בשטח כבר ממחר. זאת אומרת, אנחנו מקבלים מדי יום טלפונים ופניות של מבקשים שנתקעים כי אין להם רשיון ואין להם דרכון, וזה לא מצב מופרך. היום הגורם המאשר שולח אותם להנפיק דרכון וזה אומר עוד עלות ועוד טרטור. חשבנו להקל על כל התהליך ויש הרבה מבקשים בעקבות הפרוייקט של רשות המסים. זאת המטרה.

היו”ר מאיר שטרית:

יש בארץ אנשי עסקים שאף פעם לא נוסעים לחוץ לארץ.

הילה דוידוביץ:

נכון.

יהונתן קלינגר:

אפשר להכניס איזשהו חריג מתוך הכנה לתעודה הביומטרית?

הילה דוידוביץ:

לא 

יהונתן קלינגר:

אפשר לומר שמי שיש לו תעודה ביומטרית, לא צריך מעבר לה.

היו”ר מאיר שטרית:

נכון.

הילה דוידוביץ:

אנחנו לא רוצים עכשיו להיכנס לעניין הזה של התעודה הביומטרית. קודם כל, 

יהונתן קלינגר:

אני לא מדבר על הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים אלא אני מדבר על התעודה הביומטרית עצמה.

הילה דוידוביץ:

רצינו שקודם כל הפרוייקט הזה יצא לפועל ואז נחשוב ונבחן את העניין. צריך לערב כאן את משרד הפנים ועוד גורמים רלוונטיים. אנחנו לא רוצים להיכנס לשם בשלב זה. זה לא רלוונטי בשלב הנוכחי. 

יהונתן קלינגר:

יש מכרז, יש התחלה של פעולה.

הילה דוידוביץ:

אנחנו כרגע לא רוצים להיכנס לנושא הזה של התעודות הביומטריות. אנחנו רוצים למצוא פתרון מיידי מעכשיו ולא להיכנס לנושא התעודות הביומטריות. בבוא היום ניתן את הדעת על זה ונראה אם זה ראוי.

מתוך פרוטוקול מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא חוק חתימה אלקטרונית

ולמי שפיספס, מרינוצ’קה דיברה על בלוג השב”כ ברדיו 103fm (להכנס לקישור וללחוץ על פליי 🙂 )

לא רק רני רהב, גם כל מנויי סלקום. מה נסגר עם חברות הסלולאר לאחרונה? קודם הייתה זו חברת פלאפון ששמרה הודעות SMS של לקוחותיה, זה אגב נגמר בתביעה. מעניין איזו “בקרה” הם צריכים לעשות על הודעות הטקסט של לקוחותיהם. לדעתי זו עבירה על צינעת הפרט ואיפלו חטטנות חצופה. עכשיו זו חברת סלקום שמככבת במצעד הכשלים הטכנולוגיים של חברות הסלולאר מול זכות היסוד הבלתי ניתנת לערעור: הזכות לפרטיות.

אולי זה לא יראה לכם ביג דיל. אז מה? שידעו באיזה מכשיר אני משתמש. מה שמאוד צורם לי היא הקלות הבלתי נסבלת בה חברות מסחריות עושות שימוש בפרטינו לשם גימיק של קידום מכירות באיצטלת גאדג’ט מגניב שמסייע ללקוחות העצלנים שלא מבינים איזה דגם יש להם ביד.

עכשיו, למה אמרתי שהיא חושפת את הדגם שבו משתמש רני רהב? אפילו בדה מארקר כתבו: איש פירסום בכיר מחזיק ב-נוקיה E71 . עכשיו, מי הוא איש הפרסום-היחצן של סלקום? רני רהב. כדי לאמת את ניחושי חיפשתי בגוגל את מספר הנייד של רני רהב מצאתי אותו פה. הקשתי את מספר הנייד שלו והינה מה שיצא:

צירוף מקרים? ניחוש פרוע? לא יודעת. מה שאני כן יודעת זה שהקלות הבלתי נסבלת הזאת מול האדישות הבלתי מובנת של הצרכנים תגרום לכך שהיום זה רק הדגם של המכשיר ומחר גם ימכרו את המיקום שלכם בלייב על מפת ה-GPS שחברות הסלולאר מספקות לנו בחינם. כלום לא בחינם בעולם של כסף. ביום שתיבנו את זה יפתחו גם לכם העיניים.

לפני שבוע פנתה אלי מאי בת ה-11, אשר עוקבת אחר הבלוג שלי ושאלה מה אפשר לעשות כדי לעצור את חוק המאגר הביומטרי. אמרתי לה שאולי כדאי לה לדבר עם מבוגרים שהיא מכירה ולבקש מהם לכתוב לח”כים מכתב המביע את חששותיהם והתנגדותם להקמת מאגר ביומטרי. אבל מאי הקטנה שאלה אותי מדוע לא לכתוב בעצמה.
מדוע באמת? אולי חטאתי כשלא הערכתי מספיק את נכונותה, הבנתה ויכולתה לעשות זאת בעצמה. הרי היא מבינה, אפילו יותר מהוריה וסביה שאסור לתת לחוק שכזה לעבור. להלן מכתבה שהעברתי לח”כים:

שוב, זהו פוסט דינאמי שיתעדכן עם תשובות הח”כים למכתבה של מאי.

עדכון אחרון – 31/7 15:10

עדכון אחרון – 31/7 15:45

עדכון אחרון – 31/7 19:20

עדכון אחרון – 2/8 13:30

עדכון אחרון – 4/8 14:45

*** ברגעים אלו ממש מגייסים כספים לעתירה לבג”ץ. כל מי שמעוניין ורוצה לעזור, כל סכום ועזרה תתקבל בברכה, פנו אלי במייל hagar@hashabak.org ****

הטקסט מטה באדיבות חופש חשיבה

ההצבעה על חוק חוק המאגר הביומטרי (מאגר ממוחשב של טביעות אצבע ותווי פנים של כל אזרח שבאמצעותו ניתן לבצע מעקב, זיהוי והתחזות של כל ישראלי)
לא התבצעה אתמול וייתכן כי תידחה או שתועבר מתחת לאפנו וחמתנו מחר!
הזמן אוזל, הסיכויים קלושים אך עדיין ניתן לעשות משהו בקשר לזה (גם אם החוק יעבור בטעות).

קודם כל מאמר שחובה לקרוא והתפרסם היום מאת ד”ר קרין ברזילי-ראש המרכז למידע ולחברה באוניברסיטת וושינגטון

הודעה לעיתונות 26.7.2009 מאת נירית מוסקוביץ’ דוברת אגודת זכויות האזרח

הינה אני שם למטה מימין, מחזיקה את ראשו של שיט-רית ומכוונת אליו אצבע משולשת. צילום: בועז ערד

הבלוגרים לחצו, וההצבעה על הקמת המאגר הביומטרי נדחתה: חוק הביומטרי לא יובא להצבעה מחר

בעקבות הביקורת שהשמיעו האגודה לזכויות האזרח, משפטנים, מומחי מחשבים ובלוגרים, והודות לפעילות עיקשת של השר מיכאל איתן, התגייסו ארבעה ח”כים – איתן כבל (עבודה), כרמל שאמה (ליכוד) , חמד עמאר (ישראל ביתנו) ואברהם מיכאלי (ש”ס) ודרשו לקיים דיון חוזר (רוויזיה) בחוק, אשר ידחה את קיום ההצבעה במליאה בקריאה שנייה ושלישית.

עו”ד אבנר פינצ’וק, מהאגודה לזכויות האזרח מסר: “בשבועות האחרונים התברר כי הפרויקט הרגיש והמסוכן הזה, שאין כדוגמתו באף מדינה דמוקרטית, תוכנן ברשלנות ובחיפזון שמשמעם הפקרת הביטחון והפרטיות של כל אזרחי המדינה. אני תקווה כי שרי הממשלה יתעשתו ויבינו שמאגר ביומטרי מהסוג המוצע בחוק כלל אינו נחוץ לנו, והוא עלול להיות הרה אסון.”

המאבק הציבורי במאגר הביומטרי הוא המאבק החברתי-פוליטי הראשון בישראל שצמח, רובו ככולו, באינטרנט – בבלוגים, ברשתות החברתיות וב”יו-טיוב”. בשבת האחרונה, השתתפו מאות מפגינים – אשר נענו להזמנה שקיבלו דרך האימייל, פייסבוק או טוויטר.

מאגר המידע הביומטרי אשר צפוי להכיל נתוני טביעות אצבע וזיהוי פנים של כל אזרחי ישראל, זוכה לביקורת רבה מפי פעילי זכויות אדם, משפטנים ומומחי טכנולוגיה, בשל הפגיעה בפרטיות ובשל הסכנה של דליפת מידע ושימוש לרעה בנתונים הביומטריים.

במהלך שלושת השבועות בהם התקיימו הדיונים על הקמת מאגר המידע, התברר כי בהצעת החוק להקמתו, חסרות התייחסות לסוגיות קריטיות של אבטחת המידע הרגיש שבמאגר. ביקורת רבה הושמעה בשל העובדה שהדיונים אודות המאגר התקיימו בקצב אינטנסיבי, ובמקביל לדיוני הכנסת על חוק ההסדרים והפרטת הקרקעות. במהלך הדיונים התברר גם כי רבים מבין הח”כים החברים בועדה, כלל לא הכירו את הנושא המורכב.