ג’ינג’ית עצבנית ארכיון

עושה רושם שניצחנו את שיט-רית. המאגר הביומטרי – ספק אם יוקם, כרגע לפי מקורות יודעי דבר הפרוייקט בהקפאה. עכשיו נשאר לנו רק לנצח את משרד הבריאות שמתנכל לחולים ומטרפד את הטיפול בקנאביס (כי אי אפשר לרשום על צמח פטנט, וזה כואב לחברות התרופות בכיס, שזה כמובן יותר חשוב למשרד הבריאות מכאבם של החולים אשר נאלצים להמשיך לסבול), ואפשר לומר שאנחנו מתקדמים אל עבר מדינה טיפטיפה יותר מתוקנת.

היו”ר מאיר שטרית:

תעודת זהות ומרשם, זה לא מספיק?

הילה דוידוביץ:

לא. לפי התקנות זה לא מספיק.

היו”ר מאיר שטרית:

למה?

הילה דוידוביץ:

כי אנחנו רוצים שתי תעודות פלוס מרשם.

יהונתן קלינגר:

מה עם הדרישות שיהיו ביומטריות?

הילה דוידוביץ:

רגע. תכף נגיע לזה.

היו”ר מאיר שטרית:

אני לא רואה בעיה. כאשר תהיה תעודה ביומטרית, לא צריך את כל זה.

יהונתן קלינגר:

נכון.

הילה דוידוביץ:

המטרה של התקנות האלה היא מאחר שהיום יש בעיה בשטח. אנחנו מדברים כאן על תקנות שייתנו פתרון מיידי שקיים בשטח כבר ממחר. זאת אומרת, אנחנו מקבלים מדי יום טלפונים ופניות של מבקשים שנתקעים כי אין להם רשיון ואין להם דרכון, וזה לא מצב מופרך. היום הגורם המאשר שולח אותם להנפיק דרכון וזה אומר עוד עלות ועוד טרטור. חשבנו להקל על כל התהליך ויש הרבה מבקשים בעקבות הפרוייקט של רשות המסים. זאת המטרה.

היו”ר מאיר שטרית:

יש בארץ אנשי עסקים שאף פעם לא נוסעים לחוץ לארץ.

הילה דוידוביץ:

נכון.

יהונתן קלינגר:

אפשר להכניס איזשהו חריג מתוך הכנה לתעודה הביומטרית?

הילה דוידוביץ:

לא 

יהונתן קלינגר:

אפשר לומר שמי שיש לו תעודה ביומטרית, לא צריך מעבר לה.

היו”ר מאיר שטרית:

נכון.

הילה דוידוביץ:

אנחנו לא רוצים עכשיו להיכנס לעניין הזה של התעודה הביומטרית. קודם כל, 

יהונתן קלינגר:

אני לא מדבר על הגישה למאגר של הנתונים הביומטריים אלא אני מדבר על התעודה הביומטרית עצמה.

הילה דוידוביץ:

רצינו שקודם כל הפרוייקט הזה יצא לפועל ואז נחשוב ונבחן את העניין. צריך לערב כאן את משרד הפנים ועוד גורמים רלוונטיים. אנחנו לא רוצים להיכנס לשם בשלב זה. זה לא רלוונטי בשלב הנוכחי. 

יהונתן קלינגר:

יש מכרז, יש התחלה של פעולה.

הילה דוידוביץ:

אנחנו כרגע לא רוצים להיכנס לנושא הזה של התעודות הביומטריות. אנחנו רוצים למצוא פתרון מיידי מעכשיו ולא להיכנס לנושא התעודות הביומטריות. בבוא היום ניתן את הדעת על זה ונראה אם זה ראוי.

מתוך פרוטוקול מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא חוק חתימה אלקטרונית

ולמי שפיספס, מרינוצ’קה דיברה על בלוג השב”כ ברדיו 103fm (להכנס לקישור וללחוץ על פליי 🙂 )

התלבטתי ארוכות אם לפתוח את תיבת הפנדורה הזו או לא. מלבד שיקולים פרטיים (החשש שאאבד כמה מחברי) יש שיקולים תדמיתיים קשים, שמא יבינו אותי לא נכון. אז אקדים, אומר ואזכיר למקרה שישכח: זכויות הפרט, הזכות לשיוויון וחופש הבחירה, הם אבני היסוד של המהות הקיומית שלי. הסיבה שכן החלטתי להוציא את זה החוצה (חוצמיזה שלא בריא לשמור דברים בבטן) הייתה תגובה של חבר ילדות שלי לסטטוס שפירסמתי בבוקפייס, אחרי שרבתי עם אוחץ’ מטומטם בתור לרופא.

זה כבר זמן מה שאני חשה עוינות מצד גברים שאוהבים גברים. תחילה חשבתי שמדובר בפארוניית ילדות חוזרת – ההרגשה שכולם נגדי וכולם שונאים אותי. אבל עם הזמן זה הפך ונהיה בוטה יותר ויותר. זה התחיל בכך שאיבדתי לקוח, כי העובדים שלו לא הסתדרו איתי. לא הבנתי למה. כל מי שמכיר אותי יודע שכשזה מגיע לענייני עבודה אני סופר מקצועית, זירזה, דייקנית ומשתפת פעולה (אלא אם שמים לי רגלים, אבל זה לא שייך לסיפורנו).

מתוך אינטרס משותף ולמרות התקשורת הבינאישית הקלוקלת ביני ובין העובדים, ניסינו שוב לעבוד יחד, בתקווה שהפעם יהיה שונה. אבל זה פשוט הוביל לעוד קצר בתקשורת. הרגשתי שכמה שאני משתדלת (ואפילו מלקקת) זה לא עוזר. על שני העוזרים הקטנים של סנטה אני לא עושה רושם. למה? המסקנה הגיעה כמה חודשים אחר כך. פשוט מאוד – אין לי זין. אגב, במקומי עובד מולם מכר שלי, הוא אומנם סטרייט אבל מה שחשוב – הוא לא אישה, והם מסתדרים יופי. 

אני פשוט לא מסתדרת עם אנשים ששונאים אותי בגלל מה שאני. אז אני אישה. אז נולדתי עם כוס. סעמק – לא מספיק אנחנו סובלות מסטרייטים שוביניסטים, עכשיו גם גיי המחמד שלנו מפנה לנו עורף? לא חשבתי שאגיע למריבה קולנית עם אוחץ’, אבל זה קרה לפני כמה ימים: המזכירה בקופת חולים דחפה אותי בין תורים בגלל המצב בו הייתי (אני סובלת מסינוסיטיס כבר מעל לשבוע, ורוצה להרוג את כולם ואת עצמי, גם בלי שמשהו ידליק אותי). הפציינט שהייתי אמורה להכנס לפניו, היה לצערי סופר-גיי, סופר-קולני, וסופר-פה-ג’ורה. אתם יכולים לנחש מה קרה כשניסיתי להכנס. המזכירה לא רצתה להתערב ואני רציתי למות מכאבים. ויתרתי לו והלכתי הביתה בקושי רב.

יש זן חדש של הומואים ששונאים בחורות. לקח לי זמן עד שנדלק לי הפלורסנט והבנתי שהבעיה לא אצלם. היא אצלי. יש לי משהו שלהם אין ועל כך קמה ונולדה לה “קינאת הכוס”. מכירים את הגברים האלה שמדברים בלשון נקבה? סטייל “אוי אני מתעלפת” או “כואב לי הכוס”? הגברים האלה נקראים אוחצ’ות. זה סוגשל הומואים שהם משהו בין קוקסינל לפרחה.

הם כועסים עליך כי אישה עם ציצי אמיתי (לא כולל מושתלות מעמק הסיליקון, עבורן יש להם אמפתיה כלשהי) וחור במקום צינור, מתחילים עם החבר שלך מולך בלי שמץ של בושה, כמו זונה נרקומנית שצמאה למנת הזין היומית שלה. בדרך כלל בחורות מוותרות להם על ההתנהגות הדוחה שלהם, רק שאיש לא יגיד שהן פרימיטיביות או סובלות מהומופוביה.

אני וידיד/ה. אגב כדי שיצלמו אותי איתו הוא ביקש כסף. מאה באט!

לעזאזל, תמכתי בקהילה מאז שאני זוכרת שגיליתי שבת עם בת זה אפשרי. הזעתי ונדחקתי עם אלפי אנשים במצעדי הגאווה לדרותיהם ככל שהזדמן לי, ואפילו תמכתי בפרובוקציה של הקהילה לצעוד בעיר הבירה, ולמרות ההסתייגויות עליתי לירושליים והבעתי את תמיכתי. אז למה זה מה שמגיע לי?

בסאות’פארק אומרים שלוקח 22.3 שנים עד שאפשר לצחוק על נושא כאוב כזה או אחר. אני אומרת שיש דברים שגם אם לצחוק עליהם משחרר אותך מהמבוכה שנובעת מהנושא, הם לא מצחיקים בכלל. אוחצ’ות זה לא מצחיק. זה עצוב, עלוב ויותר מכך מטריד ומנציח את הסטריאוטיפים על הקהילה. יחד עם זאת, אני מנסה לא להיות רק שלילית, ולהשאר חיובית, ככל האפשר 🙂

לפני שבוע פנתה אלי מאי בת ה-11, אשר עוקבת אחר הבלוג שלי ושאלה מה אפשר לעשות כדי לעצור את חוק המאגר הביומטרי. אמרתי לה שאולי כדאי לה לדבר עם מבוגרים שהיא מכירה ולבקש מהם לכתוב לח”כים מכתב המביע את חששותיהם והתנגדותם להקמת מאגר ביומטרי. אבל מאי הקטנה שאלה אותי מדוע לא לכתוב בעצמה.
מדוע באמת? אולי חטאתי כשלא הערכתי מספיק את נכונותה, הבנתה ויכולתה לעשות זאת בעצמה. הרי היא מבינה, אפילו יותר מהוריה וסביה שאסור לתת לחוק שכזה לעבור. להלן מכתבה שהעברתי לח”כים:

שוב, זהו פוסט דינאמי שיתעדכן עם תשובות הח”כים למכתבה של מאי.

עדכון אחרון – 31/7 15:10

עדכון אחרון – 31/7 15:45

עדכון אחרון – 31/7 19:20

עדכון אחרון – 2/8 13:30

עדכון אחרון – 4/8 14:45

ראיינו אותי לעין השביעית על ה-24 דקות

פורסם ב-30.10.08
24 דקות

פורסם ב-07.10.08
24 דקות

פורסם ב-16.9.08
24 דקות

פורסם ב-10.9.08
24 דקות

פורסם ב-9.9.08
24 דקות