זכויות הפרט ארכיון

התלבטתי ארוכות אם לפתוח את תיבת הפנדורה הזו או לא. מלבד שיקולים פרטיים (החשש שאאבד כמה מחברי) יש שיקולים תדמיתיים קשים, שמא יבינו אותי לא נכון. אז אקדים, אומר ואזכיר למקרה שישכח: זכויות הפרט, הזכות לשיוויון וחופש הבחירה, הם אבני היסוד של המהות הקיומית שלי. הסיבה שכן החלטתי להוציא את זה החוצה (חוצמיזה שלא בריא לשמור דברים בבטן) הייתה תגובה של חבר ילדות שלי לסטטוס שפירסמתי בבוקפייס, אחרי שרבתי עם אוחץ’ מטומטם בתור לרופא.

זה כבר זמן מה שאני חשה עוינות מצד גברים שאוהבים גברים. תחילה חשבתי שמדובר בפארוניית ילדות חוזרת – ההרגשה שכולם נגדי וכולם שונאים אותי. אבל עם הזמן זה הפך ונהיה בוטה יותר ויותר. זה התחיל בכך שאיבדתי לקוח, כי העובדים שלו לא הסתדרו איתי. לא הבנתי למה. כל מי שמכיר אותי יודע שכשזה מגיע לענייני עבודה אני סופר מקצועית, זירזה, דייקנית ומשתפת פעולה (אלא אם שמים לי רגלים, אבל זה לא שייך לסיפורנו).

מתוך אינטרס משותף ולמרות התקשורת הבינאישית הקלוקלת ביני ובין העובדים, ניסינו שוב לעבוד יחד, בתקווה שהפעם יהיה שונה. אבל זה פשוט הוביל לעוד קצר בתקשורת. הרגשתי שכמה שאני משתדלת (ואפילו מלקקת) זה לא עוזר. על שני העוזרים הקטנים של סנטה אני לא עושה רושם. למה? המסקנה הגיעה כמה חודשים אחר כך. פשוט מאוד – אין לי זין. אגב, במקומי עובד מולם מכר שלי, הוא אומנם סטרייט אבל מה שחשוב – הוא לא אישה, והם מסתדרים יופי. 

אני פשוט לא מסתדרת עם אנשים ששונאים אותי בגלל מה שאני. אז אני אישה. אז נולדתי עם כוס. סעמק – לא מספיק אנחנו סובלות מסטרייטים שוביניסטים, עכשיו גם גיי המחמד שלנו מפנה לנו עורף? לא חשבתי שאגיע למריבה קולנית עם אוחץ’, אבל זה קרה לפני כמה ימים: המזכירה בקופת חולים דחפה אותי בין תורים בגלל המצב בו הייתי (אני סובלת מסינוסיטיס כבר מעל לשבוע, ורוצה להרוג את כולם ואת עצמי, גם בלי שמשהו ידליק אותי). הפציינט שהייתי אמורה להכנס לפניו, היה לצערי סופר-גיי, סופר-קולני, וסופר-פה-ג’ורה. אתם יכולים לנחש מה קרה כשניסיתי להכנס. המזכירה לא רצתה להתערב ואני רציתי למות מכאבים. ויתרתי לו והלכתי הביתה בקושי רב.

יש זן חדש של הומואים ששונאים בחורות. לקח לי זמן עד שנדלק לי הפלורסנט והבנתי שהבעיה לא אצלם. היא אצלי. יש לי משהו שלהם אין ועל כך קמה ונולדה לה “קינאת הכוס”. מכירים את הגברים האלה שמדברים בלשון נקבה? סטייל “אוי אני מתעלפת” או “כואב לי הכוס”? הגברים האלה נקראים אוחצ’ות. זה סוגשל הומואים שהם משהו בין קוקסינל לפרחה.

הם כועסים עליך כי אישה עם ציצי אמיתי (לא כולל מושתלות מעמק הסיליקון, עבורן יש להם אמפתיה כלשהי) וחור במקום צינור, מתחילים עם החבר שלך מולך בלי שמץ של בושה, כמו זונה נרקומנית שצמאה למנת הזין היומית שלה. בדרך כלל בחורות מוותרות להם על ההתנהגות הדוחה שלהם, רק שאיש לא יגיד שהן פרימיטיביות או סובלות מהומופוביה.

אני וידיד/ה. אגב כדי שיצלמו אותי איתו הוא ביקש כסף. מאה באט!

לעזאזל, תמכתי בקהילה מאז שאני זוכרת שגיליתי שבת עם בת זה אפשרי. הזעתי ונדחקתי עם אלפי אנשים במצעדי הגאווה לדרותיהם ככל שהזדמן לי, ואפילו תמכתי בפרובוקציה של הקהילה לצעוד בעיר הבירה, ולמרות ההסתייגויות עליתי לירושליים והבעתי את תמיכתי. אז למה זה מה שמגיע לי?

בסאות’פארק אומרים שלוקח 22.3 שנים עד שאפשר לצחוק על נושא כאוב כזה או אחר. אני אומרת שיש דברים שגם אם לצחוק עליהם משחרר אותך מהמבוכה שנובעת מהנושא, הם לא מצחיקים בכלל. אוחצ’ות זה לא מצחיק. זה עצוב, עלוב ויותר מכך מטריד ומנציח את הסטריאוטיפים על הקהילה. יחד עם זאת, אני מנסה לא להיות רק שלילית, ולהשאר חיובית, ככל האפשר 🙂

אמרתי או לא אמרתי? שבוע שעבר נדחתה שוב ההצבעה בקריאה שניה ושלישית על חוק המאגר הביומטרי. שוב קססנו ציפורניים עד לעוד יום שני והתפללנו לטוב. יש את המאמינים שיגידו שיד מכוונת מלמעלה גורמת לכך שכל פעם שמגיע הרגע המכריע, קורה דבר מה שמונע את הצבעה. יש את הפרנואידים שיגידו שמשחקים בנו להתשה. אבל מה שחשוב זה מבחן התוצאה – ההצבעה שוב נדחתה.

אין לי כבר יותר מה לחדש לכם בנושא מרוב שלעסתי אותו. אבל מחר החוק הארור שוב על סדר היום של המליאה וכנראה אחרי השקשוקה שעשו לנו הם גם מאוד ירצו להצביע. באמת הפעם. לא ביום שני הבא, או הבא הבא, או זה שאחריו.

אז איך עשו לנו שקשוקה? החזירו את החוק לועדת שרים, שדנה ודנה, והחליטה שהחוק כן יעלה להצבעה אבל היישום שלו יידחה בשנתיים. בנתיים המאגר יהיה וולנטרי. אבל רגע, מה עם החוזה השמנמן שחתמה הממשלה עם HP? מה הוא כל כך מלחיץ אותם? האם אין סעיף שאומר שמכיוון שהצעת החוק טרם עלתה להצבעה, אז זה סיכון ש-HP לוקחת על עצמה?

להזכירכם – HP לא מנהלת את המדינה. סתם כי נראה לי שמישהו שכח פה… וחוץ מהחוזה שהממשלה מחוייבת לו, מי בכלל ירצה לתת אצבע למאגר מבחירה?

זה כל העיניין. שיקשקו אותנו – ומחר החוק עולה, עם אפס שינוי. מישהו אמר בג”ץ?

ככל הנראה ביום שני הקרוב יצביעו בכנסת בפעם הסופית והקובעת – האם להצטרף למשטרים כמו בתימן, פקיסטן ואינדונזיה ולהקים מאגר ביומטרי, או האם לעצור את זה, ולהגיד כן לדמוקרטיה, כן לפרטיות, כן לביטחון, לא למאגר הביומטרי. אנחנו חייבים להראות להם שאנחנו הרוב – הפיצו את קיום עצרת המחאה בכל האמצעים

שיטרית – מאגר ביומטרי זה לא משחק!

במוצ”ש 17 באוקטובר, נתכנס כולנו ברחבת הסינמטק בת”א, החל מהשעה 20:00, ונזכיר לחברי הכנסת שעדיין לא מבינים – שלא נוותר! נגיד לא לחוק המאגר הביומטרי! נגיד לא לפגיעה בביטחוננו ובפרטיותנו!

ב-11 באוקטובר, הכנסת חזרה מהפגרה והח”כים שלנו קיבלו מאיתנו את ספר המופת של ג’ורג’ אורוול – 1984 כפי שנוסח מחדש לאחרונה על ידי כנסת ישראל.

עיצוב עטיפה: שפחתכם הנאמנה

. מאיר שטרית מנסה להעביר בכל מחיר את חוק המאגר הביומטרי להצבעה שנייה ושלישית בכנסת ביום שני הקרוב.  בהצבעה יקבע סופית – האם אנחנו מצטרפים למועדון הלא-מחמיא של תימן, פקיסטן ואינדונזיה, או האם אנחנו שומרים על הדמוקרטיה ושלום הציבור, כמו בכל מדינה מערבית אחרת.  נתכנס על-מנת להפגין בנחישות ולקרוא לפסול את הצעת החוק.

כידוע, חוק המאגר הביומטרי, נועד להנהיג בישראל “תעודות זהות חכמות” כוללות אמצעי זיהוי ביומטריים, כגון טביעות אצבע ותמונות ממוחשבות של הפנים.  אולם יוזמי החוק מעוניינים ביותר מכך – הם רוצים לשמור את הפרטים של כולנו במאגר ארצי, שמנסיון העבר הגישה אליו תהיה לכל דכפין, ודליפתו תהיה רק עניין של זמן.  בעוד יוזמי החוק טוענים להורדת רמת הפשיעה כתוצאה מהחלתו, מזהירים מומחי אבטחת מידע מהשלכות חמורות שאינן מסתכמות רק בפגיעה קיצונית ובלתי הפיכה בפרטיות, אלא בסיכון בטחוני ממדרגה ראשונה!  למידע נוסף בנוגע לסכנות המרובות הנובעות מהחוק, אנא היכנסו לקישורים שבתחתית העמוד.

להפגנה הקודמת ביולי 2009 הייתה הצלחה נכבדת – מאות אנשים הפגינו כנגד החוק ואף שני חברי כנסת הגיעו לנאום, וההפגנה סוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת (קישור לכתבות ב-ynet ובמעריב). הצלחת האירוע תלויה בכולנו, ככל שנדאג להפיץ את קיום האירוע נוכל לגרום לשינוי אמיתי.  פרטי עצרת המחאה עלולים להתעדכן – אנא בדקו בימים הקרובים את עמוד האירוע כדי להתעדכן בשינוים.

את זה לא אני אמרתי. אלא תייר גרמני שיודע כנראה על מה הוא מדבר, כשפגש בשוטרי משטרת ישראל במסיבה שערכו לכבודו חבריו. למי שלא יודע – שוטרים יכולים לפרוץ לביתכם בכל עת, ללא צו בית משפט ולהפוך לכם את הבית, להשתמש נגדכם באלימות ולעשות כל העולה על רוחם. למה? כי החוק הוותיק מתקופת המנדט מותיר להם, אם יש להם חשד סביר. עכשיו תגדירו חשד סביר בבקשה?

בבועת העשן התל אביבית לא תמיד מאמינים לי כשאני מספרת להם שבצפון זו מדינה אחרת. בצפון יש קצב אחר לחיים, יש רמת מוסר שונה ויש שוטרים שנטפלים לאנשים ישרים סתם כי זה יותר קל. הכי קל. הרי להיכנס לשכונות הפשע האמיתיות הם לא יעזו. שמעתי שגם בצד השני של המדינה זה לא פחות גרוע והמשטרה שם מזכה את הדרום החם בשם “המערב הפרוע”. לא, לא של אנשים, של שוטרים.

לא הגיע הזמן שכבר יפסיקו לרדוף את מעשני החשיש? לא הגיע הזמן לשנות את חוק פקודת הסמים המסוכנים בישראל בה אין הבחנה בין סמים קלים לסמים קשים? זה לא קצת צביעות למכור אלכוהול וסיגריות, ולהתנהג למעשני החשיש כאילו הם מינימום אויב העם? לאהגיע הזמן לעצור את ביזבוז המשאבים משטרתיים כלכליים ואנושיים? כאשר בחוץ הפשע חוגג, האלימות גואה, הכביש הפך להיות זירת הרג, ובתי המשפט, כהרגלם, קורסים תחת הנטל…

אני חושבת, בלי שום קשר לדעתי על חשיש, שכל דבר שאדם עושה שלא פוגע בזולתו, זו בעיה שלו. אם הוא לא חגר את החגורה באוטו, הוא יכול לפגוע רק בעצמו. אז מה, אתם חושבים שזה בסדר להעניש אדם כזה? לעצור אותו בצורה משפילה, להושיב אותו בתא מעצר, לחקור אותו, לקחת לו טביעות אצבעות, דגימות די.אנ.איי ולצלם אותו למאגר המשטרתי, כל זה בגלל שהוא לא חגר חגורת בטיחות? זה לא הגיוני, נכון? אז למה מתייחסים ככה לצרכני החשיש?

לא רק רני רהב, גם כל מנויי סלקום. מה נסגר עם חברות הסלולאר לאחרונה? קודם הייתה זו חברת פלאפון ששמרה הודעות SMS של לקוחותיה, זה אגב נגמר בתביעה. מעניין איזו “בקרה” הם צריכים לעשות על הודעות הטקסט של לקוחותיהם. לדעתי זו עבירה על צינעת הפרט ואיפלו חטטנות חצופה. עכשיו זו חברת סלקום שמככבת במצעד הכשלים הטכנולוגיים של חברות הסלולאר מול זכות היסוד הבלתי ניתנת לערעור: הזכות לפרטיות.

אולי זה לא יראה לכם ביג דיל. אז מה? שידעו באיזה מכשיר אני משתמש. מה שמאוד צורם לי היא הקלות הבלתי נסבלת בה חברות מסחריות עושות שימוש בפרטינו לשם גימיק של קידום מכירות באיצטלת גאדג’ט מגניב שמסייע ללקוחות העצלנים שלא מבינים איזה דגם יש להם ביד.

עכשיו, למה אמרתי שהיא חושפת את הדגם שבו משתמש רני רהב? אפילו בדה מארקר כתבו: איש פירסום בכיר מחזיק ב-נוקיה E71 . עכשיו, מי הוא איש הפרסום-היחצן של סלקום? רני רהב. כדי לאמת את ניחושי חיפשתי בגוגל את מספר הנייד של רני רהב מצאתי אותו פה. הקשתי את מספר הנייד שלו והינה מה שיצא:

צירוף מקרים? ניחוש פרוע? לא יודעת. מה שאני כן יודעת זה שהקלות הבלתי נסבלת הזאת מול האדישות הבלתי מובנת של הצרכנים תגרום לכך שהיום זה רק הדגם של המכשיר ומחר גם ימכרו את המיקום שלכם בלייב על מפת ה-GPS שחברות הסלולאר מספקות לנו בחינם. כלום לא בחינם בעולם של כסף. ביום שתיבנו את זה יפתחו גם לכם העיניים.