מנותקת ארכיון

לא מזמן פנו אלי ממסעדת ג’ויה והזמינו אותי לתחרות בין 10 בלוגרים מובילים. המטרה – הכנת מתכון מנצח ממוצרי המסעדה. שלחו לי חבילה אילטקית משובחת עם פסטות, פסטו, חומץ בלסמי עם תותים, ארטישוקים כבושים ורסק עגבניות כמובן. לא חשבתי אפילו פעמיים וקראתי לחבירנו הטוב השף המקועקע אורי דובי שעבד במסעדת פירות הים – גוצ’ה, אחר כך במסעדת היוקרה – טוטו והיום בקנטינה – מעוז הברנז’ה.

מחכים לאורי.. מחכים לאורי... אורי הגיע!

“אני בעייתית” הזהרתי אותו. אלרגית לפטריות, לא מתה על בשר, שונאת חצילים ונרתעת מיותר מדי דברים שאנשים מחשיבים כגורמה. היה לו אתגר לא קטן להכין לי ארוחה איטלקית מנצחת. אחרי שהבהרתי לו את כל המגבלות יצאנו לקנות עוד מצרכים. נפגשנו באמצע הדרך – באמפם. כיאה לאנשים חשובים מאוד, אורי דפק לנו איחור אופנתי.

אחרי כמה דקות באמפם הם שיכנעו אותי להכניס בשר למנה עם הבטחה שהוא יהיה רך ולעיס גם לאקס-צימחונית שכמותי. אז הבנו שאנחנו צריכים לעזוב את המקום וללכת לסופר-גזלן המתחרה שם יש מעדניית בשר ועוד כמה דברים משוכללים שלא נוכל למצוא פה.

אורי קצת התבאס שהמשימה הזאת מתחילה להתארך וכולנו נורא רעבים… אז הוא היה צריך לחשוב גם על מנה ממש מהירה, כזאת שתוך כמה דקות כבר נוכל לשבת לאכול לפני שנאכל את עצמנו.

הלכנו על 500 גר’ אנטריקוט. ואז החארות האלה אמרו שאסור לצלם. גם חארות וגם הפסידו פרסום חינם כי אני לא מזכירה את השם שלהם ואני מבקשת ממי שמזהה את המותג (קשה לפספס) לא להזכיר את שמם בתגובות כי זה יוחלף בכוכביות. הם ההמן הרשע שלי מעכשיו!

הגענו הביתה, ישר למטבח ולהתחיל לבשל. אורי הבטיח שתוך רבע שעה אנחנו על השולחן, ישובים ולועסים. אורי הכין, ואנחנו אירחנו לו חברה – אני צילמתי, אוהד (בעלי) זיין את השכל בעיקר ומאיה (חברה של אורי ודיג’יית מגניבה ביותר) שיתפה איתו פעולה.

אם תהיתם מה זה מנותקת… משהו שמזמן רציתי לעשות, אבל האמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותי והידע הדל שלי בעריכת וידאו, השאירו כמה שעות טובות של צילום על קלטת שעדיין לא הצלחתי להעביר למחשב… היום, כשברשותי סמארטפון עם מצלמת HD הצלחתי להגשים את החלום, וכרגע אתה צופים בפרק הראשון בסדרת הרשת שלי “מנותקת” המאחורי הקלעים של הפוסט 🙂

מאיה והגר. צוות צילום

ונחזור לעניינינו – האוכל. אנחנו מכינים פסטה אלי אוליו – על בסיס שום ושמן. אורי מסביר ונותן טיפים להכנת המנה. ופינת הידעת – הידעתם שעגבניית השרי היא המצאה ישראלית? ובכלל שתדעו – המנה שלנו עשויה כמעט ברובה ממוצרים ישראלים, זו מנה כשרה (אם לא שמים עליה פרמז’ן כמוני…:) ) ואנחנו מאוד פטריוטים למרות שאנחנו נגד הממשלה ומדיניותה. עד כאן פוליטיקה להיום.

אורי מתלונן על התת תנאים שיש לו להכנת המנה מה לעשות שיש לי מטבח ביתי ולא של מסעדה…? אגב, אל תנסו לפנות לבעלי מכל מיני הפקות שקר כלשהו , כי לא רק שהוא לא בעיניין, אני בחיים לא אתן לאף אחד לקחת לי אותו ולסגור אותו באיזה וילה של תוכנית ראליטי. אגב היום אנחנו נשואים כבר 4 חודשים! יאיי!

אוהד מדגים את כישורי הדיבוב שלו ומאיה נחלצת לעזרת אורי וחוצה עבורו את עגבניות השרי. הערה: כשאמרתי שהמצית בתחת שלי, התכוונתי לכיס האחורי של המכנס. שתדעו :). מה שלא צימלתי בוידאו היה קילוף ראש שום וחיתוכו לפלחים. חיתוך בשר האנטריקוט, תיבלו בחומץ בלסמי בטעם תותים (מאוד דומיננטי וטעים), המלחתו ופלפולו, טיגונו לאחר כמה דקות של ספיגת טעימים ולבסוף הספגתו בנייר כדי להפטר משמן הטיגון. את הצנוברים מטגנים עם מעט שמן עד להזהבה. את שאריות הבשר לאחר שנוקה אפשר לתת לחתולים 🙂

ככה עושים אליאוליו עם עגבניות שרי, אנטריקוט, צנוברים, פסטו ועלי בזיליקום

לסיכום: המנה הייתה מאווווד טעימה וחיסלנו את כל הסיר עוד באותו ערב. הפסטה הייתה איכותית וטעימה ביותר, אורי אמר שזו הפסטה של הביוקר, החומץ תותים הבלסמי עשה לבשר טעם מעניין במיוחד, רוטב הפסטו היה מאכזב – שמנו את כל הצנצנת ובקושי הרגשנו אותו. אורי התבאס שלא הכנו פסטו לבד וסיפר שבמסעדה שהוא עובד בה שמים כף פסטו וזה דומיננטי ביותר. הוא מייד קם להביא עוד עלי בזיליקום, קרע אותם ושם לכל אחד על המנה תוך ציון שלקיחת ביס עם עלה בזיליקום, עבניית שרי, פסטה ונתח בשר גם יחד מוציא את כל הטעם של המנה בצורה הטובה ביותר.

אורי דובי - שף, מלצר, מגיש, מזמר, כותב, מתופף. רב פעלים

ארוחה איטלקית