קצת תרבות? ארכיון

אני מטורפפפפפת (כנגנית) כל כך על גבינות (הרבה יותר מבשר[זה רצח!]), ורק כשמועצת החלב הזמינה אותנו לארוחת בוקר על טהרת גבינות מחלב כבשים, גיליתי שהן ה-גבינות שאני אוהבת. מעולם הלא טרחתי לבדוק מאיזו חיה חלבו את הגבינה שאני אוכלת, וידעתי על גבינות עיזים ופרות, אבל, קצת מביך, לא הייתי מודעת לכך שיש כזאת תעשייה משגשגת וטעימה מחלב כבשים, שהוא אגב יותר סמיך ובעל טעם עשיר, מעט מתקתק ומכיל ערכים תזונתיים חיוניים כגון סידן, חלבונים וויטמנים נוספים, והוא גם מתעכל יותר טוב אצל בני אדם מאשר חלב פרה.

גבינות כבשים. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

אז כפי שמסתבר, הגבינות האהובות עלי הן אלו שלא ידעתי שהן כבשיות… למשל: רוקפור (על שם של עיר צרפתית, ולכן גבינה שאינה במקורה מהעיר רוקפור, היא בעצם לא רוקפור!), קשקבל (במקור מהמילה האיטלקית caciocavallo שפירושה “גבינת סוסים”… זאת למרות שמכינים אותה מכבשים, מוזרים האיטלקים האלה) פטה (מילה מיוונית שפירושה – “פרוסה”) ופקורינו (pecora שהיא כבשה באיטלקית). היחידה הנוספת שאני כל כך אוהבת ושייכת דווקא לעיזות היא גבינת הסנט מור. או כמו שקוראים לה בסופר ליד העבודה שלי – הגבינה של הגר. כי רק בשבילי מביאים אותה 🙂

אצלנו הבלוגרים קודם מצלמים, אחר כך אוכלים. צילום: פנינה קדם

את הסנדא הכייפית שאיתה סגרתי את שנת 2010, העבירו שתי נשים מקסימות – השפית  גלי ברמן, והמעצבת ומפיקת האירועים ענת טופל, שבביתה היפייפה התארחנו ואכלנו גבינות כאילו אין בשר. כמובן שלפני שהתחיל הקטע התיאורטי, פנינו לקטע המעשי – לאכול. רק אוי ואבוי למי שיעיז לגעת באוכל לפני שכולם יתפסו את השוט הכי טוב של כל המנות.

פשטידות, סלטים, טורטייות ואפילו קינוחים. אבל לא קינוחים כמו עוגת גבינה, קינוחים על טהרת הגבינה כמו שהיא. כמו למשל יוגורט חלב כבשים עם שערות קדאפיף ופירות יער. או אגסים מקורמלים עם פרוסת גבינה בתנור.אבל הקינוח המנצח בעיניי הוא ללא ספק הברי עם הפיסטוקים והסירופ מייפל.

קינוחי גבינות. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

ברי כבשים עם פיסטוקים ומיפל

מצרכים

:

• 200 גרם ברי/קממבר כבשים
• 100 גרם פיסטוק קלוי וקצוץ גס
• 100 גרם אגוזי פקאן קלוי וקצוץ גס
• 4 כפות סירוף מייפל
• 3 כפות סוכר חום
• 1 כף מים

אופן ההכנה:

• לחמם את התנור לחום המירבי – 250 מעלות ויותר
• לחתוך לברי את הקליפה העליונה של העובש.
• בסיר קטן לשים מייפל, סוכר ומים ולבשל עד לקבלת רוטב אחיד וסמיך.
• את הברי להניח על פיירקס עגול ולאפות בתנור ל15-20 דקות
• להוציא המתנור לקרר לדקה להעביר בזהירות לצלחת הגשה
• לפזר מיד את האגוזים והפיסטוקים לבזוק מרוטב המייפל
• לקרר עוד 7 דקות ולהגיש

הקינוח המנצח. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

מעבר למתוכנים, חשובה גם צורת ההגשה כאשר אתם מארחים. “עריכת שולחן זה כמו דייט ראשון” אומרת ענת טופל. “אין מקום למבט שני”. וזה נכון. אם כבר החלטתם להזמין אנשים להתארח אצלכם, עם קצת השקעה תגרמו להם לא לשכוח את הערב בו הם הוזמנו אליכם, ולא רק בגלל שעשיתם אוכל טעים. ענת מוסיפה כי “מידת ההנאה בארוחה היא לא בבישול. מה שהופך את האירוח למשהו מיוחד זה האווירה” ונותנת כמה טיפים לאירוח, הינה חלק מהם :

1. להדליק נרות, אבל לא נרות ריחניים! שלא יתחרה חלילה בריח האוכל… נראה לי גם שזה עלול לעשות סוגשל בחילה. תחשבו שאתם באים לאכול ובאפכם ריח חזק של בושם. זה ממש לא הולך ביחד.

2. לדאוג לאיזשהו תוכן, זה מוסיף המון. לדוגמא ארוחת גבינות כבשים. תראו איך היא קישטה את הבית עם פסלי כבשים קטנות, כוסות כבשים, עשב טרי על השולחן – בכוסות היו שתילים של נענע ועוד תבלינים. בסוף הארוחה אפשר לקטוף ישר את הנענע לתוך התה.

סופרים כבשים. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

3. אם אתם כבר מזמינים חברים או משפחה לאכול, תכינו להם אוכל, לא לעצמכם. בררו מה הם אוהבים (או מה הם לא), אם הם אלרגים לדבר מסויים (אני אלרגית לפטריות ולא פעם הוזמנתי לארוחה בה חצי מהמנות היו עם פטריות ולא ממש היה לי מה לאכול..) לבדוק אם מישהו רגיש ללקטוז, אם מישהו צימחוני, אם אוהבים דגים או בשר… קיצר להתייחס למי שבא לאכול. זה תמיד נותן תחושה טובה של אכפתיות ולא שהוזמנת לארוחה של “לצאת ידי חובה”.

זום X35 . אני מתלהבת מהמצלמה החדשה שלי. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

נגיד והלכתם על הקונספט של אירוח בנושא גבינות כבשים (ממליצה עם יין, גם אדום וגם לבן) הינה כמה כללים בהגשת גבינות כבשים:

אין על גבינות ויין. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

1. להגיש בטמפרטורת החדר – מחדד את הטעם והארומה. להוציא מהמקרר לפחות חצי שעה לפני ההגשה. עם גבינות קשות מומלץ אפילו שעה לפני, כי כשהיא קרה לא מגיעים למיצוי הטעם.

2. לא להעמיס יותר מדי סוגי גבינות על מגש אחד. כדאי שניים, מקסימום שלושה. לא לערבב גבינות קשות עם רכות על אותו מגש.

3. לכל סוג גבינה סכין משלה אחרת לכל הגבינות יהיה אותו טעם בגלל הסכין שעוברת בין גבינות דומננטיות יותר לדומיננטיות פחות.

גבינות על שיפודים - הצעת הגשה. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

4. שימו פתקים קטנים עם שמות הגבינות. לא כולם יודעים איזו גבינה זה מה, כך גם לא ישאלו אתכם כל הערב איזו גבינה זו. אפשר לשים פתק על קיסם או מזלג קטן ולתקוע בגבינה.

5. תקנו גבינות במקום רציני כמו מעדנייה, שהמוכר מבין בגבינות, ואל תשכחו לטעום כל אחת לפני שקונים. קנו 3-4 סוגי גבינות קשות ו3-4 סוגי גבינות רכות.

6.  באתר מועצת החלב יש גבינומטר המחשב כמות גבינה לכמות אורחים. בעקרון זה 200 עד 250 גר’ לסועד. למנה ראשונה 100 עד 120 גר’ לסועד. לקינוח עד 150 גר’ לסועד.

7. נשארו לכם שאריות? עטפו אותם בנייר סנדוויץ’, שימו בקופסאת פלסטיק וישר למקרר. כך נמנעת התייבשות הגבינה. רצוי לאחסן במקום של הירקות כי שם יש הכי הרבה לחות.

ענת מציגה עיצוב להגשת גבינות. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

עיצוב להגשת גבינות ברוח ערב השנה החדשה. צילום: הגר צימרמן ביקובסקי

היות ומרינה המלחייה הבריזה, קבלו את ההרכב האלטרנטיבי למלחיות של ששת: הגבינות המעושנות – אני, הדר והילה שהכרתי לראשונה במפגש, בהפסקת סיגריה.

ככה נראות גבינות מעושנות. צילום: ששת שצ

היובש הנורא הפך את האלכוהול חזרה לאטרקטיבי. הוא אמנם משמין, מלאך המוות של הכבד, הוא עושה כאבי ראש אם לא מקפידים לשתות איתו הרבה מים ובגדול עושה אותך מטומטם אם אתה צורך ממנו יותר מדי. הוא גם לא מזכיר ולו בקצת את העשב המתוק, אבל לפחות משכיח לכמה שעות כמה אנחנו מתגעגעים אליו.

השרוף, השרופה והשורפת בשוק הבירה. צילום: מרינה גולדשטיין

המצב העגום אליו נקלענו בעל כורחנו הוא שמשך אותי, להפתעתו הגמורה של בנזוגי ששאל “ממתי בירות עושות לך את זה?” לשוק הבירה שהתקיים לפני שבוע, ויתקיים גם בסופ”ש הבא (18.6) במתחם התחנה בנווה צדק (תחנת הרכבת הישנה).”זה בירות תוצרת בית” שכנעתי אותו – שהתחיל לא מזמן לבקבק בבית יין דבש ועוד כל מיני ליקרים.

אחרי כמה כוסות. מימין: אני, ירון גולדשטיין (הבעל של) ואוהד (הבעל של(י) לעתיד). צילום: מרינה גולדשטיין

כמה ימים לאחר מכן אנחנו שם, עוברים כמו דבורים בין הדוכנים ויונקים מכל הבא מהחבית. כרטיסן סטייל-ווינטג’-של-הרכבת-של-פעם מוכר קופוני טעימות בירה (3X100ml ב-15 ש”ח), וברקע מתנגנים בלייב: ירמי קפלן וחמי רודנר, מכים בגיטרות ופורטים על מיתרי קולם. זה כל כך ישראלי של פעם, שממש רק חסר נובלס.

מרינה והכרטיסן

בעצם, לא חסר – בצמוד למבנה התחנה ניצב לו דוכן שנראה כמו קיוסק של שנות ה-50, כל כולו מקדש לנובלס (נולדנו וגדלנו בשביל לעשן סמים), בכיכובה של הנובלס הכתומה החדשה. אני חייבת לציין שהיא לא רעה בכלל, ונאמר לי שהיא עשויה מטבק בלבד, בלי כל מיני תוספות של חומרים כימים שיש בסיגריות רבות תוצרת חוץ (אלא שגורמות לך להתמכר לטעם הספציפי).

בירה מלכה. צילום: מרינה גולדשטיין

התחלנו עם איזו בירה מתוקה בתוספת נגיעת ליקר פסיפלורה, משם המשכנו לדוכן חיפאי עם בירה נחמדה ביותר, ואחר כך אוהד הביא לי בירה “מלכה” שזה גם השם של אמא שלו, “בירה אמא!” הוא חייך והגיש לי אותה.  אבל ללא ספק את הבירה המנצחת מצאנו די לקראת הסוף – העוקץ של הדובים. ניסיתי את האחרות שלהם, פחות טובות לטעמי, אבל העוקץ הזו, איך אוהד אמר “יש לה טעם של בירה אמיתית”.

על הדוב ועל העוקץ. הבירות של הדובים. צילום: מרינה גולדשטיין

האווירה הקסומה של שנות הקמת המדינה עם בירות בעבודת יד ומוסיקה אקוסטית בלייב, עשתה לנו המון שמח, עד שלא שמנו לב ששתינו יותר מדי בירות. נפוחים אך מרוצים, עברנו לתחנה הבאה אצל סבא וסבתא של אוהד לשניצל ופירה. החיים הטובים.

יום שישי ה 18.6 החל משעות הצהריים המוקדמות, הפסטיבל יהיה שם שוב, אל תפספסו!

שלשום הלכתי לראות הופעה של אריק איינשטיין, רק בלי איינשטיין כמובן. אומנים רבים באו לתת ביצועים של השירים שלו. היה בעיקר יבש, למרות מזג האוויר החם והלח. חוץ משלומי שבן, שנתן נאמבר על הפסנתר כמו שרק הוא יודע ואפילו גרם לי לצמרמורות, והדג נחש שנתנו בראש עם הביצוע הכי טוב ומדליק ששמעתי אי פעם ל”קח לך אישה”. אבל אסף לבנון איתו הלכתי למופע, כתב על זה ביתר פירוט. אני אתמקד כהרגלי בקטנות.

היום נחגג בעולם יום המריחואנה הבינלאומי.
ילדים יקרים, נחשו באיזו מדינה לא נחגג החג, בפעם הראשונה מיזה עשור?

בדרך כלל אם אני מגיעה לכתוב על איזו תוכנית טמבלויזיה, זה כי היא ממש ממש עיצבנה אותי. אבל הפעם, פוסט ביקורת מפרגן לסיטקום המצויין “החברים של נאור” שפותח עונה שניה בשבת הקרובה בערוץ 10 אחרי הישרדות.

פורסם ב-22.7.08
24 דקות