שלשלום, עוד אני מחויכת בשל הרשעתו של גבר נוסף שלא שלט בצרכיו וביצריו, חשכו עיני מלראות דברים שנכתבו ביחס לתקשורת בהכרעת הדין במשפט רמון:
“…לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת … במספר מקרים,גרם (ה.צ) ל”זיהום” עדויות … אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בנסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט…”
הסירו את המשקפים הוורודים מעל לאפכם. הדגל המתנוסס למולכם, צבעו באמת אדום כדם. המערכת המשפטית עושה שימוש מניפולטיבי בעקרון הסוב-יודיצה על מנת לכסת”ח: את שלה עצמה, את של החוק היבש (שלא הותיר להם אלא להרשיע את רמון) ואת של אותם גופים האמונים על שמירת החוק במדינתנו.
פרשת רמון, החל מחקירתו במשטרה וכלה בהכרעת הדין, התנהלה בצורה תמוהה: המתלוננת שנסעה לטייל לאחר התקרית (למרות שהטיול תוכנן קודם להגשת התלונה), החוקרים שנשלחו לגבות עדות מעבר לים (כשרוצים אז יש תקציב), הדחיפות בתזמון הגשת התלונה (על רקע פעילותו של רמון כשר המשפטים בנושאים אשר היו שנויים במחלוקת מול בית המשפט העליון), ומעל לכך, המשקל העודף, נטול הפרופורציה שניתן ל”לשון רעה אחת”. וכן…. גם הטיפול התקשורתי הכושל (אף אחד לא מושלם).
אינני ממעיטה בחומרת המעשה. כאישה, אני מודעת היטב לבעייתיות הגלומה בנושא הטרדות מיניות: היכן שגברים “מתבלבלים” כאשר אישה המתייחסת אליהם בנחמדות נתפשת כמי שמתירה להם לנהוג כרצונו שלוח הרסן של איברם המוצנע. לעיתים קרובות, אני מוצאת עצמי כועסת על מערכת בתי המשפט המגלה רחמנות בלתי מובנת בשלב בו נגזר דינם של עברייני מין.
שלשום כאמור, היה זה יום שמח עבור ‘האני הפמיניסטית’. אולם בצד שביעות הרצון מהכרעת הדין, עלו בי גם רגשות כעס: דומה כי גם בית המשפט נסחף בטרנד-‘התקשורת עקומה’. לפתע, במשפט רמון, נולדה גם נאשמת – התקשורת הישראלית. פצח בכך קצב, כולו רוח וצלצולים בלתי נשכחים (ובלתי נסלחים) ושלשום, הפיח בית המשפט אש בלהבות הפיאסקו הנשיאותי.
אכן מגיעה לה לתקשורת, ביקורת זו. גם על גוף מבקר לדעת לקבל ביקורת. רמון ויועציו העבירו לידי העיתונות מידע מתחכם ומסולף, וזו, חטאה בכך שעשתה בו שימוש כותרתי חפוז, מבלי לבדוק דברים לעומקם. אכן, פרסום המידע והדברים אשר נאמרו בגנותה של ה’,הינם חמורים ביותר. על כך יש ויש מקום להפניית אצבע מאשימה כלפי העיתונות שהפכה מבלי משים כלי המשרת את מהלכיהם המניפולטיביים של רמון וחבר מרעיו.
ברם, בביקורתו את התקשורת, נפל בית המשפט בפח יקוש: הדיוט כי יקרא ציטוט שכזה מהכרעת הדין, עלול להשאב אל תוך אווירת ה’עליהום’ על התקשורת. אוי לנו אם מכאן יוולד עוד ניסיון לסתימת פיות, כזה שימשיך לרסק את העקרונות הדמוקרטיים ההולכים והמתערערים עליהם הושתתה מדינת ישראל על מוסדותיה.
לפיכך צריך היה להקדים ולומר כי חרף להיטותה של התקשורת לעשות כותרות ולשווק עוד ועוד את מרכולתה, הרי שאין להמעיט מערכה ככלי ביקורת חשוב שתרומתו לחברה גדולה והכרחית.
רמון וה’ ברגע ה-גורלי. התמונה באדיבות ערוץ 2
הטיפול התקשורתי המזורז גרם עוול בראש ובראשונה לשמה הטוב של ה’. בשנית פגע הוא באמון הציבור בעיתנות. אך כל בר דעת יודע כי אין עשן בלי אש, לכן קשה לי להאשים את התקשורת בשימוש נלוז במידע וכלים, ובניסיון להעביר את הפרשה ממקומה הטבעי בין כותלי בית המשפט.
הסיפורים מבית רמון ושות’ עוררו בי זכרונות שחשתי מ’המטריקס’ ו-‘האח הגדול”. סיפור קונספירציה מתוחכם או לאו, עדיין משהו מריח לא טוב. בלי שום קשר לכך שאין לי כמעט ספק שעמדתה של ה’ היא בסימן ‘אמת דיברתי’. כמה חלקים בפאזל הזה חסרים לי ואני תקווה שהתקשורת תהיה זו שעוד תפתיע בכתבות תחקיר מעמיקות על הפרשה הזאת ועל העשן הסמיך מידי שאופף אותה.
קשה גם קשה להאשים את רמון בהתהגותו שלאחר המעשה. אחרי הכל הוא גבר. ולא טיפש, שמבין היטב את משמעותה של הרשעה מסוג זה. איך במחי לשון, יורדות כל שנות הקריירה שלו לטמיון. ואיך אין לו ברירה אלא ללכת על כל הקופה, כי מה כבר יש לו להפסיד?
הוא תפר סביבו תאוריית קונספירציה מפולפלת ביותר שהצליחה להתיישב היטב על המציאות, בניסיון להרחיק את דעת הקהל, התקשורת והשופטים, מן העובדות. אך הקו שהנחה אותו היה לו כ’עקב אכילס’: גרסתה של ה’ התחזקה והפכה יותר אמינה בעייני השופטים שכן היו דברים מעולם. עדיף היה לו היה דובק באמת, מתנצל ומתפטר. ככלות הכל, המעשה שעשה הינו מסוג הדברים שסטירה אחת מצלצלת הייתה מספיקה להם.
“האמירה ‘תפרו לי תיק’ – היא לרוב מפלטם של עבריינים”, כך קבע שלשום בית המשפט. מעניין אם תתמחזר אמירה זו גם במשפט קצב, שלא יוכל לעשות עוד שימוש בהיותו ‘המזרחי שנדפק’. כי על ה’אשכנזי תכול העיניים’ כבר נעשה התקדים, עליו לבטח יתבססו בהכרעת הדין במשפט הנשיא.
אני דווקא החלטתי להחזיר את כרטיס הפמיניסטית שלי. כל כך מכעיסים אותי המוני הטוקבקים הנשיים השמחים לאיד . מאידך כל כך מעציבים אותי המוני הטוקבקים הגבריים שמציעים להחתים נשים על טופס הסכמה לפני שנוגעים בהן.
המשפט הזה מעוות מתחילתו ועד סופו .הפרשה כולה לא היתה צריכה לדעתי להגיע לבית המשפט.
ברור שמזוז החליט על כתב אישום כי כנופיית ביניש הפעילה לחץ. ברור שהיה צריך להרשיע את רמון כדי שלא יחזור למשרד המשפטים. ברור גם שההרשעה היתה נחוצה והעיתוי מצויין בכדי שקצב לא יטען שדופקים אותו . נכון שהשקרים והמניפולציות של רמון עזרו לחבר השופטים ,אולם קשה להתעלם מכך שגרסת המתלוננת תמוהה ושחבר השופטים היה עם רוב נשי ומרושע במיוחד. שתי השופטות , שעל אחת מהן אמרו עורכי דין שהנאשם אצלה תמיד אשם והמתלוננת אצלה תמיד דוברת אמת. על השופטת השניה אמרו שהיא ידועה כקשוחה מדי והוגשו נגדה גם תלונות רבות על כך. השופט , הגבר היחיד בחבר השופטים ,כמעט ולא דיבר במהלך המשפט. חבר השופטים הזה החליט להאמין למתלוננת למרות שהתמונות מספרות סיפור אחר. בתמונה השלישית היו אמורות להראות דמעות אותן טענה המתלוננת שחשה בעיניה, אולם התמונה השלישית נראית בדיוק כמו שתי האחרות. בשלושת התמונות ה’ מתרפקת על רמון ולא אוחזת במותנו בפוזה של צילום כדבריה. הנשיקה הזו גם לא בוצעה בכפיה. המתלוננת עצמה הודתה שרמון קרב את ראשה והיא נותרה בהלם. השופטים בחרו להתעלם מכך שהיה בהתנהגותה מן הפלירטוט ושרמון יכול היה לפרש את התנהגותה כמזמינה. השופטים גם התעלמו מכך שהופעל על ה’ לחץ קשה להתלונן . בין היתר הפחידו אותה שאם לא תתלונן היא עלולה להתבע על הוצאת דיבה. בקיצור היו לשופטים מספיק נקודות להאחז בהן אילו רצו לזכות את רמון אבל הם לא רצו. כמובן שניתן להאשים גם את השפעת דעת הקהל , הפמיניסטיות והתקשורת וגם את המניפולציות והשקרים של רמון אבל האמת היא שדינו נגזר כשהחליט לבצע רפורמה בהליך בחירת שופטים . . מאד לא זהיר מצידו לנשק את ה’ אולם אילו לא היה מנשק אותה ודאי היו מוצאים או מעלילים עליו משהו אחר. שלא תביני אותי לא נכון אני לא חושבת שהמעשה של רמון ראוי . אני חושבת שבית המשפט היה צריך לגנות אותו אבל לא להרשיע אותו.
והנה מצאתי חיזוק לדברי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/819867.html
מה שמצחיק הוא שלראש הרכב השופטים קוראים כוחן.
ועוד משהו שלא קשור לרמון אבל קשור לבתי המשפט שלנו .
לפני ימים מספר הסתיים משפטם של שני רוצחים שכירים, שעבדו עבור אחת ממשפחות הפשע הגדולות בארצינו , רצחו במקסיקו בחור ישראלי ושספו בסכין את גרונה של חברתו . הם הואשמו בגרימת חבלה ובעיסקת טיעון קיבלו האחד 4 שנים והשני 8 שנים. אתמול הסתיים משפטו של בחור שהרג את החבר של אמו לאחר שהחבר היכה קשות את אמו של הבחור וגרם לה חבלות חמורות . הבחור הואשם בהריגה וקיבל בעסקת טיעון 15 שנה .
אה שכחתי . במשפט של שני הבחורים הוחלט בפרקליטות לחסוך ולא להביא עדים מדרום אמריקה ומאחר ולא יכלו להסתמך על עדים נאלצו להסתפק באישום בגרימת חבלה . במשפט של רמון דווקא לא חסכו בנסיעות לדרום אמריקה. מה זה כבר רצח לעומת נשיקה.
שלום דורית והגר
גם אני מאמינה שהטיפול בעניינו של רמון הוטה בגלל יחסו לאנשי המשפט ובגלל רצונו לערוך שינויים. מעולם לא אהדתי את האיש הזה וגם כעת אין לי דעה טובה עליו , כפוליטיקאי. נראה לי שהתנהגותו ביום , הנשיקה, היתה מבישה. עם זאת , לא הייתי שם ואיני יודעת מה התרחש ביניהם , באמת. דחיפת הלשון היהמעשה ברוטלי וחסר עקבות ואף מטופש ולא הולם את הרגע, לפחות לטעמי. איני יודעת אם הוא ראוי להרשעה או לא אך אני משוכנעת שהרשעתו נבעה, במידה מרובה, מהתגיסותה של מערכת המשפט ומרצון השופטים לרצות אותם. הרי רמון פעל כנגד מינויה של ביניש שלה כוח רב כעת והשפעה במינוי שופטים, כולל אלו בבית המשפט העליון. אני מניחה שמזוז ירצה לשרת בו. לולא פטר את שרון לא הייתי חושדת בו. אני משוכנעת שגם לנשיא יעשו הקלות. לולא פעל רמון ביהירות אולי הי מסתדר אתם.
מקרה זה, כמו מקרים אחרים שבהם פטר היועץ המשפט ( אחר) אנשים מהעמדה לדין ובהם זוכו או הורשעו אנשים לימד אותי כמה מערכת משפט לא אוביקטיבית והיא פועלת ככל מערכת אחרת להשיג כוח ולשמרו למקורבים ולאלה שהיא חפצה ביקרם.
כל טוב
שולמית
כל טוב
שולמית
אני רואה בקלפים שהמתלוננת אולצה לשמש ככלי לסילוק רמון מדרכה של ביניש וחבר מרעיה.
אני רואה את עיניו של היועץ המשפטי לממשלה מדמיין את עצמו על כס בית המשפט העליון.
אני רואה משפטים מכורים הולכים ומתרבים.
אני רואה שפרשת רמון תופחת למימדים קטלניים ויוצאת משליטה.
אני רואה כרסום עצום ביוקרתו של בית המשפט.
אני רואה את השופטת ביניש מתהפכת על משכבה בלילות.
אני רואה את השופטת כוחן עוטה רעלה שחורה.
אני רואה בקלפים שלא במקרה שמך הגר.
ולמרות שרבים מתייחסים בסקפטיות למנחשות כמוני, אני בטוחה שהקלפים מסוגלים לגלות לנו הרבה יותר מחלומות.
מסתומרת לא במקרה שמי הגר?
פרטי, הסבירי ונמקי…