רגשות מעורבים

שלשלום, עוד אני מחויכת בשל הרשעתו של גבר נוסף שלא שלט בצרכיו וביצריו, חשכו עיני מלראות דברים שנכתבו ביחס לתקשורת בהכרעת הדין במשפט רמון:

“…לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת … במספר מקרים
,גרם (ה.צ) ל”זיהום” עדויות … אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בנסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט…”

הסירו את המשקפים הוורודים מעל לאפכם. הדגל המתנוסס למולכם, צבעו באמת אדום כדם. המערכת המשפטית עושה שימוש מניפולטיבי בעקרון הסוב-יודיצה על מנת לכסת”ח: את שלה עצמה, את של החוק היבש (שלא הותיר להם אלא להרשיע את רמון) ואת של אותם גופים האמונים על שמירת החוק במדינתנו.
פרשת רמון, החל מחקירתו במשטרה וכלה בהכרעת הדין, התנהלה בצורה תמוהה: המתלוננת שנסעה לטייל לאחר התקרית (למרות שהטיול תוכנן קודם להגשת התלונה), החוקרים שנשלחו לגבות עדות מעבר לים (כשרוצים אז יש תקציב), הדחיפות בתזמון הגשת התלונה (על רקע פעילותו של רמון כשר המשפטים בנושאים אשר היו שנויים במחלוקת מול בית המשפט העליון), ומעל לכך, המשקל העודף, נטול הפרופורציה שניתן ל”לשון רעה אחת”. וכן…. גם הטיפול התקשורתי הכושל (אף אחד לא מושלם).
אינני ממעיטה בחומרת המעשה. כאישה, אני מודעת היטב לבעייתיות הגלומה בנושא הטרדות מיניות: היכן שגברים “מתבלבלים” כאשר אישה המתייחסת אליהם בנחמדות נתפשת כמי שמתירה להם לנהוג כרצונו שלוח הרסן של איברם המוצנע. לעיתים קרובות, אני מוצאת עצמי כועסת על מערכת בתי המשפט המגלה רחמנות בלתי מובנת בשלב בו נגזר דינם של עברייני מין.
שלשום כאמור, היה זה יום שמח עבור ‘האני הפמיניסטית’. אולם בצד שביעות הרצון מהכרעת הדין, עלו בי גם רגשות כעס: דומה כי גם בית המשפט נסחף בטרנד-‘התקשורת עקומה’. לפתע, במשפט רמון, נולדה גם נאשמת – התקשורת הישראלית. פצח בכך קצב, כולו רוח וצלצולים בלתי נשכחים (ובלתי נסלחים) ושלשום, הפיח בית המשפט אש בלהבות הפיאסקו הנשיאותי.
אכן מגיעה לה לתקשורת, ביקורת זו. גם על גוף מבקר לדעת לקבל ביקורת. רמון ויועציו העבירו לידי העיתונות מידע מתחכם ומסולף, וזו, חטאה בכך שעשתה בו שימוש כותרתי חפוז, מבלי לבדוק דברים לעומקם. אכן, פרסום המידע והדברים אשר נאמרו בגנותה של ה’,הינם חמורים ביותר. על כך יש ויש מקום להפניית אצבע מאשימה כלפי העיתונות שהפכה מבלי משים כלי המשרת את מהלכיהם המניפולטיביים של רמון וחבר מרעיו.
ברם, בביקורתו את התקשורת, נפל בית המשפט בפח יקוש: הדיוט כי יקרא ציטוט שכזה מהכרעת הדין, עלול להשאב אל תוך אווירת ה’עליהום’ על התקשורת. אוי לנו אם מכאן יוולד עוד ניסיון לסתימת פיות, כזה שימשיך לרסק את העקרונות הדמוקרטיים ההולכים והמתערערים עליהם הושתתה מדינת ישראל על מוסדותיה.
לפיכך צריך היה להקדים ולומר כי חרף להיטותה של התקשורת לעשות כותרות ולשווק עוד ועוד את מרכולתה, הרי שאין להמעיט מערכה ככלי ביקורת חשוב שתרומתו לחברה גדולה והכרחית.

ramonhayeletZFullFull.jpg
רמון וה’ ברגע ה-גורלי. התמונה באדיבות ערוץ 2

הטיפול התקשורתי המזורז גרם עוול בראש ובראשונה לשמה הטוב של ה’. בשנית פגע הוא באמון הציבור בעיתנות. אך כל בר דעת יודע כי אין עשן בלי אש, לכן קשה לי להאשים את התקשורת בשימוש נלוז במידע וכלים, ובניסיון להעביר את הפרשה ממקומה הטבעי בין כותלי בית המשפט.
הסיפורים מבית רמון ושות’ עוררו בי זכרונות שחשתי מ’המטריקס’ ו-‘האח הגדול”. סיפור קונספירציה מתוחכם או לאו, עדיין משהו מריח לא טוב. בלי שום קשר לכך שאין לי כמעט ספק שעמדתה של ה’ היא בסימן ‘אמת דיברתי’. כמה חלקים בפאזל הזה חסרים לי ואני תקווה שהתקשורת תהיה זו שעוד תפתיע בכתבות תחקיר מעמיקות על הפרשה הזאת ועל העשן הסמיך מידי שאופף אותה.
קשה גם קשה להאשים את רמון בהתהגותו שלאחר המעשה. אחרי הכל הוא גבר. ולא טיפש, שמבין היטב את משמעותה של הרשעה מסוג זה. איך במחי לשון, יורדות כל שנות הקריירה שלו לטמיון. ואיך אין לו ברירה אלא ללכת על כל הקופה, כי מה כבר יש לו להפסיד?
הוא תפר סביבו תאוריית קונספירציה מפולפלת ביותר שהצליחה להתיישב היטב על המציאות, בניסיון להרחיק את דעת הקהל, התקשורת והשופטים, מן העובדות. אך הקו שהנחה אותו היה לו כ’עקב אכילס’: גרסתה של ה’ התחזקה והפכה יותר אמינה בעייני השופטים שכן היו דברים מעולם. עדיף היה לו היה דובק באמת, מתנצל ומתפטר. ככלות הכל, המעשה שעשה הינו מסוג הדברים שסטירה אחת מצלצלת הייתה מספיקה להם.
“האמירה ‘תפרו לי תיק’ – היא לרוב מפלטם של עבריינים”, כך קבע שלשום בית המשפט. מעניין אם תתמחזר אמירה זו גם במשפט קצב, שלא יוכל לעשות עוד שימוש בהיותו ‘המזרחי שנדפק’. כי על ה’אשכנזי תכול העיניים’ כבר נעשה התקדים, עליו לבטח יתבססו בהכרעת הדין במשפט הנשיא.

Facebook Comments

עלינו הגר