חתולים בתחתית

היום התפרסמה בעיתון “זמן חיפה” כתבה שלי בנושא חתולים ועמותת “חובבי החתולים”. העורך שלי די הרס אותה לדעתי, וגם הכותרת שהוא נתן לה לא קשורה (“חתול מפלצת”), עם כל האהבה שלי לפורטיסחרוף. הינה הכתבה הלא מצונזרת והלא ערוכה. מיעו לכולם וסופ”ש נעים 🙂

חתולים בתחתית

ויקי מגדלת בביתה 46 חתולים. בסוף חודש מאי פנתה לעמותת “חובבי החתולים” בבקשה שיקחו חצי מהחתולים ויורידו ממנה את הנטל הכלכלי והפיזי o ויקי הציעה לתרום לאגודה בתומרה לכך, והעמותה השיבה לה שעליה להוריש להם בצוואתה סכום נכבד תוך התעלמות מוחלטת מבקשתה לאסוף ממנה חתולים o “מה הם כבר רוצים להרוג אותי?” ויקי מתפלאת מעצם כך שהזכירו את המילה צוואה o בנוסף ביקשו ממנה להתחייב כי לא תיקח עוד חתולים עזובים ופצועים תחת חסותה מכיוון שהיא “מציפה אותם בעוד ועוד חתולים”. כך נכתב בתשובתם o נשמע הזוי? יש המשך…

mollybain268119.jpg
סטרופל שלי, בימיו הראשונים בבית, מגלה עולם 🙂

” חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם, אלא גם ביחסה לבעלי החיים” ( מאטמה גנדי)

במדינה כמו שלנו, כשהנשיא ושר המשפטים נחקרים על עבירות מין, רוה”מ, שר הביטחון והרמטכ”ל יוצאים לשחק במלחמה וחוזרים בם עם זנב מקופל בין הרגליים (ובלי החטופים) שום דבר כבר לא מפתיע. אך מי ששומע את סיפורה של ויקי, לא יכול להשאר אדיש.

ויקי ו- 46 חתוליה מתגוררים במושבה הגרמנית בעיר התחתית. ברחוב היא מכירה כל פחתול, גם את האמא, האבא, האח והדוד שלו. לכל אחד מ- 46 חתוליה יש שם ולכל אחד סיפור משלו. אחד עיוור, על אחת שפכו חומצה, להוא נשברה רגל וההיא לא התפתחה כבר שלוש שנים ונשארה בגודל של גורה.

mollybain267293.jpg
חתול שצילמתי פעם בעכו

אספנות כפייתית?

לפני כמה שבועות התפרסמה כתבתה של ריבי מאיר בעיתון “חי” בנושא האספנות הכפייתית. בכתבה היא מספרת על ח’ ניצולת שואה שאספה לביתה חתולים רבים אשר לא דאגה לסרס ולעקר אותם ולא טיפלה בהם כראוי. הם חולצו מביתה ע”י “הירוקים” ו”תנו לחיות לחיות” ונשלחו לטיפול רפואי.

“אכן ישנם אנשים רבים בארץ המגדלים בביתם מספר מוגזם של חיות . מוגזם כי מצב זה פוגע הן ברווחתם של האנשים והן של החיות. ברוב המקרים לא מדובר באספנים כפייתיים אלא באוהבי חיות שהנסיבות הקשות בארץ הביאו אותם למצב המתואר בכתבתה של מאיר. רובם לא בחרו במצב ואינם מרוצים ממנו כלל אלא שרחובות ארצנו מוצפים בחיות נטושות ואנשים טובי לב שאינם מסוגלים להפקיר נפש הזועקת לבית חם מוצאים את עצמם אוספים לביתם עוד ועוד אומללים. העמותות שאמורות לטפל בחיות נטושות טוענות תדיר שבתי המחסה שלהם מלאים עד אפס מקום.





אנשים ששכניהם יודעים שהם רחמנים לחיות מוצאים לא אחת על מפתן ביתם קופסת קרטון עם מספר גורים בני יומם שעדיין לא יודעים לאכול בכוחות עצמם. איך יכול אדם שאוהב חיות שלא לאסוף אל חיקו את היתומים חסרי הבית האלו?” אומרת דורית מנטל, חברתה של ויקי המגדלת בביתה 8 חתולים ושתי כלבות. כולם נאספו מהרחוב.

ויקי מספרת על שכניה: “לפני שבוע שמו ברחוב שלי גורים בתוך ניילון- השכן צעק לי ‘ויקי, בואי קחי את החתולים שלך’! אמרתי לו שהם לא שלי. ‘אבל את אוהבת אותם!’ הוא אמר לי. בטח שאני אוהבת אותם, אני לא יכולה לראות גור מסכן ולא לטפל בו, אבל אין לי כוחות יותר! למה הם לא פונים לעמותה?” למחרת סיפר לה השכן שהוא התקשר לעמותה והם אמרו לו שאין להם מקום לגורים ושייתן אותם לויקי.

mollybain268121.jpg
סליביו וסטרופל, החתולים שלי.

דורית זועמת על העמותות שמתהדרות בטיפול בחיות שננטשו בזמן המלחמה, בעוד שהם מתנות את עזרתן לאנשים אשר מטפלים החיות עזובות ופצועות.

“בימים קשים אלה כשהצפון ננטש והמון חיות עזובות מסתובבות אומללות, רעבות וצמאות והעמותות עושות לעצמן יחסי ציבור על גבם, נשארו עוד כמה נשמות טובות שמנסות לעזור ליצורים האומללים הללו, ולא פעם האנשים מרוב רצונם לעזור לחיות מגיעים למצב שהם מאמללים את עצמם.

במלחמה , אימצתי עוד שלושה חתולים, נוסף על חמשת החתולים ושתי הכלבות שכבר יש לי. חתולה חלתה חולה מאוד ונזקקה נואשות לטיפול רפואי. עקב המלחמה העסק שלי לא פעל שבועות ארוכים ולא יכולתי לממן לה את הטיפול. פניתי לעמותת “חובבי החתולים” בבקשת סיוע במזון או טיפול רפואי העמותה התנתה את הסיוע באימוץ של עוד גורים, בטעון השקרי שמדובר רק בתקופת מעבר עד שימצא להם בית. אנשים נקלעים למצוקה קיומית כי הם מגדלים יותר חיות מכפי שמצבם הכלכלי מאפשר ואז יוצאות כתבות מסוג זה לעיתונים ומאשימות אותם באספנות כפייתית” אומרת דורית מנטל, מפעילת מועדון “ההוטנטוט”.

קשה לומר על ויקי כי היא אספנית כפייתית. בוודאי לא ניתן לומר כי אינה מטפלת בהם כראוי. ביתה נקי ומסודר (“אני עושה כל יום ספונג’ה”) היא מקפידה לפזר לחתולים אוכל כל כמה שעות, גם אם זה בא על חשבון האוכל שלה. בנוסף היא דואגת כל יום לנקות את ארגז הצרכים הענק שלהם במרפסת שהיתה פעם ג’קוזי. ויקי גם דואגת לסרס ולעקר כל חתול וחתולה. אם יש חתולים שעדיין לא עברו ניתוח היא דואגת להפריד בין הזכרים לנקבות- מי בבית ומי למרפסת.

גם לווטרינרים יש מה להגיד

“לפני שנתיים, הייתי צריכה לעקר חתולה. רציתי לעלות לשכונת הדר לווטרינר שלי- אהוד סנפיר, שעובד עם העמותה. הבחורה מהעמותה בקשה ממני לא ללכת לסנפיר, וללכת לווטרינר בכרמל. מה היא חושבת שיש לי כסף למוניות ספיישל?”
– למה אמרו לך לא ללכת לאהוד סנפיר?
” הם לא מסתדרים איתו. אבל התעקשתי ללכת אליו”.

לד”ר סנפיר יש מרפאה ווטרינרית ברחוב תל חי שבשכונת הדר. בחצרו יש חתולים רבים שננטשו או עברו התעללות. ד”ר סנפיר מטפל בכולם ומאכיל אותם. על עמותת “חובבי החתולים” יש לו הרבה ביקורת.

mollybain268122.jpg
חתול מסכן שצילמתי בחצר של ד”ר סנפיר

“למרות שהם טוענים שהם עושים כמיטב יכולתם, אני חולק על כך. על דברים רבים שהם עושים אני לא מסכים איתם. בגלל זה הם לא ממש ששים לעבוד איתי. הם עובדים איתי בגלל שרק אני יודע לעשות דברים מסויימים ושאני מוכן להתחשב בהם במחירים. מירי סימון מנהלת העמותה, לא ממש מסתדרת איתי. היא לא אוהבת לשלוח אלי אנשים כי העברתי עליה ביקורת, היא יודעת טוב מאוד מה אני חושב עליה ולכן היא לא שולחת אלי אנשים. היא אמרה עלי פעם שאצלי בעיקר מתים חתולים בניתוחים. ככה היא מנסה לשכנע אנשים לא לבוא אלי.”

לאחר שהקראתי לד”ר סנפיר את המכתב ששלחו לויקי מעמותת “חובבי החתולים” הוא אמר:
“אני די מזועזע. מזועזע בטירוף. הם עושים המון שגיאות. אך המטרה שלהם טובה וחשובה מאוד. הם עובדים קשה ומתאמצים ועושים הכל טוב, אבל גם הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות. אני חושב שהגיע הזמן שיתקנו את הליקויים בעמותה.”

דוברת בלי גבולות

את שיחות הטלפון של ויקי עם דוברת העמותה מאיה רינגל, היא לא תשכח עד יום מותה. משום מה רינגל תוהה רבות על העולם הבא של ויקי.

“באחת השיחות עם הדוברת היא אמרה לי ‘שלא תעיזי יותר לקחת חתולים’. מה זה שלא תעיזי? היא אמרה לי- ‘מה את צריכה 50 חתולים? מה את מטומטמת?’ ממש נעלבתי, איך היא מדברת אלי? אני לוקחת אותם כי הם במצוקה, אחד חסרה לו עין, אחד נשברה לו הרגל , וכמה גורים קטנים שאמם נעלמה. הם עושים לי תנאים לקבלת עזרה, כשאני עושה את העבודה שלהם.”

‘חובבת’ החתולים לא הסתפקה באמירה הקשה הזאת בע”פ ואף ציינה זאת שחור ע”ג לבן במכתב ששלחה לויקי: “כמו כן התחייבת לא לקחת תחת חסותך מהיום והלאה שום חתול נוסף כיוון שאנחנו לא נוכל לעמוד בנטל הסיוע בך אם תציפי אותנו בעוד ועוד חתולים” (מתוך המכתב).
בתשובה לשאלתה של ויקי מה תעשה עם כל החתולים ענתה לה הדוברת בשיחת טלפון, לדבריה, שתזרוק אותם לרחוב. באותה שיחה מספרת ויקי שאלה אותה הדוברת מה יהיה גורל החתולים אם היא תמות.

ויקי כבר לא צעירה ולא בריאה, מתגוררת לבד וחייה מקיצבת זיקנה. בסוף מאי היא פנתה לעמותת “חובבי החתולים” בבקשה שיקחו לחתוליה שלהם חלק מהחתולים שאצלה ולהבטיח להם קיום נאות עד יום מותם הטבעי. בתמורה ויקי מציעה שתתרום סכום נכבד כהגדרתה – אלף ש”ח. לויקי זהו סכום מאוד גדול אך לעמותה לא די בכך. הם מבקשים ממנה בתגובה כי תציין בצוואתה שהיא תורמת סכום נכבד וזאת לא תמורת לקיחת חתולים מביתה אלה תמורת שק אוכל אחד בחודש ומתן סיוע רפואי ועיקורים במידת הצורך. לבקשתה בהורדת הנטל של כמות החתולים שהצטברה בביתה כלל לא התייחסו.
על המכתב חתומה לא אחרת מאשר מאיה רינגל דוברת העמותה.

דוברת העמותה מאיה רינגל מסרה בתגובה:
“ויקי לוקחת כל דבר שזז אין לה גבולות. אנחנו חיים מתרומות ולא יכולים לעזור לה יותר. היא לא תורמת לאגודה ומבקשת שנעזור לה.”
-מה היא תעשה עם כל החתולים?
“מה אנחנו נעשה איתם? שתזרוק אותם לרחוב יש מספיק אנשים בשכונה שלה שמאכלים חתולים. היא אישה חולנית, למה היא לוקחת אליה את כל החתולים?”
– היא עושה את העבודה שלכם
“החתוליה שלנו עמוסה עד אפס מקום במאות חתולים. יש אצלנו חתולים חולים, חתולים בני יומם שאמם נטשה אותם או מתה, חתולים שעברו התעללות… יש דברים יותר גרועים מהחיים של ויקי.”

Facebook Comments
תגיות: ,

עלינו הגר