סמ(ס)ים הזויים 2

נרקיסיזם היא לא מילה גסה

ולנושא אחר שבכותרת: לאחרונה פנו אלי כמה קולגות אשר לא הוזכרו מספיק בבלוג שלי או לא צולמו לפליקר, בניגוד לאחרים

מתוך הבלוג של ולווט

אך אחת, קסמה לי באישיותה וחיפשתי דרמה או סוג של קטליזטור אחר שיגרום לי להרעיף עליה שבחים, כבדרך אגב. אולם מכיוון שאין כרגע מלחמה, ומסתמן כי הרעשים של האישים הפוליטיים המככבים בעמודי החדשות הפכו לעניין של מה בכך, החלטתי לעשות זרז בכוונה תחילה.
מספר הנייד שלי אינו בנמצא כדרך קבע אצל ראשי דסק, לעומת המספרים שלהם – אשר לכל עורך בדסק בזיכרון הנייד, לכן בקשתי אותו והחלטתי “למתוח” אותה. מכיוון שמדובר באישה בכירה ונעלה, נזהרתי שלא להסחף, שמא ייחר אפה עלי ופרנסתי תפגע.
בחרתי ביום חמישי, יום עמוס ולחוץ (אבל איזה יום לא לחוץ כשהיא מררשדסקת?) וסימסתי להלן:

“האם תהיה היום דרמה?”
השיבה:
“??”
התקשתי:
“לפני הסימנים צריכה להיות שאלה, אחרת על מה אענה?”
ענתה:
“סליחה, מי זה?”

הפצרתי כי שאלתי ראשונה, לכן אבקש קודם תשובה ואז אענה על שאלתה. דממת אלחוט.
אני יושבת ומעצבת שער אחורי וברקע שומעת אותה צועקת: “כל הזמן שולחים לי אס.אם.אס’ים הזויים!!” היא ביקשה מרכז הכתבים להתקשר למספר שלי. חכמים גדולים, אני יושבת לידם, הנייד שלי מצלצל מחסוי, אני מסננת ונקרעת מצחוק. איפה החוש העיתונאי שלכם??
הלכתי לעשן סיגריה:

” אגב, יפה לך אדום, ועכשיו סופסוף יש לי פוסט”

סימסתי בין השאכטות המהירות.
חזרתי לדסק, והראשדסקית של הגרפיקה אומרת לי: “הגר, איתן והדס מחפשים אותך”.
נלחצתי – איתן, רכז הכתבים, עומד חמור סבר מול עמדת המחשב שלי. ‘אוי הם ישנו לי את העמוד עכשיו?’ תהיתי ביני לבין עצמי. אך לא:
“את מטרידה את ראש הדסק?”
שאל איתן בחיוך ניצחון, אחרי הרמז העבה שנתתי על זהותי הגרפומנית. הנהנתי בהסכמה, חייכנו כולנו, וכאן נגמרה הסאגה ההומריסטית, ושבנו ללחץ המצטבר – 20 עמודי מערכת על בורדשיט. אללה יוסטור ומפיקתו!

עם הדס’ק, סוף משמרת יום חמישי