צילומים: תומריקו, שלום בר טל, מיטל הראל, שי ספיר ואני
חג פורים התחיל אצלי כאשת המערות ביום שישי בצהריים, עת ירדתי עם חברתי מהצפון לאמ:פמ בשינקין לקנות מצרכים לארוחת שבת. ים של אנשים שטף את שנקין השוק והנחלה, עד שנאלצנו ללכת כמה מטרים על הכביש כי שם היה פחות צפוף. מה שביום רגיל לוקח חמש דקות הפך לרבע שעה.
בערב התגלגלנו לפלורנטין יחד עם העלוקה. מסיבה במועדון הייתה אופציה שלא ממש קסמה לנו, אז הלכנו לדאנס בר. האמת, בהתחלה כמעט חטפתי התקף חרדה. עובדי המקום קרי ברמנים/ות מלצרים/ות היו מחופשים לשוטרים. על זה נאמר “טעות שיווקית עצבנית”. כאילו מה- אתם לא יודעים איפה אתם? עיר של סטלנים… שוטרים וסאטלה זה סרט. סרט סוג ז’. והטעות עשתה את השלוקים גדולים. העלוקית עשתה “קופידון” והביאה לי את האובייקט אותו חמדתי. בחור צעיר, גבה קומה, עיניים כחולות, מזל דגים. הלכנו אחר כך לאכול סושי. חזרתי הביתה ולא מצאתי את סילביו. תארתי לי שהוא נבהל מהאנשים והוא מתחבא.
בבוקר (או יותר נכון בארבע אחה”צ) קמתי בבהלה, יצאתי בפיגמ’ה עטופה בשמיכה, כמי שהרגע ברחה מאברבנל, מקפצת בין הקומות בהיסטריה, קוראת לו. בקומה השישית והאחרונה, מאבדת נשימה מצאתי אותו, מקופל בפינה, קפוא ורועד. מחכה לי שאקח אותי הביתה.
מפאת העצלנות הזמנו לנו נודלס, ואחר כך הלכתי לעבודה. הרבה “פרטי פופרס” לא התחפשו, אבל היו גם כאלו שכן וזה היה משעשע ביותר לראות את סופרמן ונינט מנסים לעשות עיתון. ומצליחים :). לקחתי את בני ואספנו את חברתי מהצפון, שחיכתה לי בביתי, והלכנו לפאב השכונתי. המקום היה מפוצץ עד אפס. שתינו, צחקנו, אפילו קצת רקדנו, פגשנו עוד קולגות ממוצלמים וסינוורנו אחד את השני בהנאה פליקרית רבה. ואז נכנס שוטר, וחשבתי על זה, שיש כאלה שהתחפשו כל כך טוב לשוטרים שאי אפשר להבדיל כבר מי אמיתי ומי לא. מתוך השיכרות תפסתי אותו ביד ושאלתי – ‘אתה אמיתי?’ ופוף! שוב נובלמן.
ארבע בבוקר, שוב בא לי סושי. עד רבע לחמש בבוקר חיכיתי שההזמנה שלי תהיה מוכנה. היה כל כך מפוצץ, שאפילו חיכיתי בתור של אלו שמחכים בתור להזמין… היה שווה, והלכתי לישון שבעה ומרוצה. יקיצה טבעית כקבע לפורים – בארבע אחה”צ, אוכל, ומבקשים שאקדים לעבודה. מחופשת לשלגיה יצאתי מהבית ישר לעמוד הראשון. התוצאה הייתה מיוחדת ושונה, שוויתרתי על היציאה וחיכיתי שהעותק הראשון יגיע מבית הדפוס למערכת.
הארד קופי עושה לי את זה לגמרי…
הגר קבלי זאת כביקורת בונה:
נראי לי שעדיף שתקחי את הבלוג שלך לכיוונים יותר ציבורים ומחאתיים
כפי שאת עושה כה טוב ובכישרון, ופחות לכוון של סתם עוד מסיבה עם תמונה של לשון בחוץ,
כי לפעמים זה קצת חסר טעם וחסר פואנטה.
אני סה”כ מאד מעריך איך שאת כותבת
ואת האומץ המדהים שלך במקום
שכולם משתפנים, אף המלצתי לאנשיםעל הבלוג.
רק מציע כוון שלדעתי יביא יותר קוראים ויותר השפעה.
משום מה, הפונטים נורא קטנים על המסך שלי כשאני נכנס לבלוג שלך. אני בקושי מסוגל לקרוא. יש לך מושג למה?
תלחץ על קונטרול ותגלול עם הגלגלת של העכבר למעלה. זה אמור להגדיל את הפונטים על כל עמוד באינטרנט שמופיע לך עם טקסק קטן. גלילה למטה- מקטינה את הטקסט בחזרה כשהקונטרול לחוץ 🙂