אני יושבת מול המייל כבר חצי שעה ובוהה לו היישר לתוך הלבן של ה-ע’. חיוור כולו, משווע לליטוף טיפוגרפי, אפילו מפונט אריאל בנאלי. עיני כמו נורות אדומות מסתנוורות מהלובן הבוהק של המייל העירום. ב-ע’ ימין דעמת כאב, ב-ע’ שמאל דמעת תקווה.
התעוררה “בת ה-16” שבי, זאת שנדחקה מאחורי 40+ שנות נדודים. “יש גיל שזה עובר” מעודד אותי ידידי העליז. אני לא רוצה שזה יעבור לי לעולם. כייף לי להתלהב, להערבב ולהתאהב. אבל זה קצת מתיש, כשזה קורה אחת לחודש. גמני רוצה קצת לנוח…
היום במדרגות לגן עדן (AKA פינת העישון) דיברנו על כלבים וחתולים. ואנשים. מישהי אמרה שגם אם גבר לא אוהב כלבים, אם הוא רואה כוסית עם כלב, הוא מייד ירוץ ללטף אותו/ה וייזכר ברקסי שהיה לו בגיל 9, איך הוא נדרס וכמה הוא היה עצוב. ושבכלל, ללכת עם כלב ברחוב, זה מזמין דייטים בטירוף. אני אמרתי שיהיה לי כלב רק אחרי שאני אתחתן, כי כרגע אין לי זמן לטיולים בחוץ ואני אסתפק בשני גושי הפרווה הגרגרנים שלי לבנתיים. “כשתתחתני, בטח שיהיה לך כלב, אם תרצי או לא” צחק עלי בני (וקישקש בזנב 🙂 )
כבר שנה וחצי אני רואה כל יום את הזריחה והשקיעה. כל פעם שאני רואה שהשמש שוקעת, אני חייבת לדעת שהיא זורחת. חייבת לדעת שהכל במקום, הכל בשליטה. והשם שומר עלי ערנית. אני לא מצליחה לסגור את ה-ע’ לפני שאני רואה שיש אור בחוץ. וכך אני מפסידה את רוב האור לשינה, וערה בחושך, באפלה. וזה לופ כזה, שאני לא מצליחה לנשוף ממני.
היום ניצחנו 0:0 לטובתינו. בתחילת המשחק שאלתי את מיכלסון ובני מה ההימור שלהם, ואמרתי שאני דובקת בסטיקר שלי ושל אקס-אקס-אקס ע’. כולנו נפסיד. לא יהיו הערב מנצחים. אחרי 1+45 דקות נשמעו קולות בדסק: “אם שרדנו את המחצית הראשונה על 0:0, מבחינתנו כבר ניצחנו”. אופטימיות קוסמית? הערכה עצמית נמוכה?
אני הייתי עסוקה בלהראות לבני צריבות מוזרות ובלי צל בשער של יום שישי (צילום:שלום בר טל).
פה ושם הרמתי מבט למסך (צילום:שלום בר טל)
מה הטעם בלשחק בתוצאה של תיקו 0:0? לא עדיף לנצח, או להפסיד? תיקו אפס מקבל נכשל במבחן התוצאה. אני כבר מעדיפה להפסיד מאשר לצאת בתיקו אפס, כי גם זו חיווה, וחוויה זה דבר בונה, אם יודעים להסתכל על חצי הכוס המלאה.
כי אם היינו מפסידים, לפחות הברמנים בעיר היו זוכרים למלא את הכוסות היום לכל האנגלים המנצחים, ולמלא את כיסם של בעלי הפאבים בלילה אחד, כמו חצי שנה של עבודה על הקיבה הרכה הישראלית. בבוקר חביות הבירה היו ריקות לעייפה. מבטים מצועפים נגררים למלון, מבסרים את בוא סתיו-התיירות, היורד על העיר.
אבל הלילה, לא היו הילולי ניצחון בעיר. במשחקים כמו במלחמות, אין מנצחים. אבל אם מפסידים, המוח היהודי יודע איפה הוא יכול להרוויח, הרבה יותר מגול…
השמש עלתה, אני לישון.
ע ועוד ע ועוד ע נעצמות לרווחה
בפירפורי גסיסה של יום מחכה לאהבה.
לילה זורם ומת בניצוץ ראשון של אור יום
גם אני לא החזיק מעמד עד בוקר יבוא
התיפרחת כבר נקצצה גולגלה בנייר.
שאיפה ואני כבר שם.
מוכר את הכול. את מאור עיני את נישמתי את חיי.
בשביל נשיקה.
תישני תישני יקירה את שנת הבוקר הבלויה
בחלומך יש אחרים עם ע פקוחה .
נהיית מבקרת העיתון????
א- מי אתה נהיית? עכבר מערכת המסתתר בחורים של הגבינה בחדר אוכל?
ב- אני מבקרת סדרתית. כל מה שאני יכולה לבקר, אני מבקרת. סוג של אובססיה, אבל אובססיה בונה 🙂
אחלה תמונות. מי צילם?
סליחה. עכשיו קראתי מי צילם.עיפות של עבודות להגשה…
לא סתם הן אחלה תמונות, הן אחלה תמונות של שלום בר טל. תכנס לפליקר שלו, הוא להיט 🙂
http://www.flickr.com/photos/bartal/
מעריב משעמם אני קורא ידיעות מימים ימימה
היה ממש נחמד אתמול פעם הבאה את מגיעה אתנו
עס איז געווען זייער אינטערעסאנט צו לייענען. איך וועלן צו ציטירן דיין פּאָסטן אין מיין בלאָג. עס קענען? און איר עט אַ חשבון אויף טוויטטער?
קיין פראבלעם. איר פיפס אין יידיש?