עוף גוזל

על ידי
הגר
– 22 באפריל 2007פורסם ב: כללי

התעוררתי הבוקר עם בחילה. העיר הזאת מגעילה אותי, בעיקר יושבייה. אין פה טיפה של סולידריות חברתית, בבועה. כל אחד פה בטוח שהשמש זורחת לו מהחור של התחת. שהוא הכי שווה, הכי מעניין, הכי הכי. בלי למצמץ משחקים לך על הרגשות. אם זה בעבודה, אם זה בשכר דירה, אם זה באיזה סוג מעוות של קשר זוגי כזה או אחר.
עיתונאית רציתי להיות. בשביל מה? בשביל לסקר מה צבע הקרן שזורחת מהתחת של פלוני אלמוני? זה כל מה שיכלו להציע לי, כרגע. סירבתי. לא, לא אפול להם ברשת כל כך מהר. יש לי מטרה, יש לי אג’נדה, יש לי חלום. לא רוצה תהילה ולא משכורת שמנה. רק להצדיק את נוכחותי פה. למלא את תפקידי ולסגור את הבאס(ט)ה.

הבעיה מתחילה במרפקים. היא מטפסת במעלה היד, לכתף ומשם זולגת אל בית החזה. עוברת אותו ומגיעה באופן בלתי אמצעי הישר לחדרי הלב. מציפה אותם עד אפס, ואז הוא מתפוצץ. כשזיהיתי את הבעיה הזאת לראשונה, אצתי רצתי להתקין חומת מגן. פיתחתי שיטה מצויינת להשמדת דברים (וגברים) עוד בטרם היתחלוּת המרפקים. עכשיו, הקליפה חזקה כמו עור של פיל. כלום לא מצליח לחדור דרכה, ואם נמצא איזה סדק הוא נסתם מייד, בכל דרך, בלי לחשוב. בנתיים מבפנים הכל מתפורר, עוד מעט הקליפה תהיה ריקה. ההגנה תשאר, אבל התוכן ייעלם.
דקה לפני שזה קורה אני מתעוררת. יש עוד עולם שלם מחוץ לבועה הזאת. יש מקומות שבהם ביקרתי שעשו לי טוב, הרחק מכאן, בארצות זרות. שם יש פשטות, שם השמש זורחת כל בוקר ושוקעת כל ערב והעולם מסתובב באין מפריע. אני רוצה לעוף מפה, אך על כתפיי מתיישבים שניים:

אחד אמר: “לא עוזב את העיר עבור אף אחד”
אחר אמר: “העיר הזאת קטנה לשנינו והיא מלאה כאב”

זו לא עיר, זו ביצה. ולא, לא ביצה של מיי גשמים ואדמה.
אני לא יודעת אם אתם מכירים את הסיפור על גוזל. אבל אני אספר לכם עליו בכל זאת:

פעם הייתה משפחת גוזל: אמא גוזל, אבא גוזל, אחות גוזל ואח גוזל. יום אחד גוזל הקטן היה חולה. אמא גוזל ואבא גוזל הלכו לעבודה. גם אחות גוזל הלכה לבית ספר. גוזל נותר לבדו בקן.
הוא זיפזפ בטלוויזיה. ערוץ (ליקוק התחת העצמי) 7, ערוץ (הסבוניות) 3, ערוץ החדשות (והבידור\ או חדשות הבידור) 2 ו-10 וקצת ערוץ (הסטלנים) 24.
פתאום באה רוח חזקה והפילה את גוזל מהקן. גוזל הקטן, לא ידע לעוף. אז הוא התחיל ללכת.

Scan0002.jpg
גוזל. איור: הגר צימרמן, כל הזכויות שמורות(C)

היה קר, מאוד קר. הרוח נשבה והוא חיפש מקום להתחמם. פתאום שמע צלילים מוכרים.
“זה הקליפ שהיה עכשיו ב-24!” צהל גוזל והתחיל ללכת לכיוון ממנו בוקעת המנגינה.
ככל השתקרב, הבסים הלמו בביטנו הריקה והמקרקרת. גופו רועד מקור.
כשהיה מספיק קרוב ראה שיש מסיבת פרות. כל הפרות מהרפת הגדולה רקדו שם: עשירונה, מפורסמונה, מלקקונה, נרקיסיסטונה ואפילו פוליטיקונה (ששתה קצת יותר מידי והתחילה ללכת מכות עם הפרה מאבטחונה).
גוזל עמד מחוץ לגדרות הרפת וחייך לעצמו: “אני אכנס, ארקוד קצת, אשתה קצת , אוכל קצת ואחזור הביתה. לא ישמיו לב אלי בכלל, אני כזה קטן… אני יכול להשתחל בלי בעיה בין שלבי הגדר”. בעודו מהרהר בינו לבין עצמו וגופו עוד משקשק מקור, משהו נפל עליו והוא איבד את ההכרה.
כשהתחיל לפקוח את עינייו הוא חש בנעימות חמימה. נוזל סמיך וחם אפף אותו והוא התחיל לשחות לו להנאתו, מתפנק על ההרגשת ה(ה)פשרה, כנפייו ניעורו מאבק הקרח שדבק בהם בטיולו, מאז נפל מהקן. אפו שנפקח מאוחר יותר סיפר לו שהוא בתוך בריכה של חרא. “אז מה” חשב לעצמו גוזל. “לפחות כבר לא קר לי, ובטח מישהו יוציא אותי מפה בקרוב”.
במרחק שני שיחים וסלע, עמד שועל. הוא הבחין בגוזל המתבוסס בחרא להאנתו. שועל היה רעב. הוא ספר עד שלוש וזינק לעבר ביצת החרא של גוזל, תפס אותו בשיניו ובלע אותו: עם הנוצות, עם המקור, עם העצמות. ככה, בלי ללעוס.
_________________________________________________________________

אז מה אתם אומרים? תאילנד או הולנד? (לא משנה מה, העיקר שייגמר ב-ד’)

Facebook Comments
תגיות: , , ,

עלינו הגר