תם ונשלם ויעקב לויתם

בראשית, פרק כ”ה, פסוק כ”ז:
וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.

כן, הבטחתי פוסט מיוחד על איזה קולגה…. הוא אפילו בא והתלונן (החצוף שהבריז לי שבוע שעבר מבירה צוננת על חוף הים) שלא כתבתי עליו כלום. אז סיפרתי לו למה לא היה לי שום מצברוח לכתוב.
לפני שבוע, מישהו פרץ לי למייל. אח”כ פרצו לי למייל השני. שינו לי את הסיסמאות ולא יכולתי להכנס אליהם. הפורץ המתוחכם פנה לכל האתרים (כמעט) שאני רשומה אליהם וביקש איזכורי סיסמא. איך אני יודעת את זה? לג’ימייל שלי יש פורוורד לכל המיילים למייל בעבודה (כי אני לא יכולה להתחבר שם למייל מטעמי אבטחה). כך יצא, שראיתי בצהריים 5 מיילים מאתרים שונים שטוענים ששכחתי את הסיסמא שלי…

נגנבתי לגמרי. המחשבה שמישהו מחטט לי במיילים האישיים שלי, חודר לי לפרטיות, אולי שולח בשמי לרשימת התפוצה היוקרתית שלי מיילים מטופשים, אולי מוחק לי את הכל, גרמה לי לחוסר שקט. הסיסמא שלי, שליוותה אותי שנים – עלו עליה. אני מעדיפה לחשוב שזה רובוט. אבל ידידיי כמעט בטוחים שלא. וכמובן יש חשוד, שלא נזכיר את שמו.
כתבתי מייל נרגש לג’ימייל. תקוותי האחרונה. הם חזרו אלי תוך יומיים עם רשימה של שאלות. על חלקן לא יכולתי לענות, כי פשוט הזיכרון שלי לא מציין תאריכים מיותרים של “פתיחת מייל”, או “מתי נרשמתי לשירותי גוגל האחרים”.

אתמול בלילה, שכבר היה נראה לי אבוד, כי עבר שבוע וגוגל לא חזרו אלי, כמעט אמרתי נואש. ואז פתאום – התראה על קבלת מייל (כתובת שלישית). נרגשת, פתחתי אותו וקיבלתי רשימת הוראות כיצד לשחזר את החשבון שלי. גוגל התנצלו (!!!) בפני על חוסר הנעימות ואמרו שהם חקרו את העיניין ואכן המייל שלי נפרץ. עקבתי אחר ההוראות וביצעתי אותן בקפידה. הודעה חגיגית מכריזה “סיסמתך החדשה תשלח למייל המשני תוך השעה הקרובה”.
שעה??? לחכות עכשיו עוד? אולם אחרי מספר דקות – שוב התראה על מייל חדש. בעיניים בורקות וצווחות שימחה, מקלידה את סיסמתי החדשה והמתוחכמת, לוקחת נשימה עמוקה בזמן שהבראוזר עושה לואודינג לדף שלי, והופ! אני בפנים!
גל של חמימות ואושר עילאי שטף אותי יחד עם חיוך מטופש שנמרח מאוזן לאוזן. הפורץ אפילו מחק את כל המיילים עם איזכורי הסיסמא שהוא ביקש. כאילו מחק עקבות. כל השאר – נשאר כמות שהוא. עכשיו אני מחכה ש”וואלה” יטפלו בי יפה כמו ג’מייל-טים. רציתי לכתוב להם תודה אבל בסוף ההודעה ראיתי שאי אפשר לענות למייל הזה כי אף אחד לא יקרא אותו (ככתוב בשורה התחתונה).

אם תהיתם מה זה הפסוק הזה שם למעלה… ובכן, התחלתי לקרוא את התנ”ך מהתחלה. לא, אני ממש לא מתחזקת ולא מתקרבת ולא נעליים. סתם בא לי לקרוא אותו שוב כי אני לא זוכרת יותר מדי. המילים המודגשות “יעקב איש תם” הם עבור אותה קולגה במשבר, שזנח אותי ואני אותו.

אודרוב! לויתם מאשר עמודי לילות

יעקב לויתם, איש יקר שנכנס לסרטים כי הוא פגש השבוע ביומולדת דו-סיפרתית עגולה ומפחידה – גיל 40. אתם אולי מכירים אותו בשם “בן לוי” שכתב את הטור “סינגל” בו היה כותב על חוויות הדייטים של עם בנות המין היפה, והיה לימים רווק מבוקש, כך מספרת האגדה. את לויתם הכרתי לפני חצי שנה בערך, כשהוא החליף את יואבי בעריכת מדור לילות. מזל תאומים טיפוסי (מכירה אותם טוב מבית) פרפקציוניסט, מסודר, עקשן, ולא מחובר כל כך לרגשות שלו. בכל מדור שלו, הוא משנה כותרות ומשניות לפחות 3 פעמים. זה אחרי שהוא ערך אותם על המחשב שלו, בא אלי לצייר את העמודים ומתיישב על הכיסא שלי – משחרר אותי להפסקות קפה-סיגריה ארוכות ומהנות בחדר המדרגות החם והמחניק, הרחק מהמזגן שמקפיא לי את הצורה.
גם אחרי שהעמודים כבר נכנסים לאישור העורך הראשי, ואני כבר עישנתי לפחות שתי סיגריות על חשבון הזמן עריכה, הוא עוד נזכר לשנות איזה פסיק, וזה לא נגמר עד שנשלח את העמוד והוא יהיה לפלטה.
לויתם יקירי, מזל טוב, וסליחה שהפוסט הזה לא יצא מושקע, יוקרתי ואישי רק לך. באמת שרציתי להקדיש לך לפחות 500 מילה כי אתה יופי של כתבה פותחת. אבל אתה יודע איך זה, פתאום בא אייטם אחר, משנים לך את כל הלייאאוט, ולא תמיד זה מצטייר בדיוק כמו שרצית (הגריד אשם!). אני מקווה שהשבוע אני אזכה לראותך משתכר ומשתחרר, כי אם תבריז לי עוד פעם בגלל “אנרגיות בריצפה” נשבעת לך שאני אבוא אליך (כן אני אצא מהעיר) ואגרד אותך מהספה היישר לבר הסליזי הראשון שנתקל בו.