16.jpg?w=620)
פורסם בתאריך 16/1/08
24 דקות
ועדרת פני זקן…
הקשישים בארץ חוטפים מכל הכיוונים: המדינה לא סופרת אותם, הילדים שלהם מזלזלים בהם, ואפילו הם עצמם הרימו ידיים. סבא וסבתא, שק החבטות החדש
יש דיבר אחד שהוא מבחינתי חוק בל יעבור: כבד את אביך ואת אמך. זה תופס גם על ההורים של אלו שבתמונה.
מי אתם חושבים שהיא קבוצת המיעוט הכי מקופחת וחשופה במדינה הזאת? מזמן כבר לא המזרחים. גם לא האתיופים. אפילו לא ההומואים. אלו הזקנים: סבא וסבתא שלכם, ההורים שלכם, הדודים והשכנים. לאחרונה אני מרגישה שכאילו כולם נגדם. אפילו הם עצמם — או לפחות מי שמתיימר לייצג אותם בכנסת, עם שבעת המנדטים הכי הזויים בהיסטוריה הפוליטית הישראלית.
גל האלימות השוטף את הארץ בתקופה האחרונה לא פוסח עליהם. נהפוך הוא, זה נדבק אליהם יותר מתמיד. הבריון המצוי מצא דרך קלה להשיג כסף — ללכת לחלש ביותר. ולפעמים הזקנים חוטפים לא רק בגלל שרוצים לגנוב מהם. לפעמים הם סתם משמשים שק חבטות לאיזה הודי מתוסכל שחושב שהוא צריך דווקא עכשיו ליישם את תורת האגרוף התאילנדי על מי שלא יכול לעצור אותו.
ועכשיו הודיעו לניצולי השואה, מהם שדדה המדינה כספי פיצויים בצורה שיטתית לאורך שנים, שהם ייאלצו להמתין עוד עשר שנים עד שיקבלו את כספם השדוד בחזרה. מקרה קלאסי של גזילת כבשת הרש.
המדינה הזאת, שקמה על דמם של הניצולים, המשיכה אף היא לנצל אותם, ועושה רושם שהיא גם לא תפסיק עם זה עד הסוף המר. ביום השואה הבא ארכין את ראשי לשמיעת “יזכור”, ואזכור גם את מה שעוללה המדינה לשברי האנשים ששרדו את המלחמה.
ולא די בזאת, גל הקור המטורף גובה אף הוא קורבנות, רובם זקנים עניים שלא יכולים לשלם חשמל או בכלל לקנות תנור או מזגן, או שהקירות שלהם ספוגים במי גשמים… אבל הקור החודר לעצמות מגיע מהאדישות של החברה הישראלית, הן מצד נבחרי הציבור והן מצד העם. גם אני וגם אתם נהיה פעם זקנים, ואז נקלל את הרגע שלא קמנו כל עוד היה בנו הכוח, ונלחמנו על זכויותיהם, הגנתם וכבודם של אלו שהביאו אותנו לעולם, אלו שבנו לנו את המדינה. המדינה שאנחנו הורסים כיום במו ידינו.
הכתובת על הקיר נכתבה בדם אבותינו: “כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה׳ אלוהיך נותן לך”.
במצב הנוכחי של התקופה הזאת — אם רוצים להימנע מחורבן בית שלישי, הגיע הזמן לעשות מעשה. אלו המסים שלנו, ואלו הפיצויים שלהם. במקום להתעסק בלחוקק חוקים נגד שלטים באיילון וסיגריות בפאבים, יהיה טוב אם יחוקקו חוקים שיגנו על מי שעוד כאן, ואז נוכל להזדקן פה גם אנחנו. אולי אפילו עם טיפת כבוד.
חגרקלייייייייייייייייייייייי, יפה עשית. את עולה ופורחת וכיף לי לעקוב אחרייך.
להגר – תודה על התיזכורת; רובנו, שאיננו זקנים, זקוקים לה. אך כדאי שנזכיר לעצמנו עוד משהו:
כל אותם זקנים שהיום הם מנוצלים וגזולים (ואגב, לא כל הזקנים הם כאלה ועוד נחזור לזה) – היו כבר מנוצלים וגזולים ע ו ד ב ה י ו ת ם צ ע י ר י ם.
הם שילמו את מלוא הביטוח הלאומי ודמי-חבר לקופות החולים, ומהם גבו מלוות-ביטחון והיטלי-ביטחון וקרנות פנסיה, מתוך ההנחה ה’פראיירית’ שכל זה יספק את זקנתם. וקודם כל הם פשוט עבדו – כי מי שעוסק בדברים אחרים שאינם עבודה, יהיו אשר יהיו – לא שילם אז, ואינו משלם היום, את כל אלה, וודאי לא במלואם.
נכון שלא בכל הזקנים מדובר. אחדים ניהלו בשעתו את הקרנות והמילוות, ואחרים מלכתחילה התייחסו בחוסר אמון למערכת וטמנו זהב בבלאטות, הרחק מעיני שלטונות המס. עבורם יש עתה בתי-אבות יוקרתיים.
מסקנה – הפראיירים לא מתחלפים. הם רק מזדקנים.
הגר-פוסט כל כך חשוב כל הכבוד!
אמרתי לך שאת חייבת פשוט חייבת להשאר ברשת..
את כל כך צודקת במה שכתבת,יישר כח!
הגר, באמת באמת באמת כל הכבוד. מילים כדורבנות , נושא שאני חושבת עליו כל יום ( וגם משתדלת לא רק לחשוב ) ואפילו גרמת לי הזיל דמעה. הלואי שהמילים האלה יגיעו למי שיכול להשפיע !
מותק
זה מדהים ,כי בדיוק השבוע עלה לי רעיון לטור בשבילך בזמן שנסעתי לי באוטובוס (לא יאומן שזה קורה לי….אני מתגעגעת לאוטו שלי), והנה , כתבת על זה….את ממש קוראת את מחשבותי.
עליתי לאוטובוס מתל אביב לעפולה, בצומת הרצליה, ונאלצתי לעמוד כול הדרך יחד עם עוד 3 אנשים לערך. בצומת נתניה עלו לאוטובוס אתיופי בסביבות גיל השבעים עם מקל הליכה, וזקנה נוספת שלדעתי גם כן בשנות השבעים לחייה….ואף אחד לא קם !!!!! כאשר חצי מהאטובוס היו חיילים.
אז אני אומרת, שלפני שאנחנו מחנכים את החיילים שלנו להרוג ולרצוח….אולי נלמד אותם גם כיבוד הורים ואהבת אדם….זה היה מזעזע.
כמובן שלקחתי יוזמה והרמתי את כולי באמצע האוטובוס עד שאדם (לא כל כך צעיר) קם ונתן לאחד מהם לשבת….חבל שלא הייתה לי מצלמת וידאו.
זהו הייתי חייבת לשתף אותך….אחלה טור.
שאי ברכה
הדר