פורסם בתאריך 4/3/08
24 דקות
הרבה אנשים חולקים שריטות בקשר ליומולדת שלהם, ולכל אחד סיבות משלו.
המוטו שלי תמיד היה: ”זאת המסיבה שלי, ואני אבכה אם אני ארצה”
פעם בשנה זה קורה. החודש הארור בחיי מתחיל. חודש שבו אני “חוגגת” את יום ההולדת שלי. מצבי הרוח משתנים בקיצוניות סמי טראגית סמי צינית, החל מנטיות אפלות תהומיות, ועד למגלומניה בוטה, יהירה ומשתחצנת. כאילו היקום שולח בי חיצים ספוגי תמצית אמוציות רעילה ומרוכזת, מערערים את כל המאזן האנרגטי, זה שאני עוסקת בלשקם כל פעם אחרי החודש המטלטל והמעייף שחוזר כל שנה לביקור בית. וכן, אני עסוקה רק בעצמי, בעיקר ברחמים עצמיים, ולא רואה אף אחד ממטר.
אני חושבת שהרבה אנשים חולקים שריטות כאלו ואחרות על היומולדת שלהם, ולכל אחד סיבות משלו. “זו המסיבה שלי ואני אבכה אם אני ארצה” – זה המוטו שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. בניגוד מוחלט למצב הרוח העגמומי והגשום שמלווה אותי, אני תמיד חוגגת. ולא סתם חוגגת אותו — כמעט תמיד זה הופך לאיזו מסיבת תחפושות גרנדיוזית, באצטלת הקרבה לחג פורים. ואם לא די בפיאסקו המסכות הזה, אני מוצאת את עצמי תמיד מנפה חברים תוך כדי — מי שבא בא, ומי שלא בא, אני כבר עם היד על למחוק אותו מהנייד.
ואז, פתאום נראה לי שאני לבד, ואותה משאלה ותיקה־עתיקה, נשלפת כאילו מעצמה, מתוך מגירה צדדית מכוסה קורי הדחקה ושיגרה יומיומית: לברוח מפה, מהמקום הארור הזה, מהאדמה שבעת הדם הזו, מהממשלה המושחתת, ומהעבדות היומיומית שכל כך מנוגדת לטבע החופשי. לגור באיזה ג׳ונגל בצפון תאילנד, בבקתת עץ, מרוחקת מהציוויליזציה, לגדל ילדים יחפים וללקט אורז בשדות הפרא. פשוט לרדת מהקרוסלה, כי כבר ממש בא לי להקיא. ואת האמת, אני כבר לא בגיל לגן שעשועים. מה שמוביל אותי לדיכאון הכי גדול שלי בשנים האחרונות. אני כבר לא ילדה.
אמנם עדיין מבקשים ממני להראות תעודת זהות בכניסה לפאבים, (דבר שאגב לא מפריע לי, להתעצבן כאילו באמת הייתי בגיל שחשבו שאני) ואפילו באוטובוס כשאני מבקשת כרטיסיה, יש נהגים ששולפים לי מיד כרטיסיית נוער צהובה. אני כובשת בתוכי את העלבון מאחורי חצי חיוך, מצמצמת את עיניי כדי להשלים את המראה המאולץ, משתדלת להראות הכי בת שישים שאפשר ומבקשת כרטיסייה רגילה. זה כבר ממש מביך בגילי המופלג להראות עם כרטיס צהוב ביד.
אבל זה עוד מילא לעומת העובדה שאף אחד לא לוקח אותי ברצינות, כי אני נראית צוציקית. כאילו לא מספיק שאני זקנה, אני לא זוכה אפילו ליהנות מהיתרונות של הגיל? שמישהו כבר יקרא לי “גברת”, ולא “ילדה” או “ג׳ינג׳ית”. אני לא רוצה ללבוש חליפות בשביל זה, וגם לא להוריד את הנזם או את העגיל בגבה. כך שבעצם אני חוזרת לזה שכל מה שנשאר לי זה לבכות קצת, ולרקוע ברגליים חזק עד שאני אירגע, או עד שהחודש הסיוטי הזה ייגמר. עם הסובבים אותי הסליחה.
מזל טוב.
מתי בדיוק היומולדת שלך?
🙂
והמבין יבין…
מבין מבין
מזל טוב גם לך 🙂
גברת [ 😉 ]
(כן, זה סמיילי קורץ בתוך סוגריים מרובעים),
מקווה שהחודש אצבעותיך לא יהיו קלות מדי על מקש ה”מחק” והאדר יהיה קצת יותר מהודר עד בהיר.
אני חושד שלא היית שורדת “חיי שגרה” בבקתת עץ בג’ונגל יותר מיומיים (במבצע: שבועיים) ומוטב שלא ניכנס לטבע האדם במסגרת תגובה קצרה זו. אומר רק שלדעתי קיומך פה דווקא, עם כל הבעיות שהצבעת עליהן, הוא עצמו סוג של סם חיים – ולאו דווקא אותו חומר שעלה בראשך כאסוציאציה ראשונה למקרא הביטוי.
(וכמיטב המסורת בתגובות אלה) : והמבינה – תבין. 😉
דוד
מסכים עם כל מילה של דוד. ג’ינג’ית עצבנית במובן החיובי לא יכולה להיות בקטע של בקתה,
היא תשתגע שם.הדכאון שלך מיותר וחבל, את במיטבך הכל אצלך משתפר,
הכתיבה מצוינת וחדה וכל העתיד עוד לפניך.
שיהיה הרבה מזל טוב..
דוד,
דווקא עכשיו כשאני שוב לא מצליחה להרדם או אפילו לחשוב על כיוון של מיטה, יותר מכל הייתי רוצה להתעורר בג’ונגל, לכשאצליח לעצום את עיניי.
וכן, יכול להיות שאני אשתגע מחוסר עיניין, אבל אם רק הייתי יכולה לעזוב הכל לאיזה שנה (למטרות טובות כמו- לסיים את הספר שאני כותבת או את התסריט שיש לי בראש ומאוד רוצה להיות סרט מתישהו), הייתי עושה את זה.
כל עוד אני רווקה נטולת ילדים, אני אמשיך לחפש דרך להתחפף מפה קצת בעתיד הקרוב, ולו רק כדי להספיק את מה שבסוגריים.
חוצמיזה, אתה חסר לי נורא, אפילו שאני רואה אותך שם ופה, זה לא אותו דבר כמו בימי הדסק העליזים… אבל מי יודע, אולי אחרי השבתון אם יבוא ב”ה(גר), עוד נזכה לבלות יחדיו לילות הזויים במסדרונות המערכת.
ורענן – תודה 🙂
איזה קטע, בדיוק היום דיברתי עם חברה שלי על כמה שהחודש הזה מבאס אותי, כי בקרוב היום הולדת. ואת שולחת לי לינק לפוסט הזה…
גברת צימרמן, אני מבינה אותך!
ועד כמה שאני מכירה אותך מתוקה, את עושה המון, אז נא לא להתבאס על הגיל! מוכשרת שכמותך!
אני מקווה שהשנה לא תימחקי אותי מהנייד…(-: מה לעשות? יש לי תרוץ… ואת יודעת מהו…
אין בכלל ספק שהגר מוכשרת. למרות חוסר ניסיונה נתנה בראש לכמה מושחתים
ותיקים ממנה,ועוד לא ראיתם כלום…