זיכרון וירטואלי

פורסם ב-10/6/08
24 דקות

מתישהו בטח ימציאו שיטה להרחיב את ההארד דיסק של המוח. אבל בינתיים, קבלו את השיטה המוזיקלית לשינון חומר

יש לי חרא של זיכרון, אני מודה ומתוודה. תוציאו לכם את כל העלים מהראש, זה לא מה שאתם חושבים, זה מאז ומתמיד. אתם יכולים לשאול את אמא שלי שהיתה מבקשת ממני לפנות את המדיח או להוריד את הכביסה כשהיא הייתה הולכת לשנ”צ שלה, ומתעצבנת עלי בדרך קבע כשהיתה מתעוררת לגלות שהכלים עוד שם והכביסה הרטובה נרקבת במכונה. הייתי אומרת לה ש”בחיי, אני לא זוכרת שביקשת ממני”, והיא מצדה לא הבינה שבאמת ובתמים לא הצלחתי לגרד בדל זיכרון מהמוח העמוס שלי.

תראו, עם כל מהפכת האינטרנט אין באמת סיבה שנזכור משהו. הרי את הכל אפשר למצוא בגוגל, וכשאפשר למצוא הכול בכמה קליקים קשה להפסיק. אנחנו עמוסים בכל כך הרבה אינפורמציה: מה שפעם היה לוקח חמישים שנה כדי לדעת, אפשר לדחוס למוח בשעה תמימה של גלישה ברשת. אז מה הפלא שלדברים הקטנים היומיומיים לא נשאר מקום בתאי הזיכרון?

ועדיין, משום מה החיים שלנו מחייבים אותנו לזכור דברים כדי להתקדם הלאה. מה שמחייב בנאדם כמוני, שלא אוהב לעמוד במקום, למצוא פתרונות יצירתיים לדברים שמצריכים שימוש בנתח גדול מתאי זיכרון העמוסים. למשל: דרך לעבור את הבגרות בהיסטוריה. זה היה המקצוע הכי חלש שלי, אבל היום גם אם תעירו אותי באמצע הלילה אני אדע להגיד לכם בדיוק מתי היתה הפלישה לנורמנדי – בשישי לשישי.

פה הפיתרון היה פשוט, הביצוע קצת מורכב ולקח לי לא מעט זמן, אבל זה עבד: לקחתי לחנים של שירים שאני אוהבת, כתבתי להם מילים חדשות – על פי החומר שהיה במיקוד, דאגתי שזה יתחרז והקלטתי את עצמי שרה ומנגנת אותם בגיטרה. חודש שלם הסתובבתי עם הווקמן הכול כך ארכאי הזה, אפילו הלכתי איתו לישון, ולמדתי את כל המילים בעל פה. אם זכור לי נכון (כי זה כבר פרט לא ממש חשוב) עברתי את ה־80 אחרי שנה של מספיק בקושי.

יש לי חלום, שבטח יתגשם כשתחום הננו־ביו־טכנולוגיה יתפתח קצת – שיהיה אפשר להגדיל את הזיכרון במוח בדיוק כמו שאפשר להגדיל זיכרון במחשב, בסלולארי, במצלמה ובנגן המוסיקה. איזה פלאג אנד פלאי כזה שיאפשר אולי גם הזרמת אינפורמציה ספציפית נדרשת, בשיתוף עם ענקית החיפוש האורגני ביו־גוגל. יום אחד נהיה ממוחשבים ומושלמים, בינתיים אני ממשיכה ללמוד עוד שירים בעל פה.

מה שאני מנסה להגיד זה – אל תיבהלו שהזיכרון שלכם דפוק. אתם לא מפתחים סניליות בגיל צעיר. אם אנשים סביבכם שוכחים דברים, זה לא כי הם רעים או שלא איכפת להם. גם אל תתעצבנו על אלו שמספרים לכם את אותו הסיפור בפעם השביעית בהתלהבות. הם באמת לא זוכרים שכבר שמעתם את זה לא פעם. ואם את רוצים שמישהו יזכור משהו חשוב – פשוט תשירו לו אותו.