פורסם ב-24/6/08
24 דקות
בכל פעם שמתחילים לדבר על חילופי שבויים עם חמאס או עם חיזבאללה, אני תוהה איך קרה שחייל אחד שלנו שווה כמה מאות מחבלים?
מחר ימלאו שנתיים לחטיפתו של גלעד שליט. בעוד שבועיים ימלאו שנתיים לחטיפתם של אודי גולדווסר ואלדד רגב. נראה שככל שהזמן חולף, המחיר עולה – המחיר שהחטופים משלמים בבריאותם הנפשית והפיזית, והמחיר שהממשלה תצטרך לשלם עליהם על מנת לשחררם.
בכל פעם שמתחילים לדבר על חילופי שבויים עם חמאס או עם חיזבאללה, אני תוהה איך קרה שחייל אחד שלנו שווה כמה מאות מחבלים? לא משנה אם הוא חי או מת, בעצם אפילו לא משנה אם הוא חייל. הוא יכול להיות סתם איזה עבריין טמבל שהסתבך עם האנשים הלא נכונים באיזו עסקת סמים.
אני באמת לא מצליחה להבין איך זה שאנחנו מאפשרים את קיום השיטה של “תחטוף אחד, תקבל 400″. איך בסופו של משא ומתן מצליחים ארגוני הטרור להתגאות בעצמם, אף שעצם השיטה מנציחה אותם כפחותים, נחותים ושווים כמו חמש אגורות? זה מוזר כי בתרבות הערבית הכבוד תופס מקום גבוה, ואילו להיבלע בתוך מאות שמוחלפים תמורת אחד בודד, זה סוג של הזניית ערכו של האחד.
אבל זה לא הדבר היחיד שמטריד אותי בענייני שבויים וחוטפים: איך החוטפים מצליחים להשאיר את מצב השבויים לוט בערפל? הם לא מוכנים לגלות אפילו אם השבוי עוד בין החיים, עד הרגע שבו הם עושים איתנו החלפות. אולי זה יישמע קצת ציני (אך בין כה כל העניין הזה של סחר בבני אדם בגלל פיסת אדמה ספוגת דם מגוחך לא פחות) – אבל כשעושים עסקה, לא מקובל לדעת את כל הפרטים? כמו נגיד – האם נקבל ארון או בנאדם חי ונושם?
הממשלה הפסיבית והאימפוטנטית שלנו נותנת לצד השני להכתיב את כללי המשחק. יושבים אצלנו אלפי אסירים פלסטינים ולבנונים, שלא נעשה בהם שום שימוש והם נרקבים בכלא סתם. אם הממשלה הייתה משכילה להיות זו שנותנת את ההצעות, לו הייתה שומרת על דיסקרטיות באשר למצב השבויים שברשותה ולא מחכה שיובאו בפניה דרישות להפסקת אש, לא היינו מגיעים לסיטואציה שבה צריך לשחרר פרות טמאות.
כל עוד סמיר קונטאר חי, נושם, ותובע על פגיעה בשמו הטוב (נו באמת?! לרוצחים אין שם טוב, כאילו דה!) – הוא לא בר החזרה. הרגשתי כל כך רע כשקראתי ש”פרס ייתן לקונטאר חנינה”, ועוד מבלי לקבל מידע על רון ארד. אז מה יצא בסוף, אנחנו מבזבזים הון על אחזקת אסירים, ובסוף גם מוכרים אותם עבוד נזיד עדשים והעלאת הפופולאריות של הפוליטיקאים שמאבדים את הכיסא שלהם? וואלה יופי.
איך קרה שחייל אחד שלנו שווה כמה מאות מחבלים?
פשוט (אמר וכתב מגילה).
למעט רבין, לא הייתה ממשלה אחת בישראל שהציגה אלטרנטיבה לסטטוס קוו של “הם הורגים לנו, אנחנו הורגים להם, ושום דבר לא מתקדם”. אף אחד לא שם את הדברים על השולחן ואומר “בשביל לפתור את המצב צריך לעשות ככה, או ככה. אבל כמו שזה עכשיו, זה לא יכול להימשך”.
מצחיק, בדיוק לפני שעתיים דיברתי עם כמה מזקני השבט בעבודה על “מתי התחילה השחיתות השלטונית בישראל להיות עניין שאינו טאבו?”, הם ענו לי שאחרי מלחמת לבנון הראשונה. מישהו יודע לומר מה הייתה מטרתה מלחמת לבנון השנייה? או הראשונה?
אצלנו הלחימה ואופיה אינה כורח חיים, היא בחירה בהנצחת הסטטוס קוו (מה שמאוד משרת גופים מסוימים, אבל בוא לא ניכנס לסוציאליזם). העובדה שלא מעט אנשים חושבים כך, ואני מתכוון גם לימין, וגם לשמאל, יוצרת לחץ לפיתרון מידי. למה? כי החייל X נשבה במהלך שירות בלחימה שלא הוא, לא הוריו, ולא רוב העם מאמינים בה, או מוכנים להקריב בשבילה את חייהם. אנו נלחמים על-מנת להילחם ולא על-מנת להשיג מטרה. לכן, ההורים, שמעגל הטמטום הזה הרג את בנם, והעם (או לפחות חלקו השפוי, לדעתי), דורשים את חייו, או עצמותיו בחזרה.
חוצמזה… האב של גלעד שליט טען שבוע שעבר ששבויים נלקחים במלחמה ככלי מיקוח, וככאלה, יש להשתמש בהם כאשר לך נלקחים שבויים. לטעמי, הוא צודק.
הוא צודק מאוד. עד קונטאר. בנאדם שרוצח בידים שלו ילדה בת ארבע ומרוצץ את הגולגולת שלה על סלע אין לו זכות קיום באף מדינה, אפילו אם זה רצח על רקע פוליטי.
יש בזה משהו. למרות שאני לא מבין איך זה שונה מחייל שמוודא הריגה, בוזז בתים וכו’… אם המדד הוא אכזריות, אז הכל הוא עניין של השקפה. האם אני הייתי משחרר בעסקה את קונטאר תמורת שליט? כן. מהסיבה שהצבא שלנו הוא צבא חובה, ולא בחירה. הנופלים בשבי לא בחרו מעולם במלחמה הזו, ואם תגובות החיילים שנלחמו במלחמה הזו מהווה איזושהי אינדיקציה, אם למישהו הייתה ברירה, רובם לא היו בוחרים להילחם בה, מכיוון שהיא הייתה מלחמה ללא תכלית, ובהתאם לכך גם כישלון אחד גדול. אם החייל היה בוחר להיות בצבא, ויודע לקראת מה הוא הולך, אז שבויים ישראלים היו שווים לשבויים ערבים. בדיוק כמו בארה”ב. שבוי של האויב זה קלף מיקוח בידנו, שבוי שלנו זה קלף מיקוח בידיו.
חוצמזה, דבר נוסף שאמר נועם שליט כתגובה להצהרה של בוגי שהבן שלו יכול מצידו למות: “בוגי יכול לגזור את גורלו של חייל בשבי רק במידה שמדובר בבנו”. והוא צודק. לא בגלל שזה עניין סובייקטיבי. אלא בגלל שנועם שליט הוא באחריותו הבלעדית של צה”ל, והעומד בראשו.
בכל מקרה, שני פוסטים מעניינים בנושא:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=495712
http://cafe.themarker.com/view.php?t=489376
דרוש פתרון יצירתי:
אני מציע להחליף את גלעד שליט באוהד שם טוב והפודל שלו.
עבור החמאס זה יהיה צ’ופר כי הם יקבלו 2 במקום אחד.
אנחנו נוכל למשוך את המו”מ עשרות שנים(כי מי באמת צריך אותם כאן..).
כל הצדדים יהיו מרוצים.
עופר דקל לטיפולך הדחוף!!
הפתרון הרבה יותר פשוט ממה שחושבים. אם הייתי ראש הממשלה.
שעה אחרי החטיפה : כינוס המטכ”ל והשרים הוראה לגיוס חירום כללי לכול הצבא.
שעתיים אחרי החטיפה : אולטימאטום אם תוך 12 שעות גלעד לא חוזר ראשי החמס מחוסלים
אם תוך עשרים וארבע שעות גלעד לא חוזר עזה נהרסת עד היסוד
אולטימאטום משודר בכול הערוצים ללא הפסקה אם תרגום לערבית
שלוש שעות אחרי החטיפה: מצור מכול הכוונים ניתוק חשמל מים מזון ותרופות
12 שעות אחרי התקיפה : חיסול ממשלת חמס מכול הדרגים והמפלגות .
24 שעות אחרי החטיפה הריסת עזה עד היסוד כולל גירוש התושבים
הריגת כול תושב שמחזיק נשק.
אם היו פועלים לפי התרחיש הזה אני מבטיח לכם שרון ערד היה כבר מזמן בבית
וגם לא היו מעיזים לחטוף חיילים נוספים כגון גלעד וגולדוסר ואחרים.
200שח, לא התיחסת להצעה שלי וחבל. זו ההצעה הכי ריאלית במזה”ת
רון ארד מת
סביר להניח שגם גולדווסר ורגב אינם בין החיים (ראיתי את הג’יפ – תאמינו לי….)
אני זוכר שכשהייתי בשירות סדיר בגזרת לבנון החביבה עלי, נפל עלינו הסיפור של החטיםה הראשונה. הייתי יושב בלילה, וקורא מדי פעם את התחקיר של הצבא והמודיעין על האירוע. היו שם תמונות של כלי הרכב – מחוררים לגמרי ומפוחמים. ואני זוכר שאז כולנו הסכמנו שהם מתים בליינד. אחרי כמה שנים, באמת גילינו שיש 3 גופות, שהוחלפו במעבר ראש הנקרה, תמורת שייח עובייד ומוסטפא דיראני. חיזבאללה הבין את הטריק הזה לדעתי, ואני חושב שהוא מנסה להשתמש בו שנית. אחרת אין הגיון בשיטה שלהם. אפילו חמאס מעבירים מידע על גלעד שליט, ומגלעד שליט (קלטת, מכתבים).
ישראל נתפסת בתרבות הערבית כמדינה בלתי מנוצחת, ומהסיבה הזו מאד חשוב לחלק מהערבים (לא משנה נוצרים, מוסלמים, דרוזים) להוכיח שישראל פגיעה ואיננה אלא “נמר של נייר”.
בזמן האחרון יש להם הוכחות טובות מאד לכך. אבל העניין הוא מעבר למה ש”אירגוני הטרור” עושים – מדובר הרבה על הציבור הישראלי. מצד אחד הוא מאס בלחימה ומעוניין בשלום. מצד שני, הוא נקרע בין הרצון לשלום לבין הזכות על המקומות הקדושים, המקומות הכבושים (למשל הגולן) ועל הפחד הזה מהשמדת עם ישראל. והאמת – אני לא יודע אם הפחדים הללו אמיתיים או לא. אבל גם אף אחד אחר לא יודע.
דבר אחד נוסף: אם אנחנו במצב של מלחמה כל הזמן, אז צריך לנהוג כמו במלחמה, ולסיים אותה איכשהו – אם ברעש גדול או בהסכמי שלום. בינתיים, שימו לב: המדינה יוצרת מסגרת של אלימות לגיטימית, שמחלחלת לתוך החברה האזרחית שלנו, עד כדי אפתיה רבה (אלימות בצבא->אלימות בבית->אלימות ברחוב->אלימות בכביש->אלימות בביה”ס). לאנשים זה נראה לגיטימי והגיוני לחסל ולהרוג, ולהרוס, ואת זה קשה לי לקבל, וזה נראה לי איום באופן מגוחך.
הדבר הקל זה להאמין שזה המצב, שאני המותקף, ושאני צריך לתגונן. זה הכי קל — כמו במערכות יחסים בין בני זוג. אבל כדי להסתדר עם הבחורה שאני רוצה לחיות איתה/צריך לחיות איתה למען ילדינו, אני לא יכול רק לחשוב כך. אני גם חייב לבדוק מה אני יכול לשפר במערכת היחסים. ואם אני מגיע למצב שבו אני רואה שנתתי הכל — ועדין אין שינוי, אני אפרד ממנה.
בקצרה ולענין – לדעתי צריך לשחרר את גלעד שליט ויהי מה — עדיף במסגרת של הסכם הדדי, שלא יהיה רק קשור אליו; גולדווסר ורגב, ורון ארד – לדעתי מתים, אבל מצד שני, אם כלכך חשוב לציבור — כדאי לסיים את הטרגדיה ולהחליף כבר שבויים. וכבר היו דברים מעולם. רוצחים (מכל מיני סוגים) משתחררים כל הזמן. בסופו של דבר לא גורלו של סמיר קונטר ייקבע את גורל מדינת ישראל.
והגר – הגלים שמאחורי האונייה יכולים להשיט אותה קדימה ביתר שאת, אם נותנים להם – ולמקומות חדשים ומשונים מאד 🙂
למנחם חיים וכול יפי הנפש.
ניתוח מעניין כתוב יפה אבל מ…. מה היית עושה עם הייתה מגלה ” שהאישה” שאיתה אתה
רוצה להסתדר או להתגרש נוהגת לכבות על הילדים שלך סיגריות דוחפת את הראש שלהם
לאסלה וכשהיא מצליחה היא גם חונקת אותם עם כרית… עכשיו תתאר לך מה גלעד שליט
עובר שם ומה שדרות עוברת כבר שנים.
אין להסתדר עם החלאות צריך להרוס אותם. לא אני המצאתי את השיטה אבל היא עובדת.
תראה רוסיה חטפה פצצות וחטיפות. מה עשתה נכנסה לצצניה והרסה אותה האם מישהו שמע
על פעולת טרור במוסקבה בזמן האחרון.לא אני.
טורקיה – הכורדים ” הטרידו” אותם . אז הם העלו מיליון חיילים והבעיה נפתרה.
ארצות הברית – חטפה את שוק חייה עם מגדלי התאומים. כמה זמן לקח לה לנסוע אלפי קילומטרים
ולהרוס את אפגניסטן.
לצערי היכן שנמצאים מוסלמים יש בעיות .הודו אירן צרפת ואנחנו מוקפים בהם. אין בהם פחד או
רחמים אין שום סיבה בעולם שאנחנו צריכים לעבור שבעה מדורי גיהינום בגללם.
ולרענן
אתה מקבל כבר את כול תשומת הלב של הגר . אין סיבה שתקח גם את שלי :}