פורסם ב-9.9.08
24 דקות
סילביו הוא שובב, קריזיונר, קנאי ופרנואיד. סטרופל עבר התעללות בצעירותו. אז מה הפלא ששני החתולים שלי זקוקים לפסיכולוג?
במהלך חיי גידלתי וטיפלתי בעשרות חתולים, לפעמים בכמה עשרות במקביל כשהייתה לנו גינה גדולה. היום אני מגדלת שניים, סילביו וסטרופל, שחיים איתי מאז שעזבתי את הבית של אמאבא. סילביו הוא הבן הבכור שלי וכשהיה בן שנה הוא אימץ את סטרופל – שהגיע אלינו כשהיה בן כמה שבועות, ועד היום מעריץ את סילביו והולך אחריו כמו צל.
אני יכולה לכתוב טרילוגיה שלמה על הקשר שלי עם החתולים שלי וגם זה לא יספיק. סילביו וסטרופל הם פיצול של האישיות שלי, וההתנהגות שלהם נראית לי לא פעם כמו מראה. אמנם הם אומרים בעיקר “מיאו” (וסטרופל אומר גם “מו”), ואילו לי יש אוצר מילים קצת יותר רחב, אך לוגיקת התגובות שלהם לדברים שקורים מזכירה לי אותי. הם הין והיאנג שלי – משלימים אחד את השני כאילו כל אחד ספג חלק אחר מהאישיות שלי.
סילביו הוא חתול שובב, קריזיונר, קנאי ופרנואיד. לפעמים הוא מסוכן, במיוחד אם הוא חש איום על חייו – וזה קורה באופן כמעט תמידי, במיוחד אחרי שעבר את הטראומה של מטרי הקטיושות במלחמת לבנון השנייה כשגרנו בחיפה. אבל סילביו כל כך יפה ומרשים, שתמיד סולחים לו, גם אם הוא שורט נושך ונושף ועושה לאנשים סיוטים בלילה.
סטרופל הוא סוגשל פרה בגוף של חתול. היללה שלו דומה יותר לפעייה, ופרוותו הלבנה מקושטת בכתמים שחורים גדולים. הוא שמן עם כרס שנראית כמו עטינים, ולדעתי הוא בכלל טעות גנטית והיה אמור להיות נקבה. הוא מצחיק, תמים וטוב לב. לפעמים הוא נראה קצת אהבל – אבל זה רק בגלל שהוא לא רואה כל כך טוב כי הוא עבר התעללות וחטף מכה בראש לפני שהגיע אלינו.
כשחבר שלי עבר לגור איתנו לא מזמן, סילביו קינא. הוא תקף אותו המון וקפץ עלי בכל פעם שרק התקרבנו אליו. סטרופל שמתקשה להבין שהוא יכול לתקוף, השתין לי על הכרית כמה פעמים בתור מחאה. זה הלחיץ אותי נורא, כי לפני כמה שנים היה לי חבר שלא קיבל טוב את העובדה שיש חתול שמשתין מרוב לחץ ודרש ממני לסלק אותו. גם לא התאים לו שסילביו תוקף אותו כל הזמן, אז הוא הביא לו בעיטה. כמובן שבעטתי את הבחור הזה מחוץ לדלת, אבל זה לא היה קל.
למזלי, החבר הנוכחי שלי מאוד אוהב בעלי חיים. החלטנו להביא פסיכולוגית של חתולים שתעזור לנו. ערב אחד היא הגיעה, אקדמאית בעלת השכלה חתולית נרחבת, עם צלקות מרשימות מחתולים שכנראה היו במצב קצת יותר תוקפני מסילביו שלי. בסשן הטיפולי, שנמשך כשעתיים, היא הסבירה לנו איפה טעינו, איך להתנהג עם החתולים ואיך לפתור את כל מה שמפריע לנו כדי שנוכל לחיות כולנו בכיף. כמובן שהיא קיבלה ביס למזכרת מסילביו, לא לפני שביקשתי טיפים למעבר הדירה המתקרב.
אחרי הסשן הזה התנהגותם של החתולים השתפרה פלאים. סטרופל הפסיק להשתין והתחיל לישון כדרך קבע בפינת המיטה, ליד הרגליים של החבר שלי. סילביו תקף קצת פחות, ואפילו נתן לחבר קצת ללטף אותו. אבל אז הגיעו המובילים, והחתולים שוב נתקפו פאניקה. במשך שלושה ימים הם התבצרו בדירה הישנה והתנגדו במרץ לכל נסיונותיי ללכוד אותם. סילביו אפילו כיסח לי קצת את היד.
רגע לפני שהתייאשתי באה לבקר אותנו חברה שסיפרה לי שיש צמח שמרגיע חתולים, ולריאן שמו. קניתי אותו, מיסטלתי את החתולים שלי, ודחפתי אותם לתוך הכלובים. עכשיו הם איתנו בבית החדש, עוד מתחבאים בארון, אבל אני בטוחה שהם ייצאו ממנו ממש בקרוב ויהיו מאוד גאים ושמחים מהבחירה שלנו לעבור לבית הזה.
הגר-מקסים!
תודה 😀
אני מת על הילדים הביולוגים שלי (ואל תשכחי את זה)
סילביו אבא אוהב אותך
ומי הביא את סטרופל מהרחוב?
ואת ליאו מהגינה 🙁
הגרוש , כתבת פוסט נורא יפה
שמח שהטיפול עזר
מה שאותי מעניין, זה איך הצלחת לעזאזל לארגן אותם בצורת ין וינג, להחזיק מספיק זמן בשביל שתוכלי לצלם, ולחיות לספר על זה. אה, בעצם… שאריות ולריאן? 😛
הגר- אין כמוך…
ואני מוסיף שאין הרבה פוסטים מרגשים וכל כך אכפתיים מבעלי חיים כאלה כמו זה.
בעצם…אין הרבה הגר צימרמן ברשת…וזה מאד מורגש…יישר כח
כמובן זה אני רענן ולא “ערן”..טעות כתיב איתך הסליחה.
תודה… אני אסמיק בסוף…