חוויה מתלתלת
פורסם ב-23.9.08
24 דקות
התלתלים שלי מטריפים אותי מאז שאני ילדה. ניסיתי להסתיר אותם, להחליק אותם ואפילו לגלח אותם. רק אחרי שנים של סבל מצאתי דרך לחיות איתם בשלום
כל אחד רוצה את מה שאין לו. לא משנה כמה הדשא של השכן מצהיב, בעיניים סובייקטיביות הוא תמיד ייראה ירוק יותר. העובדה הגנטית שאין אדם מאושר בחלקו לא תשתנה, אלא אם אותו אדם הגיע בינו לבינו לעמק השווה ולמד לקבל את עצמו כמו שהוא.
מה שמטריף אותי כל החיים זה התלתלים שלי. יותר נכון – איך להסתיר אותם, להחליק אותם או להעיף אותם לאלתר. כשהייתי ילדה שנאתי את הברביות שלי, כי תמיד היה להן שיער חלק. מסרתי אותן כבר בגיל שש לקרובת משפחה בטענה ש"אני כבר גדולה מדי בשביל הבובות האלו".
כשהבנות דודות שלי היו באות ומשחקות לי בשיער הייתי נקרעת מכאבים – כי כל פעם שהן תחבו אצבעות או מסרק לתלתלים הן משכו איזה קשר אחר. כך יצא שבכיתה א׳ ביקשתי מאמא שלי רשות להסתפר קצוץ, ממש כפי שהיא הייתה מסופרת. בבית הספר הילדים ירדו עלי שאני נראית כמו בן, מה שאילץ אותי ללכת עם חצאיות יותר מדי זמן.
בסוף הגעתי למסקנה שזה לא הפתרון. בבת המצווה שלי עשיתי פעם ראשונה פן. כל כך התלהבתי מזה, שלא חפפתי את הראש שבוע. שנתיים לאחר מכן התחלתי עם החלקות כימיות ולא הייתה ילדה מאושרת ממני. אך לא לאורך זמן: לקראת סוף התיכון השיער שלי התחיל להתפורר ממנת יתר של כימיקלים ונאלצתי שוב לקצץ אותו.
לילות שלמים בכיתי על אובדן השיער שלי, ונשבעתי יותר לא להחליק ולא לצבוע אותו. בכלל, חשבתי, הגיע הזמן להפסיק להתעלל בתלתל. את הצבא עברתי עם הרבה ג׳ל, אבל בקיץ התלתלים השתגעו מהלחות הכבדה ונראיתי כמו אריה. אז מצאתי פתרון יצירתי לימים רוויי הלחות בארץ: צמות. מאז כמעט בכל קיץ אני הולכת לשזור את תלתלי עד יעבור זעם.
לפני שנה גיליתי את מחליק השיער הקרמי. זה נראה כמו מהדק עם שתי פלטות שמתחממות ופשוט מגהצות את השיער בשנייה. החלקתי את התלתלים החצופים שלי כל יום בלי חשבון. ואז הגיע הקיץ האימתני והלחות גברה על חוקי המשיכה וההחלקה, ותלתלה לי את כל הראש. רצתי מייד לעשות צמות לפני שאשתגע.
כבר חודש שהחבר שלי מנג׳ס לי להוריד אותן. לא שאני מאשימה אותו: אחד הדברים הכי כיפיים בזוגיות זה ללטף זה לזו את השיער – והצמות, איך לומר, הן לא ממש מתלטפות ולא ממש נעימות. אף שאחוזי הלחות גבוהים, החלטתי לאזור אומץ ולפתוח את הצמות לפני הסתיו.
התוצאה יצאה יותר טובה מכפי שחשבתי. התלתלים המחורבנים שלי פתאום נראים טוב, לא מתנפחים ולא עושים לי קשרים בשיער. המחמאות לא מפסיקות להישפך כמו מפלים צוננים ביום שרב, והחבר שלי מתמוגג מכל תלתל ותלתל.
אולי אחרי שנים של מאבקים הגיע הזמן להפסיק ופשוט לתת להם להישאר: מתולתלים, מסולסלים, חצופים, מתפרעים – פשוט טבעיים. הגעתי לשלום עם עצמי, עם מי שאני ועם מה שצומח לי על הראש. מעכשיו והלאה אני מבטיחה להיות נאמנה לכל תלתלי – לאלה שצומחים לי על הראש ולאלה שמתלתלים לי את השכל.
23 בספטמבר, 2008 בשעה 15:07
תמיד תישארי כמו שאת, הכי את שאפשר, אין יותר טוב מזה.
נשיקות רבות
23 בספטמבר, 2008 בשעה 15:20
נשיקות גם לך
מתגעגעת
23 בספטמבר, 2008 בשעה 15:25
כמה ג'וקים גילית כשפתחת את התלתלים?
23 בספטמבר, 2008 בשעה 15:31
אל תדאג, אף אחד מהג'וקים שהיו לי לא משתווים אליך (:
23 בספטמבר, 2008 בשעה 23:28
הרצתי חיפוש על המלך אבי ביטר ונתקלתי שוב בלכלוך שלך עלו.
לפחות סוף סוף הבנת שאבנדם עושה כמה גובות "בערוץ הצחוק"
אבל זה לא הפריע לך אז לכלך עלו בפוסט הקודם או להתנצל .עכשיו את בכלל מלכלכת על מישהו אחר מופז.
אבל גם הפעם זה לא מפריעה לך להגיד שאנחנו משפשפים את השד העדתי
לא משנה לך כמובן שציפורה שלך נבחרה ברוב זהום ועם רמאיות בקלפי.
אצלכם הכול כשר ואנחנו הפירמטיבים העברינים. אבל זה לא החלק הגרוע.
את כלבתא והתפקיד שלך לנבוח { אומרים שהתקשורת זה הכלב ששומר על הדמוקרטיה עלק}אבל מה שהכי מרגיז זה עדת המעריצים שלך
" איזה יופי הגר וכול הכבוד" בלי לחשוב בלי ביקורת ככה ביל חשיבה עצמאית
מלא הייתם כאלה אבל אתם מיחסים לעצמכם כאילו אתם אנשים צעירים. משכילים .דמוקרטים.
פתוחים.אתם הצחצחים החדשים לא יותר לא פחות ואבי אתה מלך מלך
23 בספטמבר, 2008 בשעה 23:43
מה זה קשור יא "רוב זהום" שכמותך?
חיחיחי. עילג.
23 בספטמבר, 2008 בשעה 23:50
זה לא קשור אבל ללכלך על האנשים ולעבור אלה את יודעת לעשות מצוין הנייר סובל הכול גם שגיעות כתיב
24 בספטמבר, 2008 בשעה 0:19
אני לא נייר וגם הבלוג שלי לא
24 בספטמבר, 2008 בשעה 10:39
וואו, הגר! את כה פופולרית! יש לך מנאץ שמצליח לדחוף את ציפי לבני בטקסט על תלתלים!אגב, את עדיין רוצה שאעשה לך פסים דביליים?
24 בספטמבר, 2008 בשעה 10:40
וואו, הגר! את כה פופולרית! יש לך מנאץ שמצליח לדחוף את ציפי לבני בטקסט על תלתלים! אגב, את עדיין רוצה שאעשה לך פסים של זברה?
24 בספטמבר, 2008 בשעה 16:48
כן בטח! במיוחד עכשיו כשפתחתי את הצמות
אני אדבר איתך לקראת הסופ"ש, את עדיין באותו מספר כן?
25 בספטמבר, 2008 בשעה 1:12
הגר,
כתבתי שהתפלאתי מאד לשמוע שאשיט פוטר/התפטר??
לתולעת יש כרגיל מידע מעניין.
מה הוא כותב שם: לפי סקרים היה מקבל 4-6 מנדטים?? נו באמת??
לדעתי הבינו שהצמד העלוב שם טוב-לייבוביץ' לא יביא את הסחורה.
מה זה הסחורה??
1.3 מיליון ש"ח שוד כספי מימון מפלגות שחלק נכבד ממנו יכנס לכיסם של הראיס והפודל.
על שןם דבר. אפס יכולות אפס ביצועים.
מה דעתך לחדש לנו על הבריקינג ניוז???
25 בספטמבר, 2008 בשעה 1:40
אין לי מה לחדש… אין לי שמץ…
1 באוקטובר, 2008 בשעה 15:59
זה לא רציני לכתוב פוסט כל כך ארוך על המראה החיצוני שלך , לסיים בהצהרה על שלמות ושקט פנימי ומחמאה על המראה החדש…ולא לשים ולו תמונה אחת שלך בערום.
או סתם לבושה.
3 באוקטובר, 2008 בשעה 13:52
הגר תמיד עושה את הדבר הכי רציני ברשת.נקודה.
4 באוקטובר, 2008 בשעה 15:09
אגב,הגר את קצת שכחת להגיד שנה טובה לקוראיך המסורים ברשת.
אז אני אעשה זאת:
אני מאחל להגר שנה נהדרת מלאי פוסטים עצבניים ומכסחים,שיבעטו מושחתים ,בטלנים ואפסים גמורים אל מעבר לסורג ובריח.
אמן-כן יהי רצון
8 בספטמבר, 2009 בשעה 0:47
יום הג'ינג'ים השנתי נחגג היום בהולנד. יאם!
http://www.youtube.com/watch?v=LmN0PMcVmoI
8 בספטמבר, 2009 בשעה 2:35
יו מעולה!