כמו שהבטחתי: המשך מעללי בחצי שנת האבטלה
הגעתי למסקנה שיש לי איזה אישיו קארמתי עם בית מעריב, שם “בליתי” ימים כלילות בשלושת השבועות האחרונים. בפברואר 2006 הגעתי לשם לראשונה, כאשר המטה של מפלגת “עלה ירוק” מוקם קומה מתחת לנרג’ׁ(NRG) במקום המטה של מפלגת הבחילה הדמוקרטית של ברונפמן שהתפרקה. העברתי שם ימים שלמים ואפילו נשארתי לישון שם בשק”ש איזה שני לילות. באותה שנה ביולי החלה המלחמה. אני כבר עבדתי במעריב – ב”זמן חיפה”, ועקב הקטיושות העבירו את המערכת לבית מעריב. הצטרפנו למערכת “זמן תל אביב” שישבו באותה עת בקומה הראשונה, והכניסה למערכת הייתה מהחניון.
הפעם השלישית שבה הגעתי לבית מעריב הייתה בתחילת חודש אפריל, ביום הזיכרון לקורט קוביין (הלא הוא אבי הרוחני). בנזוגי היקר שעסק בתקופה האחרונה במלאכת שליחת קו”ח, ממש כמוני, זומן חודש לפני כן לפגישה עם מנהלת אחד המקומונים, אולם זו הייתה עסוקה וביקשה לדחות את הפגישה. מספר ימים לאחר מכן היא אמרה שלא מסתדר כרגע ואם אפשר לשמור את המספר שלו, כמובן שהוא השיב בחיוב.
בתחילת חודש אפריל היא התקשרה אליו והזמינה אותו לבוא שוב. בעודי יושבת בבית מחכה לשמוע מה קורה, בנזוגי מתקשר ואומר שמעבר למשרה המוצעת לו, הם מחפשים מישהו כפרילאנס לפרוייקט של עימוד קטלוג והעביר את המספר שלי לאותה מנהלת. גם הפעם באופן משעשע ביותר הגעתי לשבת במערכת של “זמן תל אביב” שבנתיים עלתה לקומה חמש ושודרגה במרפסת גג מאגניבה עם כיסאות גן ונוף אורבני.
לקראת סיום הפרוייקט, החלו חששות האבטלה לתפוס מקום מרכזי במוח שלי, שוב. אולם טלפון מפתיע יום לפני סיום הפרוייקט שינה את הכל – זומנתי לראיון עבודה במשרד פירסום, ולא סתם משרד פירסום אלה אחד המובילים. מי שמכיר אותי יודע כמה אני שולטת בכל עינייני הגרפיקה, אבל כשבאתי לשם, פתאום שכחתי דברים כל כך בסיסיים, שכמעט קמתי וברחתי משם מרוב בושה.
אבל הבושה – היא קטנה עלי, ופשוט באתי ואמרתי דוגרי – “סיימתי פרוייקט מטורף, הראש שלי עמוס ויש לי בלאק אאוט”. נשבעתי שאני בעלת קליטה מהירה, ולמזלי, זומנתי ליום ניסיון. ישבתי כמה שעות אותו ערב, וחפרתי את הפוטושופ בצורה שלא הייתה מביישת אף ארכיאולוג. הגעתי לשם כמה ימים לאחר מכן, נתנו לי כל מיני דברים לעשות, עדיין שיקשקתי ופחדתי שדפקתי הכל.
בחיי, אני לא זוכרת מתי פחדתי ככה בראיון עבודה. זה כנראה היה שילוב של פדיחת השיכחה, עם הפחד הזה של המחסור המטורף במקומות עבודה, במיוחד כאלה איכותיים, במיוחד שאין לי שום הכנסה כרגע ואין לי שום אופציות אחרות. בדיוק כשחשבתי שהינה אומרים לי “תשמעי את לא מתאימה לנו, ביי”, קראו לי לשיחה ואמרו לי שהתקבלתי!
התקשרתי נרגשת לבנזוגי לספר לו, והוא אמר שבדיוק זכה בארוחה זוגית במסעדת פירות ים. אז הלכנו לחגוג:
קוקי סנט ג’ק עם שרימפסים וקלמרי ברוטב שמנת… מומלץ בחום, מסעדת פורלין
סלמון אפוי בשום ושמנת על מצע ירקות מוקפצים
הרבה זמן לא התפנקתי ככה על אוכל, והשירות שם היה פשוט יוצא מן הכלל – פתחו לנו את הדלת, מזגו לנו שתיה, בין המנות קיבלנו כדור סורבה אשכולית אדומה בקאמפרי… פשוט תאווה לחך.
אז מחר אני מתחילה לעבוד, אתמול חתמנו על דירה חדשה (זה אומר ששלנו מתפנה – למתעניינים) ועוד שבועיים אנחנו עוברים. אז אם לא תשמעו ממני בתקופה הקרובה, אתם יכולים לבין למה 🙂
חג עצמאות שמייח!
________________________________________________________________
וכן, התחלתי לצנזר תגובות. לא יתקבלו יותר תגובות שקשורות בעלה ירוק רבתי!
לעומת זאת פתחתי דף במיוחד בשביל זה הנקרא זיוני שכל
שם תוכלו לכתוב על דברים לא קשורים כאוות נפשכם!
מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודההההההההההההההההההה 🙂
בהצלחה במקום עבודתך החדש
תודה רבה 🙂
המון הצלחה יקירתי
תני להם בראש
מאמי אני הכי שמח בשבילך.
איזה כיף לשמוע גוד ניוז.
אבל איפה הדירה הנוכחית שלכם!?”
הדירה בשינקין
שניר ושלומי – תודה!!!
יופי טופי.
וחוץ מזה , אומרים “לילות כימים” ולא “ימים כלילות”.
נסי לחשוב על המשמעות של כל אחת מהאפשרויות.
סייג לחוכמה שתיקה. מכיר?
עיתונים סוגרים בדרך כלל בלילה. לכן ימים כלילות הוא ביטוי נכון למה שהתכוונתי לכתוב, ולא ההפך.
עוד מעט תתקן אותי גם על “בנזוגי” ו”סוגשל”?
אולי פשוט תבוא ותכתוב את הבלוג בקומי, במילותיך הטובות משלי, אני כנראה סתם “יופי טופי” ואתה עילוי שמיימי.
את באמת יופי טופי ולא צריך להעלב מכל הערה , אבל מה לעשות שאת פשוט טועה.
בואי נראה מה המשמעות של כל אפשרות:
“ימים כלילות” – אני מעבירה את ימי כאילו היו לילות, כלומר, במקום להיות ערה ולעבוד במשך היום אני מעדיפה לישון.
“לילות כימים” – במקום לעשות מה שרוב האנשים עושים בלילה , כלומר לישון, אני מעבירה את לילותי כאילו היו ימים. כלומר, ערה ועובדת.
טמבל לך חפש לך חיים וקח ריענון בהבנת הנקרא
אני אולי טמבל חסר חיים אבל אם לא תסביר לי למה אני טועה יהיה לי קצת קשה להתייחס אליך ברצינות.
לקרוא למישהו טמבל זה מאוד פשוט. אולי תנסה גם לעמוד מאחורי טענתך?
נא לא להאכיל את הטרולים!
וואללה השתגעת לגמרי.
בסך הכל רציתי להעיר לך על טעות קטנה בפוסט ומכאן כבר הפכתי לטרול?
שיהיה לך רק טוב בעבודה החדשה
שבת שלום
את רואה למה עדיף לעסוק בכנופיה. שם לא יתקנו לך טעויות כי הכל כל כך מקולקל.
שם יובל היה משתחווה לפוסטים העוקצניים והמעולים שלך. בשיפוד הכנופיה אין עליך ציצרמן!
תתחדשי.
(זוגתי עובדת באותו בניין) 🙂
תודות 🙂
הי הגר,
http://www.manpower.co.il/?pg=jod_desc&CategoryID=178&JobID=36536
ראיתי וחשבתי עלייך, אבל אין לי את המייל שלך. זה פורסם כרגע. (אפשר למחוק את התגובה הזאת)