החלום ושיברו. משמאל למעלה: הבייבי. מימין האבא: ערן טיפנברון, עורך העיתון.
הוא מת.
זה נגמר.
מלאו לו כמעט שנתיים.
לאחר פירפוריי גסיסה לא קצרים – ימים, שבועות, חודשים (זמן הידיעה על המחלה הממארת היה תלוי דרג או זרג), ובזמן שאני סוגרת עיתונים למעריב, מריירת על המקלדת מהתרגשות של לחץ הדדליין, עיתון אחר נסגר סופית וכבר לא ירד יותר לדפוס.
שנה ושלושה חודשים תמימים נתתי לו את נשמתי, את ליבי.
הריון של חצי שנה.
פריון של 9 חודשים – הגשמת חלום.
ופרידה, שהתארכה אצלי מאז נובמבר 2008, עת קוצצתי מתפקידי העיקרי בידיעות, בידיעה שלאחר חצי שנת צינון, אני חוזרת לכתוב. פרידה שתמשך עד אין קץ.
כי עכשיו אין לי לאן לחזור.
זהו, הבייבי שלי מת סופית.
היה פטריוט לתפארת מדינת ישראל
כן היה זה עיתון מעניין
קליל ונחמד ומתאים מאוד לרכבת.
מעבר לקלילות שלו, היה זה עיתון מכוּון מטרה: פעם ראשונה שאמרתי לעצמי ש”לא משנה כמה התוכן הוא רדוד וצהוב (עיניין של דעה מול עיניין של עיניין) העיקר שיהיה מתחרה למשהו הרבה יותר גרוע מגרוע”.
העיתון המתחרה הלא הוא “ישראל היום”, הוא עיתון לא רק מחורבן, אלא גם מסוכן. זה עיתון מגמתי-פוליטי-ביבי פרנדלי, שחבל מאוד שאנשים כל כך טיפשים לקרוא אותו בלי לשים לב לשטיפת המוח שהם עוברים בחיני חינם. זה שפל עיתונאי אמיתי, ולא הצהובון הקליל, העליז והצבועני ז”ל.
הצוות המיילד, לאחר סגירת הגיליון שיצא להפצה לראשונה
המטרה מקדשת את האמצעים לא? לצערי הפרוייקט הזה, שלקחתי בו חלק והייתי מצוות ההקמה שלו, נפל. ועל זה אני לא רוצה שאף אחד יגיד לי ברוך שפטרנו, כי מי שאומר את זה לא מבין את המשמעות וההשלכות לטווח האורך של סגירת העיתון הזה.
כן היה זה לא טוב היה רע לתפארת
אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה ענייה וסוררת
ועכשיו – 24 דקות דומייה לזכר 24 דקות התהילה של העיתון היומי הכי מגניב שיצא אי פעם בארץ. בהצלחה לערן טיפנברון בתפקיד החדש, ולשאר העובדים – בהצלחה במציאת עבודה (אחת שהחליטה להיות פרילאנס) נחזיק לכם אצבעות
ככה עושים עיתון. גיליון מספר 1 של ה-24″ דקות” בהכנה
כל התמונות מתוך הפליקר של הצלם שלום בר טל
עיתון מביך ומיותר.
ישראל היום לפחות נראה כמו עיתון אמיתי ורציני, 24 דקות נראה כמו זבלון שאתה פשוט מתבייש לקחת ליד.
24 דקות לא היה אלטרנטיבה לתוכן של ישראל היום, שהוא “הרבה יותר גרוע מגרוע” – זה היה ניסיון של ידיעות אחרונות לפגוע כלכלית בישראל היום ולהבריח מתחרה עם הזנב בין הרגליים (קצת דומה לכלכליסט מול דה מרקר). בסוף תראי מי ממצמץ ראשון.
וידיעות אחרונות עצמו לא מונע מאינטרסים שונים? לא מקדם את מה שבא לו ומסתיר את מה שלא נוח לו?
אני מודע טוב מאוד לבבל”ת שנקרא ישראל היום, אבל אם 24 דקות בא בשביל להתחרות בישראל היום, הוא היה צריך לקחת את עצמו באותה רצינות שישראל היום לוקח את עצמו, וזה הכשלון העיקרי שלו. כשלון ברמה של קובעי מדיניות. הרמה שלו באמת הייתה מביכה, ואני ממש לא אומר שלא השקיעו בו עבודה קשה, אבל בכל פעם שקראתי בו הרגשתי שאני קורא במן גירסת “מעריב לנוער” של העיתון הראשי. עד כמה שעצוב לומר, ישראל היום, עם המימןו-ביבים שלו, מציב אלטרנטיבה שלמראית עין נראית רצינית לעיתונים הגדולים, ו-24 דקות הייתה התשובה הלא נכונה.
תודה הגר על הפוסט הבועט.
אם אני לא טועה צריך לכתוב:”הלו הוא:ישראל…”
אבל אני לא ממש בטוח.
רענן
אני אמנם דיסלקטית, וכרגע אני וואן-מאן-באנד (בלי עורך ומגיהה) אבל אני כמעט בטוחה שכותבים “הלא הוא”, ולא “הלו הוא”. כי זה כזה הפוך על הפוך על דרך השלילה ולא זה “הלא” ולא “הלו”.
זה ההגיון הבריא שלי.
זה לא אומר שאני לא דיסלקטית ויכול להיות שאתה צודק…
אין לי שמן של מוסך
עם תינוק כזה, עדיף להיות עקרה…
הבטחתי לעצמי להתאפק, אבל פשוט קשה. גם לא יעזור להתעצבן מהתגובות. אז אסביר במילים פשוטות, שכולם יבינו: 24 דקות לא היה אמור להתחרות בישראל היום מבחינה תוכנית, אלא להציע לו אלטרנטיבה. ישראל היום מנסים להתחרות בעיתונים הגדולים ולהקרין רצינות וכובד ראש? אם כך, 24 דקות יהיה קליל וצהוב. ישראל היום משתדל להיות משעמם-במתכוון? 24 דקות יהיה החלופה המעניינת.
לא הייתי בצוות ההקמה של 24 דקות, אבל נתתי שם שנה מחיי, ואני אומר לכם באחריות – זו הייתה השנה הכי מהנה בקריירה שלי. בניגוד למה שטוקבקיסטים מרושעים טוענים, את 24 דקות מכינים בהרבה יותר מאשר 24 דקות. עבד שם צוות אינטלגנטי, אנשים משכילים ורחבי-אופקים שהכינו בכוונת מכוון עיתון קליל, בגובה העיניים.
24 דקות לא התיימר להתחרות בעיתונים הגדולים. הוא גם לא מסוגל לעשות זאת, שכן גם ידיעות ייפגע מזה. הוא כן ניסה לתת לקוראי הרכבת, אלה שיש להם כמה דקות פנויות לקרוא משהו בין תחנה לתחנה, מוצר שיהיה מעניין וכיף לקרוא בו. ואת זה 24 דקות עשה בגדול. את החדשות החשובות לא מצאתם שם. אבל במיטבו, הוא היה העיתון הכי מעניין בארץ.
הגר,
אני ממש לא בטוח ,אולי הצדק איתך ,הדברים שלי נאמרו מתוך פרגון ורצון טוב,
מובן שב99 אחוז את כתובת מאד יפה.אולי מישהו כאן יתן דעתו
אני לא חושב ש-“ישראל היום” הוא כה מסוכן כמו שאת מציגה אותו. אני קורא די קבוע שלו. הוא ימני בערך כמו ש-“הארץ” שמאלני. יש דעות לכאן ולשם, ויש קו מערכתי. שגם אם אני לא מסכים איתו, הוא לא מקומם.
מאידך, 24 דקות הגחיך את החדשות. זה לא היה צהוב רק במובן של רכילות, אלא הדגשת הצד הצהוב בכל נושא, חשוב ככול שיהיה. את ההפגנה כנגד הכיבוש הם סיקרו בכותרת “שלום ליצן” ושמו תמונה של הליצנים האנרכיסטים. זה הציג את כל הנושא כמגוחך (וגם את רבין, זצ”ל). זה היה עיתון שהתחנף לבורגנות, שהתקפל לפני כל גחמה רעיונית ממסדית.
אפשר היה לעשות את זה אחרת. “העולם הזה” הוא הדוגמא לכך, אפשר לשלב בעיטה בממסד יחד עם תוכן מעניין ומגרה. אפשר לפנות לאשכים ולאונה הקידמית יחד. אבל 24 דקות לא היה זה.
ליבי עם העובדים. עיתונאות היא מקצוע חשוב, אך ל-24 דקות היה חלק חשוב (כמו להרבה מאוד מכלי התקשורת האחרים) בהזניית המקצוע. השכר שעיתונאים מקבלים כיום הוא שערוריה, הוא עלבון והוא אחת הסיבות להידרדרות של העיתונות בארץ. בעלי ההון עושים כוח על חשבון האנשים, אבל גם לעיתונאים יש חלק באשמה. העיתונאים העשירים משפריצים על עצמם מרוב עונג וחשיבות עצמית, ואילו כל האחרים – יונקים את המיץ של הזבל.
העיתונאים צריכים לדאוג לעצמם, הם אמורים להיות חבורה מתוחכמת יותר, שיכולה להרים מאבק והתאגדות מקצועית. אבל כל אחד מהם, כמו רוב הישראלים, דואג רק לתחת של עצמו וככה זה גם מריח. עטים להשכיר במחיר שגם רחב הזונה היתה מסרבת לקבל.
עיתון שלקח תכנים מ”וואן” ונסגר, יכול לגרום לי רק להצטער על דבר אחד:
כמה ניירות טואלט היו יכולים לעשות מהנייר שהוקדש לזבל הזה, ולא עשו.
אה, זה בעצם אותו דבר.
ישראל היום הוא ביביתון מסוכן, זה נכון.
אבל 24 לא הצליח לתת לו שום פייט כי אולי לקח לעשות אותו יותר מ-24 דקות, אבל לקרוא אותו לקח 24 שניות, ואני נדיב.
גאוות יחידה זה נחמד, חבל שאין בושת יחידה.
שי, אני באמת חושב שניתוח הטקטיקה שעמדה מאחורי “24 דקות”, היא הרבה יותר מעניינת מניתוח התכנים שלו. אולי תוכלו (אתה או הגר) להסביר למה בעצם הניסיון הוגדר ככישלון? 7.5% ב-TGI אחרי כשנה זה לא מספיק? זה בערך חצי מהחשיפה של מעריב. או שאולי הבעיה הייתה שהוא לא כירסם בנתוני החשיפה של “ישראל היום”?
רם-און, “ישראל היום” הוא לא עיתון ימני. הוא אפילו לא עיתון מפלגתי. אם מחר ביבי יסכים לסגת לקווי 67 ולחלק את ירושלים, “ישראל היום” יתמוך בו בכל הכוח, בעזרת עמודי חדשות (להבדיל מעמודי דעות) שמורכבים מכותרות מגמתיות, ומידיעות מגמתיות.
למה 24 דקות נכשל? השאלה היא “נכשל במה”. הוא נכשל בתחרות מול ישראל היום, מפני שישראל היום מתחרה בידיעות אחרונות – ו24 דקות לא היה יכול ולא רצה להתחרות בידיעות, אביו מולידו. מבחינת היעדים התוכניים שלו, 24 דקות לא נכשל: הוא היה חינמון פר אקסלנס – עיתון סנסציוני, חצוף, מהיר לקריאה, מבדר ומ-ע-נ-י-י-ן. לא יכולת לקרוא בו דיווחים חשובים, פרשנויות מעמיקות או תחקירים חושפניים, ומי שחיפש אותם ב24 דקות – כפי שהוא רגיל לחפש בכל העיתונים האחרים – התאכזב. 24 דקות דיבר בשפה שונה שרבים מקוראיו הבינו, ושגבוהי-המצח מהברנז’ה לא הבינו/הבינו והתביישו להודות שהם מבינים/ הבינו וקינאו.
אנחנו לא המצאנו את הפורמט הזה. הסאן הבריטי והבילד הגרמני הולכים על הקו הזה בדיוק: כותרות צעקניות, סלבס, ציצים (אוי-אוי-אוי, יצקצקו אניני הטעם עלק). שם הפורמט הזה מצליח מאוד. פה זה לא הצליח. למה? לא יודע. אולי הקדמנו את זמננו, יכול להיות שאיחרנו אותו. לפחות ניסינו.
אייל הראל טוען שלקרוא את החינמון לקח לו “24 שניות”. ואני אומר: מצוין, אייל. אני שמח לשמוע, זה בדיוק מה שרצינו שתעשה. תדפדף בעיתון כשיש לך דקה פנויה, ובשאיפה תמצא משהו נחמד לקרוא. אתה לא אמור לקחת מזה תובנות לחיים, לא אמור להרהר בניסוחים פתלתלים. את זה תמצא בספרים.
אטיינולוג מהרהר בגלילי נייר הטואלט שניתן היה לייצר במקום לבזבז אותם על הדפסת 24 דקות. איני פסיכולוג, אבל את התסביך האנאלי שלך אני מציע שתציג למומחה – ולא לגולשים.
לבי על נוסעי הרכבת, שממחר בבוקר יצטרכו לבחור בין שני חינמונים משעממים. ההפסד אמנם שלנו, אבל גם שלכם
שי אתה איש יקר ואני מקווה שתחזור מתישהו לערוך את גיבובי השטויות שלי 🙂
נשיקות וחיבוקים לך ולילדים המהממים שלך!
כרע ונפל כי לא השכילו להפריד את הניהול העסקי הכללי מהניהול המקצועי.
קדיש, תלולית עפר ויאללה לסיפור הבא.
שמיין
סליחה, עיתון בשם 24 דקות? אני לא שמעתי עליו, וביררתי , אינני לבד. ואולי זו אחת הבעיות.
מסקנה, עיתונות ותקשורת המונים בכלל זה קודם כול צרכנות ושיווק, כל השאר חשוב אבל פחות. ולא אינני קשורה לתחום הזה בשום צורה ודרך.
שי והחבר’ה,
יצא לי לעבוד אתכם כמה לילות, היה נחמד, היה מגניב, היה מלמד, אבל למעט המפגש עם האנשים, קשה לי לומר שהייתי גאה במה שעשיתי…
צר לי שהעיתון נסגר, לא בגלל שהוא יחסר לי אלא בגלל האנשים שהרכיבו אותו. אני מאחל הצלחה לכל אחד מכם.
ברוך שפטרנו
שוקי
לך תמצוץ אצבע
דרלינג
יש חיים מעבר לשטויות שאת מתעסקת בהם.
אם לא שמעת על ה-24 דקות הבעיה אצלך.
שיהיה, אבל את יודעת שאני צודקת. ואת צודקת אני באמת מתעסקת בשטויות ולכן לא הכרתי את ה24
שי, אתה חוזר להסברים ולמגננה בכל מה שנוגע לסוג התוכן ש”24 דקות” ייצר, ואני לא שאלתי על זה.
כתבת ש-24 דקות “נכשל בתחרות מול ישראל היום, מפני שישראל היום מתחרה בידיעות אחרונות – ו24 דקות לא היה יכול ולא רצה להתחרות בידיעות, אביו מולידו”. הניתוח הזה נשמע לי נכון, אבל הרי לא רק אתה ואני מבינים את זה, אלא גם מי שהחליט מלכתחילה להקצות משאבים לטובת המיזם הזה.
ולכן, מה שאני תוהה עליו – ביני לבין עצמי (ומאוד יכול להיות שגם לך אין תשובות בעניין) – הוא למה בדיוק ציפה מי שלפני כמעט שנתיים הוציא את המיזם הזה לדרך, ובשבועות האחרונים החליט לסגור אותו? לראות ירידה בנתונים של “ישראל היום”? לראות תוצאה דו ספרתית ב-TGI ל-“24 דקות”? משהו אחר?
דרלינג דחילק להתעסק בשטויות!,
זה הזמן להגיע לאונ’ בר אילן להסתכל לעם בעיניים ולמסור כבר:
כמה כסף העביר לך הפודל העילג ב2006???
רק כתבה על חלוקת השלל תפתח את העיתון מחדש
מסתבר שערן ורד חזר לבמה
http://eranvered.com/blog
הגר מאחוריך
יונתן שלום. קודם כל, אפתח בכך שאני באמת נהנה לנהל איתך את ההתכתבות האינטלגנטית והעניינית הזו. דברי הטעם שלך בולטים לטובה על רקע הלהג שמסביב. ולענייננו: השאלה למה המיזם יצא לדרך מלכתחילה מנקרת גם במוחי. אני מניח (לא מידיעה מוצקה) שכשהתקבלה ההחלטה להוציא את 24 דקות, המחשבה הייתה שיהיה די בו כדי לבלום את ישראל היום – לפחות בשוק המפרסמים. אני מניח שאיש לא ציפה אז שבתוך חודשים ספורים ישראל היום יעקוף את מעריב וייהפך לעיתון השני בתפוצתו לפי הטי.ג’י.איי.
שי – אוקי, תודה על התשובה ועל ההתייחסות.
הגר יקירתי, אכן כותבים “הלא הוא” ולא “הלו הוא”