ראיינו אותי לעין השביעית על ה-24 דקות
“הכוונה היתה לעשות עיתון שהוא מעניין, צבעוני, שמח”, אומרת הגר צימרמן, שליוותה את המיזם עוד לפני השקתו כאחראית הטכנית על תחום הגרפיקה בעיתון, ואף כתבה בו לאורך כמה חודשים טור קבוע. “הרעיון היה להעביר את הזמן ברכבת. יש לך 24 דקות לדפדף בעיתון כשאתה נוסע לעבודה, שיהיה לך תוכן מעניין, שאתה יכול לקרוא אותו מהר”. לדעתה, העיתון השיג את מטרתו במלואה. “זה היה עיתון שכיף לקרוא אותו”, היא אומרת, “’24 דקות’ היה משהו מיוחד. לא היה כזה דבר בארץ לפני זה, ואני לא חושבת שיהיה”.
האם הכוונה היתה להתחרות ישירות ב”ישראל היום”?
“כן ולא. כן, כי הוא רצה לתפוס את הקוראים של הרכבת. לא, מבחינת התוכן, ואת זה, לפחות בברנז’ה, לא הבינו. לא היה כאן ניסיון לעשות עיתון רציני שיתחרה ב’ישראל היום’. להפך, זה היה ניסיון, כמו שאני ראיתי את זה, שאמור להחליש את ‘ישראל היום’ מבחינת מספר הקוראים שלו, לקחת אותם למקומות אחרים. אנשים לא הבינו שהתחרות לא היתה על התוכן, היא היתה על הקוראים”.
ההחלטה לסגור את “24 דקות” מצערת מאוד את צימרמן, שראתה בפרויקט בבת עינה. “כל הזמן מדברים על זה שהפרינט מת, ואני חושבת שהסנונית הראשונה האמיתית זה ’24 דקות'”, היא אומרת. לדבריה, חשה גאווה בעיתון והיא עדיין גאה בו. היא מספרת כי קודם להשקתו נעשו כמה נסיונות עם עיתוני דמה, חלקם סולידיים יותר וחלקם צהובים יותר מ”24 דקות”, עד שבסופו של דבר הוחלט על הקו המתאים לעיתון. לדבריה, עורך העיתון ערן טיפנברון וסגניתו גלית פורת הגיעו ל”נוסחה נכונה ומדויקת” בתמהיל התוכן.
התגובה הצוננת של עיתונאים ל”24 דקות” הפתיעה אותך?
“כשאתה בתוך תהליך כזה ובונה את הדבר הזה ועושה אותו, אתה לא רואה בו משהו זול, אתה לא יכול לראות בו משהו זול, כי אתה מתאהב בו. אני לפחות לא חשבתי על תגובות כאלה. אני גם לא חושבת שהוא היה מכוער או שהשפה הגרפית שלו היתה זולה מדי. היא היתה בנויה על בסיס השפה הגרפית של ‘ידיעות’, שהוא עיתון טבלואיד די צהוב בבסיסו. הבדלים גדולים בתוכן לא היו, היה לו אופי קצת יותר אינטרנטי, עם אפשרות לגלוש לעוד נושאים. הם אמנם לא הנושאים הכי חשובים, אבל הם הכי מעניינים. זו היתה המהות של העיתון – הוא היה עיתון מעניין, נקודה. הוא לא היה עיתון חשוב”.
הגר מעוררת עניין וזה מעולה
הגר זאת הפעם השניה שאני בבלוגך.
בפעם הראשונה הגעתי דרך אחד ממקורבייך ערן ורד או הרדיקל וכו.
אמרתי לעצמי – מאכזב (תוכן + עיצוב) אבל אולי זה בלוג בשביל “החברה” או סתם לשחרר קיטור. לא ראיתי לנכון להגיב, לא רוצה לא צריך, הלכתי.
נתקלתי שוב עקב פעילותך המבורכת נגד המאגר ושבתי. ואז נוכחתי כי לא רק שאת קשורה לזבלון 24 דקות את עוד מתגאה סות קוראת לו “בהחלט מעניין” ומזילה דמעה בעין ה 7!
נו בחייאת יכולתי לעקות בציניות אבל אהי לא רואה סיבה להתכסחת שנינו בברור באותו צד. אבל איך את יכולה לטעון ש24 דקות הוא יותר מהדוגמא הגרועה ביותר לאופיום להמונים בגרסתו החילונית ?? את לא חושבת שחוץ מלעזור לאנשים לא לחשוב העיצון הזה מייצג ותומך בכל מה שאת מתנגדת לו ?
בימנו לפעמים באמת נכון שעבודה לחוד ודעות לחוד אבל צריך להודות בכך כשזה כך.