זה רק ספורט?

כשהייתי ביסודי, הייתי שוערת. מאוד נהנתי ואפילו הבאתי הרמות לחצי מגרש. עד שיום אחד קיבלתי “פיצוץ” לפרצוף מכדור מלא בוץ שגרם לאף שלי לדמם קצת. אז נגמלתי מההרגל המגונה הזה שנקרא כדורגל. ימי ה”טום בוי” חלפו והתחלתי לתעב כמעט כמו כל אישה ממוצעת את כל מה שקשור לכדורגל. כשאת רואה את אביך המעונב והמתרובת נהיה לפרא שקופץ כל פעם כשהכדור נוגע ברשת, או שהחבר החמודי-מודי שלך הופך משרמנטי-ספונטני-רגיש לבבון ששואג בקול מכל גול, אין פלא שתפתחי שנאה גדולה לעולם הכדורים. נכון, יש קומץ נשים שחושבות שזה סקסי (אבל מי אני שאשפוט?) ואפילו הולכות למשחקים אבל אני לא מוצאת שום דבר מרתק בקללות עממיות וקליפות של גרעינים. הדבר הסקסי היחיד שראיתי עד כה על מגרש הכדורגל הישראלי, היה מתוצרת חוץ- ג’ובאני רוסו.
למרות שנאתי הגדולה לכדורגל, היצר המוזר שבי שמכור לטלנובלות של דרור נובלמן, גרם לי לתת צ’אנס לטלנובלה “האלופה”. לא האמנתי שעלילה שנבנית מסביב ל”תרבות הכדורגל” תצליח לגרום לי להדבק למסך ולהתחיל להזכר במילים נשכחות שמזמן יצאו לי מהלקסיקון: כמו פנדל, קרן, בעיטת עונשין ונבדל.

yuda8_g.jpg
יהודה לוי-(סערפדידה (עיצוב: יפעת שכטר)

“האלופה” הצליחה אולי לקרב אותי קצת חזרה לעולם הזה, אבל מה שקרה בימים האחרונים עם הטוטו והמשחק המכור, שוב החזיר בי את תחושת הגועל. אין דבר יותר שפל לדעתי משחקן/ספורטאי שמוכר משחק עבור חופן דולרים. זה באמת מוציא את כל הספורט מהספורט. בכלל, כל נושא ההימורים בספורט נראה לי אפעס מיותר. מי נהנה באמת מהמשחק אם הוא שם עליו כסף? הוא רק מצפה שהניחוש שלו יהיה נכון. לא מעניין את אותו מהמר דבר פרט לתוצאה. למרות שאני נוטה לתת משקל רב בחיי למבחן התוצאה, בכל מה שקשור בספורט, אפילו התחרותי, אני חושבת אחרת. הדרך-המשחק, נראים לי הרבה יותר משמעותיים. זה כל הפאן. התוצאה היא הסוף ושם נגמר כל הכייף המתח והעיניין.
לכדורגלנים הישראלים, הייתי ממליצה לצפות וללמוד קצת מ”האלופה” מה זה להיות ספורטאי אמיתי. כשדמותו של יודה לוי- סער פדידה, הייתה תחת איומים של פגיעה במשפחתו ועד רצח, בגלל כספים שהוא הפסיד בהימורים (איך לא) הוא לא מכר שום משחק למרות הסכומים הנאים בעלי 6 הספרות שהוצעו לו, ולו רק שייטה את המשחק לכיוון בו שמו את הכסף הגדול. אז למרות שהוא שיחק שם ערס צעצוע שבוגד באישתו, היה בדמותו דבר אחד אמיתי- האהבה לכדורגל, בכל מחיר וזה דבר שנראה כי חסר במה שעלול להקרא “תרבות הכדורגל הישראלית”.
רק המלצתי על האלופה וכבר היום עיצבתי אייטם ב”לילות” (מוסף 24 שעות, ידיעות אחרונות) על “האלופה 2”, שם כתוב כי בתסריט של העונה השנייה יתחקו אחר אותו סיפור עם הטוטו… החיים הם טלנובלה חבר’ה, לא להיפך…

Facebook Comments

עלינו הגר