פעם חשבתי שרק יומולדת זה זמן לנפות חברים. היום הסתבר לי שגם שנה חדשה זה זמן טוב. במיוחד אם “החברים” האלה הם סתם חבורת כפויי טובה חסרי אינטיליגנציה רגשית. תקראו לי מגזימנית, תקראו לי אימפולסיבית או איך שלא בא לכם. אבל אם תייגתי אתכם בברכה בפייסבוק זה בגלל שרציתי לאחל לכם שנה טובה וציפיתי ברוב תמימותי, לקבל מקסימום – שנה טובה חזרה.
אז לא. קיבלתי שלל עצבים של אנשים. אני לא מבינה מה הבעיה, אותי תייגו כמה אנשים שרצו לאחל לי שנה טובה, וכיוון שגם ידעתי שהם הכינו וטרחו על הברכה, ברור שלא התעצבנתי, להפך, שמחתי ואיחלתי שנה טובה חזרה. מסתבר שלכמה “חברים” שלי בפייסבוק הייתה בעיה עם זה. ולא רק שהייתה עם זה בעיה הם טרחו לכתוב כמה זה מעצבן אותם (והיו גם כאלה שטרחו לחשוב בקול על איך לאיים מספיק מפחיד על הבא שייתייג אותם לשנה טובה), במקום לברך חזרה.
לא מבינה לאן הגענו – ברכת שנה טובה מעצבנת אנשים. זה לא שהכנתי הזמנה למסיבה שאני מרוויחה ממנה כסף ותייגתי את כל העולם. סה”כ רציתי לאחל שנה טובה למי שקורא לעצמו “חבר” שלי בבוקפייס. אז אנשים כאלה לא בא לי שיהיו חברים שלי. כאילו – כל כך מפריע? תורידו את התיוג. אתם לא חייבים להשאיר אותו זה היה רק כדי שתראו את הברכה. אבל לכתוב דברים מגעילים למישהו שבירך אותכם? וואלה, עכשיו, אני רוצה רק לאחל לאותם אנשים שירגישו מה שאני הרגשתי היום. זה הכל.
ולכם קוראי הבלוג וחברי: שתהיה שנה טובה ומקסימה, מלאת דבש ומתיקות, ורק אנשים טובים!
לא שאני מצדיק את התנהגות האנשים הנ”ל, אבל תביני מה קורה. פעם, בעידן שלפני הסלולרי והמייל והאינטרנט, אנשים התקשרו לאחל שנה טובה למי שהם באמת רצו לאחל להם שנה טובה, ובשיחת טלפון אמיתית ברכו וקשקשו ודיברו. אחרים טרחו ושלחו גלויה או מכתב או איגרת. היום יש כל מיני המצאות אלקטרוניות וטכנולוגיות שהפכו את הברכה לחסר נשמה. בן אדם שולח ברכה סטנדרטית לכל מי שרשום אצלו במייל או בטלפון הסלולרי. אני מקבל כל חג המון ברכות מאנשים שאני לא מכיר רק בגלל שלפני שמונה שנים דברתי איתם בסלולר והם שמרו את המספר שלי. מבחינתי, חבר טוב הוא חבר שמתקשר לאחל שנה טובה, או לפחות שולח לי מייל פרטי, ולא מעביר לי את אותה ברכה שהוא העביר ל 6912 האנשים האחרים שברשימת התפוצה שלך. ובאותה הזדמנות הגר, שתהיה לך שנה טובה וחיים טובים ובלוג טוב, ומאבק מוצלח למען הליגליזציה. מאחל ליאור פרי.
ליאור, שתהיה שנה טובה וירוקה!
לא שלחתי סתם ברכה מוכנה… הכנתי אותה מכל הלב, ומה לעשות – זו דרך זולה לאחל שנה טובה לעשרות או אפילו מאות האנשים שאני מכירה.
לא האמנתי, ואני עדיין המומה מתגובתם של כמה עשבים שוטים, שאחת מהן אגב היא חברת מפלגתך…
איך אהבתי את הפוסט הזה של הגר שהוא אי של שפיות בתוך מלכודת הצביעות הדביקה הזאת של ראש השנה.
הגר כרגיל היחידה שאומרת תאמת ברשת,ואני מאד שמח שהיא רק עולה עם השנים ולא מתמסדת. הגר היקרה, החולרות לא נעלמות באף חג. חג אם שמו על עצמם דבש.
שתהיה שנה עצבנית ובועטת של פוסטים כמו שצריך,כמו שרק צימרמן יודעת לתת בראש,אמן ואמן
אגב, אני כבר לא זוכר לאיזה מפלגה שייך עו”ד פרי. בבחירות האחרונות הוא בכלל היה עם ניצולי עלה ירוק,לא ככה?
נו אז איפה הוא עכשיו?? אשיט עם כל התרגילים שלו בלבל אותנו
הגר,
אני מצטרף לתגובתו של ליאור. מבלי לדעת מה “חברייך” הגיבו אני יכול לומר לך מה אני מרגיש. שוב – טיעוניו של ליאור תקפים לגמרי אך יש עוד צד שקשור בפייסבוק (ואני שמשתמש בו די מעט לא יודע אם יש דרכים לעקוף אותו) – הנה גם אני קיבלתי ברכות עם שמי מתוייג בהן. אפילו עניתי בשנה טובה, וכמובן אני מקבל מייל על כל אחד ואחד שעונה על אותה הברכה. הורדתי את שמי מן התמונה ועדיין ממשיך לקבל את המיילים. יכול להיות שיש דרך לעקוף זאת, יכול להיות שעשיתי משהו לא נכון – אבל כל אלו לא רלוונטיים. זה הפך למטרד. אני מניח שעוד רבים נתקלים בבעיה הזו. יש איזה גבול שצריך להיזהר מלחצות אותו, ורק בגלל זה אני שולח מייל לאנשים. הכוונה טובה, התוצאה לא.
שנה טובה טובה לך, תמשיכי בכל הכח.
יפה שלי,
רואים שהשקעת בברכה ואני גם יכולה לראות בה אלמנטים שונים שמתייחסים לחברים שלך, ולכך שהברכה היא באמת מכל הלב. אז פשוט אל תשלחי יותר לאנשים שהם לא מספיק קרובים בשביל להבין ולאהוב. דרך אגב, אתם בצפון בחג?
תודה מאמי. כנראה שוב התבלבלתי וחשבתי שיש לי הרבה חברים 🙂 לא רציתי להעליב אף אחד אז תייגתי די הרבה אנשים. בסוף יצא שאני נעלבתי… אבל נו שוין.
אנחנו בצפון ממחר, נפגש?
שנה טובה!
בבחירות האחרונות לא לקחתי חלק פעיל עבור עלה ירוק, למרות שזו המפלגה האהובה והאהודה עלי בגלל כל מה שקרה עם הסכסוך בין שלומי ואוהד וגם בגלל שנושלתי מתפקידי כיועמ”ש של המפלגה. למרבה השמחה המחלוקות שהן נחלת העבר הסתיימו, גם הפילוג כבר לא קיים, אנשים כמו אוהד הם כיום בוגרים יותר ונוחים יותר, גם שלומי סנדק הוא אדם מצוין ותורם רבות למאבק למען הליגליזציה, ואני מקווה שבבחירות הבאות נרוץ כגוש ירוק חזק שכולל את עלה ירוק, ניצולי עלה ירוק, הירוקים, ניצולי הירוקים, בוגרי הירוקים והתנועה הירוקה, ואולי גם ניצולי התנועה הירוקה. המגמה היא להחזיר הביתה את כל אלו שהמפלגה הבריחה בשנים האחרונות, מרחביה ברמן דרך הגר צימרמן ועד ערן ורד, וביחד לרוץ כמפלגה טהורה, נקיה במלכלוכים, הסתאבויות וכו’.
זה לא יקרה 🙂
ויש כל כך הרבה סיבות, שזה פשוט לא נגמר…
לליאור:
כנראה שאופורטוניזם ניצולי הוא בדמך.קשה לעקוב אחרי המפלגות שבהן היית חבר.
שיהיה ברור:
אם תקבץ איתך את נצלני יחידת המימון:אשיט,הנגחן,הפודל העילג ושאר הכשלונות לא נשתף איתך פעולה במיל. לא התגעגענו לדביקות ולמתקתקות חסרות התקנה של הבלוג הנוראי שלך מ 2006(“כולם יפים כולם חכמים במפלגה”.איככככ)
אמרתי שתעבת יח’ המימון חיה וקיימת אצל ניצולי המפלגע והם יעשו הכל כדי לתעתע בנו. אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך
מחכים לפוסט חשבון נפש בועט ועצבני..