ניצלת? סליחה

עם כל הכבוד לביבי על נאום המחץ שלו באו”ם, שבאמת היה נאום טוב לישראל, היה משהו שמאוד חרה לי. משהו שמגדיר את החברה הישראלית, ואת כיעורה האינסופי: היכולת שלנו להשתמש בכאבם של אחרים מול העולם, כשבבית אנחנו לא עושים למענם כלום.

“זה שקר?” שאל ביבי, ונופף בידו בפרוטוקולים של תוכניות מחנה השמדה מהשואה. זה לא שקר – זו עדות לכך שזה כל מה שזה: נייר לנפנף בו, אם לא על מנגל אז באו”ם. אחמדינג’אד אמנם מכחיש את השואה, אבל ישראל פשוט לא עושה כלום, וזה רבותיי הרבה יותר חמור. כי מה בעצם עשתה המדינה לניצולי השואה לאורך השנים?

על דם הניצולים הקימה את המדינה.

את כספי הניצולים ניצלו הבנקים לטובתם.

שר האוצר מעל בכספי מצעד החיים.

61_DSC_0044_wa

וזה רק על קצה המזלג. אז אחרי שלקחתם ביס קטן ממה שעשתה המדינה, מה לדעתכם מצבם של הניצולים? הם עניים, הם רעבים, והם מתאבדים. אז לפני שאנחנו הולכים לתקוף את איראן ואת האחמדיניג’אד שלה, הגיע הזמן לעשות חשבן נפש עמוק, ולראות איך אנחנו יכולים לעשות משהו בבית לפני שאנחנו יוצאים עם אצבע מאשימה החוצה. זה לא חוכמה לתקוף אחרים.

החוכמה היא לקחת אחריות, ולא שכמה אירגוני צדקה יקחו אחריות. המדינה צריכה לקחת אחריות ולטפל בהם בכבוד הראוי. רק אחר כך, אם בכלל, יוכל לצאת לו איזה ביבי ולנפנף בעדויות החותכות לסבלם מלפני שישים שנה. כי מה עם הסבל, ההשפלה והביזיון שעוברים עליהם עכשיו?

Facebook Comments

עלינו הגר