צימרמן נגד עלה ירוק. פרק א' 1

הקדמה
בהמשך לפעילותי הציבורית שנעשתה בשנת 2006, בה שיכנעתי רבים להצביע עבור מפלגת עלה ירוק, דבר אשר אני מתחרטת עליו מעמקי נשמתי, אין שום דרך טובה יותר להתנצל מאשר להכות על החטא.
אמנם הבטחתי ספר, אבל אני רואה לנכון לפרסם דברים אלו על גבי הנט, בה כל מאן דבעי יוכל לעשות שימוש בחומר, אשר בו אציג בפניכם את מסכת השקרים והההזיות להם התוודעתי תוך כדי ולאחר הבחירות לכנסת ה-17.
אם יש לכם עניין בקבלת מייל בכל פרק חדש שאפרסם אנא פנו אלי למייל.

בבית הדין לעבודה

הבטחתי, ולכן אקיים. אני מתחילה להעלות את כל המסמכים בתביעות עלה ירוק – הגר צימרמן לעיון הציבור ולמען יראו וייראו.
בפרק זה אעלה את המסמכים שהוגשו לבית הדין לעבודה ועד לפסק הדין.
מכיוון שאת התביעה עצמה מלאתי בטופס ידני אין לי אותו כמסמך דיגיטלי ולכן אסביר מדוע תבעתי:
עבדתי עבור עלה ירוק ולא שולם לי שכרי במלואו. להלן חוזה העבודה ביננו-

כפי שתוכלו וודאי להבחין, בסעיף תנאי השכר, לא צויין אם הסכום הוא עבור שעה/יום/חודש. החוזה הוא על חודשיים ומכיוון שאינני חזירה תבעתי את הסכום פר חודש, קרי 20,000 ש”ח בלבד (החוזה על חודשיים- פברואר ומרץ 2006)
במאי 2006 טרם הגשתי התביעה, הועבר לידי צ’ק על סך 5,000 ש”ח ללא תלוש משכורת או מסמך כלשהו המאשר קבלת התשלום. שוב, מכיוון שאינני תאבת בצע טרחתי וציינתי זאת בתבעתי. עברו חלפו להם שבועות וחודשים ויתרת התשלום לא הגיעה. פניתי שוב ושוב לאש”ט ושפכטל, וזכיתי ליחס דוחה הכולל ניתוק טלפון בפרצוף וקללות עססיות (מפי הראיס, לא מהשפכטל). לבסוף פניתי בכתב בבקשה לקבלת יתרת התשלום והינה מכתבי:

ותשובתו הנזעמת של הראיס:

כידוע, נאלצתי לתבוע וזה אומר שעבר שבוע מאותו מכתב ששלחתי ולא נתקבל דבר פרט לאיומי סרק של הראיס כלפי. להלן כתב ההגנה של המלפגה

אתייחס בקצרה לכתב ההגנה הטיפשי והשקרי, ולמען הסר ספק הבהרה משפטית בעיניין התייחסותי: זו היא דעתי והיא מתבססת על האמת המוחלטת והבילתי ניתנת לפרשנות.

סעיף 6- חוסר יריבות. האמנם? ואם כך הדבר מדוע מאיימים עלי בתביעות דיבה במקום לשלם לי את שכרי?
סעיף 7- לא העסקתם אותי. האמנם? מדוע אם כך החתמתם אותי על חוזה העסקה זמני? ואגב התנדבות היא משהו שלא מקבלים עליו שכר, ואם למישהו יש הסתייגות בעיניין הוא יכול לבדוק בעצמו כי שפכטל קיבל סכום נאה וכן הראיס, ועל כן התנדבות היא מילה שגויה בה השתמשו במתכוון כדי לשקר ולרמות את בית הדין לעבודה. מכאן נגזר גם כי סעיפים 10 ו-12 הינם שיקריים.
סעיף 16- אוסיף הסתייגויותי הידועות לנתבעים- אני באמצע שנות העשרים לחיי ולא בתחילתם, עם תואר ועם מקצוע. מעבר לזה שהם שיקרו ביודעין, אין לכך שום רלוונטיות לשכר המגיע לי מתוקף החוזה שנתחם ביננו.
סעיף 17- בצורה הכי מציאותית שניתן, ולא באופן סטלני והזוי, עלי לציין כי לא באמת חשבתי שאבחר לכנסת. עם כל הכבוד, ואין כבוד, מקום 9 ברשימה הוא לא ראלי.
סעיף 18- מבטא את טיפשותם לאור יום. זה לא חוקי, למי שפיספס, להבטיח ג’ובים למקורבים. אני לא ציינתי זאת, ואין לי מושג מדוע הם החליטו להציג את עברינותם ברבים.
סעיף 19- אכן פעלתי מתוך אדאולוגיה. אין זה עומד בסתירה לשכר המגיע לי מתוקף החוזה שנכרת ביננו.
סעיף 20- ידוע לכל כי המפלגה קיבלה מעל 40,000 קולות ולכן מנדט אחד יש לה. אציין כי מנדט אחד שווה כמליון ומאה אלף ש”ח ע”פ חוק מימון הבחירות.
סעיף 21- לא צויין בחוזה כי זהו שכר גלובלי ולכן ניתן לפרש זאת כשכר חודשי, כפי שתבעתי וכפי שגם הובטח לי באופן אישי ע”י אש”ט. להלן תכתובת שנתבצעה באמצעות תוכנת המסרים המיידית “סקייפ” שהייתה ביננו בחודש אפריל לאחר הבחירות ולאחר חתימת החוזה, בה מודיע לי הראיס מיוזמתו על תשלום של 20,000 ש”ח מחוק המימון (בזמן שאני בכלל מדברת על הדיסק שקניתי, של בית הבובות כמובן):

סעיף 24- שוב מציגה המפלגה טפשות ובערות בנוגע לחוק. הם מודיעים קבל עם ועדה שלא הנפיקו לי תלוש משכורת. (בפרק הבא עוד אתייחס לעניין זה בצורה מפורטת, שכן בימים אלו הודיעו לי באופן שאותי לא מפתיע, על הנפקת תלוש שכר).
סעיף 25- אוסיף ואזכיר, כי לא למרבה הפליאה, קיבלה המפלגה מעל מנדט של קולות הבוחרים, מכל המשתמע מכך.
סעיף 26- מכחישה כל האשמה בדבר הפרת חוזה. מי ששינה את עורו והחל להכפיש אותי ואת שמי הטוב בפומבי הוא לא אחר מאשר אש”ט. ועל כך עוד ארחיב בפרק מאוחר יותר בו אתייחס להכפשות הפומביות של אש”ט כלפי.
סעיף 27- כידוע, אני לא פניתי לעיתונות בעניין הטלאי הצהוב. תוכלו לשאול את דודי נסים, אשר כתב את הכתבה הנלוזה. וכמובן, לא הצגתי עצמי כדמות בכירה- זו הייתה הצגה מטעם הכתב והעיתון והם ורק הם אחראים לה. אגב טלאי ב-ט’ ולא ב-ת’ כפי שמופיע בסעיף הנ”ל.
סעיף 28- נזק כלכלי? פחחחח. עוד ארחיב בנושא זה כאשר אתייחס לכתב התביעה שכנגד, ההזוי, שהוגש בבית הדין לעבודה ונפסל באופן בוטה.
סעיף 32- הפנתרות הירוקות לא מתחרות בעלה ירוק וגם לא סופרות אותם.
סעיף 33- תביעות ענק ע”פ המפלגה מסתכמות בתביעה קטנה אחת של 17,800. על כן ארחיב בפרק שידון בתביעה שהוגשה נגדי בבית הדין לתביעות קטנות בירושלים.
סעיף 35- המפלגה אשר אינה מבינה איום מהו, טורחת לציין כי אני המאיימת.
סעיף 37- ואולם בסעיף זה מציגה המפלגה סחיטה באיומים- קיבלתי הכסף בתמורה לכך שאשתוק. אני יודעת את ההגנות העומדות לרשותי בהתאם לחוק “לשון הרע”, כי אמת דיברתי ואמשיך לדבר.
סעיף 38- עד היום, חובת ההוכחה בגין הנזקים הכלכליים והתדמיתיים שכביכול גרמתי ואשר מוכחשים על ידי באופן גורף, לא הוצגו בפני או בפני בית המשפט הנכבד. אי לכך אציין כי מעולם לא גרמתי נזק כלשהו למפלגה ויתרה מכך- ההפך הוא הנכון.
סעיף 39- לא הכפשתי, אם כי העברתי ביקורת, עניינית ואמיתית לכל הדעות (בעלות מנת המשכל המינימלית וההבנה הבסיסית את המציאות כמות שהיא). אדם אשר מייצג גוף פוליטי חייב להבין שהוא נתון לביקורת וזו אף חובתי כאזרחית שומרת חוק הנלחמת בביעור השחיתות במגזר הציבורי, להמשיך ולבקר כל פעילות סוטה ובלתי חוקית שנעשית ואני מודעת אליה.
סעיף 40- אוסיף כי ההשעיה הינה בילתי חוקית כי נעשתה תחת סחיטה ואיומים ועל כן עוד אפרט בפרקים הבאים.
סעיף 42- גרם לי לפרץ צחוק מתגלגל. אי הבנת החוק ע”י המפלגה היא הבדיחה הכי עצובה שיכולה להיות. הסביר כבוד הרשם בע”פ ליו”ר המפלגה את העיניין הצורה פשוטה ועל אצטט: “גם אם עובד שלך גנב לך מליון ש”ח, חובה עליך לשלם לו את משכורתו ואין לך שום “זכות לקזז” כדבריך סכום כלשהו. מותר אף מותר, לאחר שתשלם לעובד את שכרו, לתבוע אותו בגין עברותיו. רק לבית המשפט הזכות החוקית לקבוע אם על העובד לשלם לך או לאו, בלי שום קשר לקיזוז שכר“. אזכיר כי עוד אתייחס בפרק מאוחר יותר ל”מאות אלפי השקלים” שהפכו להיות לא יותר מ- 17,800 ש”ח אותם תובע אש”ט ממני, באופן אישי ואילו המפלגה לא תבעה אותי מעולם בשום תביעה שהתקבלה ע”י בית משפט כלשהו.
סעיף 43- מראה שאין גבול לחוצפה. כך חשב גם כבוד הרשם שדן בתיק זה.
סעיף 44- כפי שהזכרתי- לא נתבעתי ע”י המפלגה עד היום, רק ע”י אש”ט.

בהמשך פרק א’, שיקרא פרק א’ 2, אציג בפניכם את התביעה שכנגד, שהוגשה ע”י המפלגה בבית הדין לעבודה, ונדחתה על הסף טרם דיון כלשהו. בנוסף אציג בפניכם את פסק הדין בו ניתן תוקף משפטי לחוזה ההתקשרות ביני לבין המפלגה.