כלו כל הסמים

עזבו את זה שכבר בין כה אין לי אמון באף גוף במדינה הזאת. הכל שחיתויות, הכל רקוב מן היסוד, הכל קומבינות: משרד המשפטים, רשות המיסים, הממשלה המשטרה… במקום לעסוק בפשעים ובעיות אמיתיות (שגם בהן אנו טובעים במדינתינו הקטנה) אנו נאלצים להסתפק בצווארונים לבנים מלוכלכים שאף אבקת כביסה לא תושיע מלהסיר את הכתמים.
אבל איפה שקל ופשוט, המערכת עובדת כמו שצריך (מבחינת עצמה בלבד), לפחות כך נראה. מי שמגיע בתקופה האחרונה לעיר הברירה, נתקל לא רק במצוקת דיור אלא גם במצוקת “דילור”. אנשי הפריפרייה, מהצפון והדרום כבר הפנימו מזמן, יחד עם התלביבים את מצוקת הגראס – אין, פשוט אין. אבל חשיש? תמיד היה, תמיד יהיה. האמנם?
הפריפרייתים, שהתרגלו לחשיש לכל איש, לא רק שנאלצים ללמוד לוותר על הפריווילגיה של משלוחים עד הבית כיאה לכל מקום שאינו תלביב, הם נוכחים לדעת שנסיעה לחיפה/באר שבע היא הדרך הזולה והמהירה ביותר להשיג את מבוקשם בעיר האין ברירה.
תלביב אמנם מתנהגת כמו חצי אמסטרדם: לא פעם עבר באפי ניחוח עשן מתוק באיזה פאב או אפילו ברחוב, כמעט בכל בית תלביבי טיפוסי יש קססונית על השולחן, בכל פיצוציה תמצאו ניירות גילגול ומכשירי עישון ואם לא די לכם בפשוטים תוכלו לבקר בחנויות הסמארט שופ בעיר המלאות בכל טוב של אביזרי עישון. אבל אם אתם חדשים בעיר? הסיכוי להשיג אצבע חשיש ישירות מהדילר שואפת לאפס. גם אם יש לכם חברים סטלנים, אין סיכוי שהדילר שלהם יסכים שיעבירו לכם את הטלפון שלו.

illegal alien

פשוט תצטרכו להטריד את החברים שלכם שיקנו לכם, ואם גם להם אין קשר ישיר לדילר הם יצטרכו לפנות לחבר אחר שיש לו קונטקט אמין וזמין וזה כבר הופך את כל העסק למסובך, מסורבל, מתיש ומעצבן. בסופו של יום התארגנות שכזה, החשק לעשן יורד (כי לא כייף להיות מסטול-עצבני) והחשק לקחת פרוזק או ליתיום עולה. רק לנסות לשכוח מהכל ולשקוע בשינה עמוקה.
ואם חשבתם לרגע שזה יגרום למישהו לעשן פחות, אתם טועים. בין היתר זה יגרום ליותר אנשים להיות בסכנת הסתבכות עם החוק. לא נראה לי שלדילרים יש משהו נגד צפוניים או דרומיים, (אלא אם כן מדובר באנשים גזעניים על רקע גיאוגרפי), מה שסביר יותר הוא שהמשטרה מקצה משאבי אנוש עצומים בסמויים, ותופסת טרף קל בהמונים. וכך, המחיר עולה, איכות החומר יורדת וגם הכמות, שעברה יותר מידי ידיים, וע”פ דיני “המעשר” כל אחד מנקה לו את חלקו.
כמובן, ההקצאה המטורפת הזאת לעיניין שלעולם, אבל לעולם ייפתר, גורמת באופן ישיר ועקיף כאחד לכך שבפשעים אמיתיים וחמורים המשטרה לא מטפלת.
אם כל גבר בעיר הזאת מרשה לעצמו לגשת לאיזו בחורה פלונית באמצע הרחוב ולשאול אותה “איזה קו מגיע ל…” ובאותה נשימה להמשיך ולשאול אם בא לה לעלות אליה הביתה כדי שהוא יוכל לפרק לה את הצורה, ואם כל אחד יכול לפרוץ לך לבית באין מפריע ובאין ענישה ותפיסה וגם להשתין לך בשביל של הבית בדרך החוצה, ואם כל מעסיק ייכול לא לתת תנאים סוציאלים הוגנים לעובדיו (שלא לדבר על פנסיה) כי מה איכפת לו – אם לא אתה – יבוא פראייר אחר, ואם כל מניאק יכול לחכות בפינת הרחוב אחרי הלימודים ולמכור לילד בן 12 קוק והירואין, אזי המשטרה לא עושה את עבודתה.
כן, לתפוס סטלנים בילתי מזיקים לחברה, זה קל כמו לתפוס את “רמון דוחף לשון” או את “הנשיא משקר בריינטיג שיא”. בחייאת, שיתעסקו בפשעים אמיתיים וייתנו לאנשים לעשן בשקט. גם ככה קשה להתמודד עם כל המלחמות – הפנימיות והחיצוניות, עם השחיטויות ועם חוסר הצדק המשווע שנהיה נחלת הכלל, עם שעות העבודה המטרופות והמרובות, ועם הבדידות הבלתי נגמרת. ואם צדק הוא רק כוכב, עדיף לשאוף ל”חנות חכמה” ולהסתפק בזאת.

פינת הקומיקס: סמים והעיר הגדולה
בתפקיד החתול-פרה בדודה – סטרופל
בתפקיד הסנאי הסטלן- ניצבים שונים
בתפקיד הדילר- חתול שנתפס באמצע אפצ’י באיזו עדשת מצלמה

אף חיה לא נפגעה ולא נגרם כל נזק.

שירות קצוות. איי שם בנגב, סמי “דילור לעם”, החתול המסטול כבר דואג שאפילו תקבל את זה מגולגל.

הפוסט הזה מוקדש בכעס ושינאה לדילרים של ת”א.