דורית מנטל 1956-2007
אמנית יוצרת, פעילה חברתית ופוליטית למען זכויות הפרט, זכויות בעלי החיים והשמירה על איכול הסביבה. הפעילה במשך כשמונה שנים בית-קפה-תרבות בחיפה- הוטנטוט, ואירחה אומנים צעירים בגלרייה שבקומת המרתף בבית הקפה, ולהקת מתחילות וכן להקות ג’ז מדי שבוע.
בשנת 2006 הצטרפה דורית למפלגת “עלה ירוק” והייתה מועמדת במקום ה-25 ברשימה לכנסת. בביתה אירחה את סניף צפון של המפלגה. במשך מספר חודשים התקיימו מספר רב של ישיבות ופעילויות, והמקום הפך להיות תא פעיל למען זכויות בעלי החיים, שמירה על איכות הסביבה וקידום תהליך הלגליזציה.
מימין: מר (פנתר) ירוק, אני ודורית בהפגנה נגד מכלאות הכלבים בחיפה, בחירות לכנסת ה-17
אני בטוחה שיש אינטרנט בגן עדן. אני רק לא יודעת אם את זוכרת את הסיסמא למייל שלך, אחרי החוויה שעברת לפני שלושה ימים. את בטח בהלם, כי היום את יודעת את כל מה שחשבנו ולא הפסקנו לשאול. אז כדי לא לסבך אותך טכנולוגית בשלווה שלך שם, אני כותבת לך פה (אני בטוחה שיש שם גוגל ואת הבלוג תוכלי למצוא).
התרגלתי לכתוב לך, ולא נראה לי שאני אפסיק. אני אתגעגע לתגובות שלך. וגם למיילים שכתבת לי, כמו על התאורייה ההיא על כך ששרון לא באמת צמח, על כמה ספאמרים יש לנו בפורום הפנתרות הירוקות ואיך אפשר לעשות משהו לחסום אותם, וטיפים לכל מיני מסעדות בעיר החדשה לי. רציתי לספר לך שכשקיבלתי את המייל המודיע על פטירתך, חשבתי שמישהו צוחק עלי. כי זה נשלח מהמייל שלך. ואיזה חוסר רגישות נוראית זה לשלוח מייל כהודעה על פטירה. אני בדיוק הדלקתי את הסיגריה עם הקפה של הבוקר. מייד התקשרתי לטלפון שלך “בבית”. טלפון שרק לפני כמה ימים גיליתי שרשמת על שמו של דוד ולא על שמך, כנראה כי ככה “שילמת” לדוד על זה שהוא נתן לך חדר בדירה, בקומה הרביעית (בלי מעלית) בסימטה קטנה בהדר. כמה מדרגות מתחת לדירה בה אני גרתי בחיפה. עברת לשם אחרי המלחמה, אחרי שפשטת את הרגל. אני זוכרת שמכרת את כל הריהוט של ההוטנטוט ואמרתי לי שעכשיו יש לך כמה חודשים של שקט כלכלי, ושתתחילי תוך כדי לחפש לך עבודה חדשה.
הפגישה הראשונה שלי עם דורית בהוטנטוט, ינואר 2006
דוד ענה לי. סיפר לי שהוא מצא אותך בשירותים. אמר שפנייך היו שלוות, לא ניכר כי סבלת. פשוט היית שם, ולא היית. מילותיו הדלות והריקות של דוד, כשתיאר אותך בעיברית קלוקלת, אותך שהיית תמיד מתקנת לי שגיאות כתיב, הגייה, דיבור, עריכה… צרמו לי עד לעיניים שנמלאו דמעות. אמרתי לו, שאני אתקשר בהמשך כי לא יכולתי לדבר, ולא יכולתי לנשום, ובטח שלא לשתות אפילו עוד שלוק מהקפה המזויין שלי שכבר הספיק בין כה להתקרר.
כשניתקתי את הטלפון התקשרתי לערן, אז כבר לא יכולתי לדבר. הבכי השתלט לי על מיתרי הקול. אחרי דקות של יבבות הצלחתי להגיד לו שאת מתה. לא מאמינה למילים שיוצאות לי מהפה. תוך 10 דקות הוא היה פה, ואחרי שקרא את המכתב שצורף להודעת הפיטרה, ניחם אותי בזה שבטח העדפת למות, אם זה היה המצב שלך, ואולי אפילו התאבדת. די נחרדתי מהמחשבה על כך וחוצמיזה שאני יודעת שאין מצב שהיית מתאבדת בלי למצוא בית לבוטן כלבתך המתוקה, ולחתולייך: אריה, פאני, יהאו, זלמן (גווינפין) ועוד שני גורים שמצאת לפני שבוע וחצי, אלו שביקשת ממני לעזור לך למצוא להם בית, כי אין לך כסף להאכיל אותם, ובאגודת חובבי החתולים אמרו לך שתיזרקי אותם חזרה לרחוב. מתוך מייל ששלחת לי ב-24/3:
הערב הגיעו אלי שני חתלתולים שמישהי מצאה בפח אשפה. לא ברור כמה זמן הם היו שם אולם כשהם הגיעו אלי כבר כמעט לא היה להם חום גוף והם רזים בטרוף , ממש שלדים. לפני שזו שמצאה אותם הגיעה אלי היא חיפשה פתרונות אחרים, בין הייתר היא פנתה לאגודת חובבי החתולים. היא דיברה עם יו”ר האגודה מירי וזו אמרה לה “תזרקי אותם בחזרה לפח”.
עם דורית ובוטן, שעדיין מחפשת בית חם, פורים 2006
הגופה שלך עכשיו באבו כביר. השערה היא שקיבלת דום לב. בודקים אותך. אני בדקתי בתוך עצמי ובאופן נסיבתי הצלחתי לשער שאו שהתאבדת או שרצחו אותך או שבאמת זה היה “רק” דום לב. איך היינו חוגגות על זה, שתינו חולות תיאוריות קונספירציה… (שמת לב שנפטרת בדיוק שנה אחרי הבחירות? 28/3/07 !!!) אבל אין לי עם מי לקשקש על זה מלבדך. כל השאר יחשבו שאני סתם פסיכית. רק את הבנת את ההומור המעוות עד מוות שלי.
אני מתקשה להספיד אותך. מאז השיחה עם דוד לא בכיתי. אבל זה לא שאני במצב רוח טוב. כבר סרבתי לכמה בילויים היום ושלשום. הקפתי את עצמי אנשים מהרגע שנודע לי על מותך. אפילו אחרי שעתיים הגעתי לעבודה (באיחור קל, בגלל ההלם קצת איבדתי את חושת הזמן). קרעתי את החולצה של עלה ירוק מהבחירות, זאת שחרשנו חודשיים מעל כל גופייה בחורף הקודם, ולבשתי אותה. את היית לי כמו משפחה ואני אבלה והמומה. בלילה הראשון לא יכולתי לישון לבד. ידיד טוב החזיק לי את היד כל הלילה. אתמול שתיתי חצי בקבוק יין בעבודה (הייתה הרמת כוסית לפסח, וסופסוף השתלם לי שאני זונת מערכת- הזמינו אותי לשתייה גם בקומה הראשונה וגם בקומה השנייה!) ונרדמתי די מהר. קמתי בבוקר היום ומייד יצאתי לים עם חבר. אחר כך טיילנו בנווה צדק והיה מקסים.
חשבתי עליך כל הזמן, על כמה היית נהנית מהשכונה הקסומה הזאת, אז הוצאתי את המצלמה וצילמתי בשבילך. מקווה שתהני מהמצגת…
אז עכשיו, אני לבד בפעם הראשונה מאז שמעתי על מותך. וזה לא קל, לנסות להתמודד עם זה. עדיין לא מוכנה לקבל את זה שהלכת. היו לנו כל כך הרבה תוכניות, ובניתי עלייך שתהיי עורכת באתר החדש של “הפנתרות“. את היית הרוח שעוד החזיקה את האירגון הזה, שהלך ודעך גם הוא בעקבות המלחמה. עכשיו כשסופסוף הצלחנו לשנס מותניים ולהתחיל לעבוד על תכנים לאתר חדש, הלכת לנו. אני מקווה שנזכה להרים את האתר החדש, שיוקדש כולו לך – להשקפת עולמך הנדירה והטהורה.
האובדן שלך, דורה יקירתי, הרבה יותר מזעזע מכל קטיושה. ואני מקווה שנוכל לאסוף את עצמנו, מר פנתר, ברונוטופיה, הכל נפלא, ע’, איה, דיו-ג’יימס… וחברים נוספים, ולעשות פה “נובוטיפיה” או לפחות להתחיל להעביר את המסר. תמסרי ד”ש לקורט, מוריסון, ג’ופלין, הנדריקס, מרקורי וכו’…
אוהבת ומתגעגעת מאוד מאוד מאוד….
______________________________________________________________
הלווייה תתקיים ביום ראשון אחרי הצהריים באיזור חיפה
פרטים על זמן ומקום מדוייק יועברו ביום ראשון בבוקר
במידה ומישהו זקוק להסעות ניתן לעדכן את יובל: 048111853
בואו עם כינורות וגיטרות
להתראות
דריה: 0772060300
0526525828
דוד: 0545869937
עוד ברשת על דורית:
נמסטה
תפוז
תגובה 51
איך דורית דאגה לכולם לסנדביצ’ים ביום הבחירות
עוד תפוז
הבלוג של דורית
עוד תמונות של דורית
דורית היקרה
לא ראיתי פניך ובכול זאת דמינתי אותך בדיוק
כמו בתמונה.
מאז שהלכת השיר הזה מתנגן בלבי בעצב
את מביאה הכל לידי דמעות
ביום יפה כזה, יכולנו לבלות
בחוץ אביב מדליק פריחה
רציתי לבקש ממך סליחה
רציתי להצחיק אותך
והנה את בוכה
לו רק יכולתי להביא לך פתרונות
כל מה שרק ניתן
היה כבר כאן מזמן
בלי שהרגשנו, השתנה הלב
בלי שניחשנו האהבה הפכה כאב
אין לעולם דבר פשוט
אי שם בדרך מחכה טעות
אי שם קיימת אפשרות
שלא הכל אבוד
לו רק יכולתי להביא לך פתרונות
כל מה שרק ניתן
היה כבר כאן מזמן
מילים: שלום חנוך
לחן: שלום חנוך
הגר,
למרות הדיכאון המזעזע שנמצא בי היום במקום שהייתה דורית, לא יכולתי להתעלם מכמה מתכנייך.
המייל ששלחתי (ושנשלח מהדואר של דורית) נשלח כיוון שלא הייתה דרך אחרת הגיונית ליצור קשר עם מאות האנשים שהיו צריכים לדעת.
וגם שכל אחד ישב ויחשוב ויקלוט.
ויזכור לבד בלי רעשי רקע.
שדורית מתה.
דורית מתה.
לא ממש מצאתי אצלך את הרגישות הרבה שאת כביכול דוגלת בה ומתפלאת על היעדרה אצל אחרים אבל כרגע לא זה העיקר.
העיקר הוא דורית שהלכה ואנחנו נשארנו כאן.
אני מקווה שהיא יושבת לה אי שם למעלה עם נוח ודובי ואלסקה וחפיסה של נובלס וצוחקת על העולם כמו שרק היא ידעה.
לא התכוונתי לבוא אליך בטענות, דריה, סליחה.
אני בטח הייתי עושה אותו דבר.
פשוט זה היה שוק. שוק לפתוח על הבוקר מייל ולקרוא שאין יותר דורית.
אני מצטערת שאני מצליחה לגלות רק רגישות אגואיסטית. אני מתאבלת לתוך עצמי. ובעיקר מתכחשת.
וחוצמיזה כתבתי לה מכתב, בדיוק כמו שהייתי רוצה שהיא תקרא אותו…
פוסט מקסים שבא ישר מהלב,
כל כך קשה וכואב לי לחשוב שמדובר בהספד.
רואים שאהבת אותה מכל הלב ושאף אחד לא יעז
לומר אחרת.
אני מודה לך שהשלמת את הקוים לדמותה של דורית
שהיו חסרים לי ולרבים אחרים ואני מקוה שיום יבוא
ונצליח לממש את חזונה ולבנות את “נובוטופיה”.
דורית הלכה מאיתנו לקראת חג החירות, עכשיו היא חפשיה
ובטח משחקת עם דובי ואלסקה, חפשיה מיגון וצער.
הגר, אני מחזק את ידייך וידיי כל מי שהכיר ואהב את דורית
יהי זכרה ברוך.
תודה ארז. אני מחזקת גם את יידיך. דורית סיפרה לי עליך כל הזמן כמה אתה אדם מקסים, מגניב ו”פנתרה” על אמת. היא מאוד אהבה אותך, חשבתי שתשמח לדעת. אני בטוחה שגם אתה כואב בדיוק כמו כולם, ואני שולחת לך חיבוק פנתרי כמו שדורית הייתה מחבקת את אהובייה.
תודה, באמת טוב לדעת- זה באמת מרגש.
עצוב לי שהספקתי לפגוש את דורית רק פעם אחת,
עצוב לי שלא הספקתי לבקר בהוטנטוט המפורסם,
עצוב לי שלא ידעתי מה מצבה ושלא יכלתי לעזור,
אבל אני שמח בשבילה, סוף סוף – ארץ נובוטופיה.
אומנם חדש פה, אבל היה קשה להישאר אדיש לפוסט.
אני לא יכול לתאר לעצמי את המצב שאת עוברת כרגע(לפי מה שרשמת נראה שהייתן מאוד קרובות)
שולח את תנחומיי
אהה כן, אני ההוא מהסושי
ולא, אל תשאלי אותי למה דווקא ב-5 בבוקר ביום שבת, עם הסיגריה ביד והנס
נזכרתי שהבטחתי לך שאני אבקר בבלוג שלך 🙂
לילה
היה נחמד לראות אותך היום בים. ד”ש חם לסיגי המתוקה 🙂
הגר באמת פוסט מרגש. האם יש התקדמות עם מציאת בית לבעלי החיים שלה?
מי מאכיל אותם כרגע?
לכל מי שמוכן לעזור מעשית, יש צורך דחוף למצוא בתים טובים וחמים לחמישה חתולים שליוו את דורית במשך החיים. כל מי שהכיר את דורית יודע שדאגה לבעלי חיים הייתה תמיד בראש מעייניה ובמידה ובאמת יש משהו אחרי, דורית לעולם לא הייתה יכולה לעלות למעלה בשקט עד שהחיות שלה יהיו במקום בטוח. כרגע החתולים נמצאים בדירה אצל השותף שלה שלא יכול לתת להם טיפול.
מדובר ב:
פאני שהיא חתולה אפורה לבנה שהייתה עם דורית כל החיים. לפאני לא נשאר זמן רב לחיות והיא זקוקה לבית חם שיתייחס אליה בכבוד הראוי לחתולה בת 17.
פולי שהוא חתול בוגר לבן שמן ומצחיק.
אריה שהוא ג’ינג’י יפה תואר ואינטליגנט בטירוף עם שתי טלוויזיות במקום עיניים.
יאהו שהוא מנומר חכם וטוב מזג בן שנתיים וזלמן שהוא קוסם שחור לבן וביישן.
כולם חתולי בית שעלולים למצוא את עצמם ברחוב ללא שום טיפול.
החתולים נמצאים בחיפה באיזור הדר וכל מי שיכול לעזור במשהו יכול לפנות אליי לטלפון:
0772060300
דריה
עצוב. ממש עצוב.
ולחשוב שהתכתבתי איתה ארוכות, בדיוק באותו שבוע, עד יום לפני.
בהחלט שוק.
אין לי מילים.
לכל מי שלא יכול לישון לילה טוב,
לאורך היכרות של שנים עם דורית וההוטנטוט, היה לי הכבוד להיות נוכחת בהתדרדרות של מפעל חייה לטמיון.
ואני חייבת לציין שידיים רבות עזרו לה ליפול, אם לא לומר, שידיים רבות דחפו אותה למטה.
ולמרות שדורית נלחמה עד השנייה האחרונה ולעולם, לעולם, לעולם לא הרימה ידיים, באיזשהו שלב, או, אם נדייק, ב-28.3.2007 כנראה שמשהו בתוכה אמר: די.
האישה הזאת שהיא תמיד תהיה מורת דרך של חופש וחמלה והומור.
שמוסיקה גורמת לה לבכות באותה מידה כמו יללות של חתול רעב ברחוב.
שמכינה את האוכל הכי טעים בעולם.
שתמיד יש לה משהו שנון ורענן להגיד על כל דבר.
שאף פעם לא מאבדת אמונה גם כשכולם מזמן הפסיקו.
שלא איכפת לה לתת במתנה את הדברים הכי יקרים שלה רק כדי לשמח מישהו.
שבנתה בידיים שלה את המקום הכי יפה בארץ הזאת והפכה אותו ממחסן מעופש לרהיטים לעוגן חד פעמי ומטורף לכל פליטי חיפה שחיפשו משהו מעבר, ואין להם יותר איפה.
אולי אם היא הייתה משמיעה שם את שרית חדד ולא את בילי הולידיי השכנים שלה לא היו זורקים לה רימונים וזבל בחצר.
אולי אם היא הייתה מעיפה לעזאזל את חתולי הרחוב הנטושים אז לקוחות לא היו נעלבים לאכול מאותו שולחן עם בעלי חיים (אני למשל חשבתי שזה כבוד די גדול).
אולי אם היא הייתה מקימה עוד איזה בית קפה מלוקק ומסריח ולא מקום מפגש ומפלט לאמנים ולמשוגעים ולמשוררים ולבעלי חיים אז היא הייתה יכולה להרשות לעצמה אפילו ארוחת ערב, שלא לדבר על לשלם חשבונות ולא לשקשק מפחד כשדופקים בדלת שמא המשטרה באה כבר לקחת אותה.
כנראה שאחרי הכל לחלומות כן יש מחיר, ומחיר מאוד כבר כשמדובר במפלצת הזאת שנקראת הממסד שתאכל אותך עד העצמות.
ההוטנטוט היה ממכר.
דורית הייתה ממכרת.
וזה שקר לחשוב עליה בזמן עבר כי היא הרי תמיד תהיה כאן.
אבל פתאום אני שומעת כל מיני אתרי אינטרנט וכל מיני פורומים למיניהם שצורחים לי באוזן כל מיני דברים, שממש לא היו כאן קודם.
הנה יצא לו לדרך מצעד הצביעות המזעזע.
פתאום אני מגלה שהיה לו אי שם בחיפה מקום ייחודי שאין כמותו בארץ. ואללה. נראה לי שאנחנו ידענו את זה. ואולי אם גם הם היו יודעים את זה, אולי, אולי לא היינו קוברים היום את אהובתנו.
ההוטנטוט גסס כל כך הרבה זמן.
ניסינו להחזיק אותו בכוחות אחרונים ובאותה השראה שפעם סינוורה אותנו.
אבל הניכור והאדישות היו כנראה חזקים מאיתנו. או שוויתרנו. או שאני לא יודעת מה.
ברור שהייתה עזרה. היו עדיין מעטים שהבינו את חשיבותו העצומה של המקום, במיוחד בעיר כמו חיפה שהולכת ושוקעת בשינה. אבל זה לא בדיוק הזיז לרבים. בטח לא כשנגמר הכסף להחליף נורות חשמל או לקנות נייר טואלט או למלא את המקרר בבירה. בטח לא כשלקחו לדורית את הרישיון אחרי שהיא השקיעה את כל החיים שלה במקום הזה והיא הייתה צריכה להמשיך להתקיים במחתרת בחרדה מתמדת. אז כנראה שלחרדה באמת יש איזה ריח כי המקום לאט לאט התרוקן. ואנחנו התרוקנו אחריו.
שטויות נוספות שצורמות לי באוזן הן השערות מנוולות למיניהן שאומרות שדורית התאבדה.
רק מישהו שלא הכיר אותה יכול להעלות על הדעת מחשבה מטומטמת כזאת.
היא לעולם לא הייתה נוטשת את הספינה, כי הספינה שלה היא לא מהסוג שטובע, לא משנה כמה פיות רעים ינשפו עליה את הרעל שלהם.
ההוטנטוט הוא סוג של מקרה רצח.
כולנו היינו סוג של משתפי פעולה.
כולנו יכולנו לעשות יותר מזה.
כי הגיע לה יותר מזה. הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מזה.
וכשהיא ניסתה להסביר את זה לאנשים שהייתה להם השפעה ישירה על הגורל שלה, הציעו לה ללכת לישון על ספסל ברחוב ובכלל לא להטריד את פקידי העירייה בבעיות שלה. כנראה שלחטוף התקף לב או כל סיבה רישמית שלא תהיה זה היינו הך מבחינתם. אבל עכשיו אפשר לצרוח מלוא הפה בלי בושה איזו אישיות היא הייתה ואיזה מקום היא הקימה בעיר הרקובה שלהם. גם ירשת וגם קברת. כנראה שאחרי הכל לא הכחמנו מאז.
עכשיו מה זה משנה.
אי אפשר לחשוב על ההוטנטוט ולומר שהכל ירד לטמיון. אם כבר, ההוטנטוט העלה מהטמיון. מי שראה והבין את כל היופי הזה יודע שזה היה משהו כל כך נדיר שאי אפשר להסביר את זה ואי אפשר לפגוע בזה.
ועכשיו פשוט אי אפשר.
דריה הדברים שלך כל כך מרגשים וקשים כאחד. בפעמים המועטות שהגעתי לחיפה
והוטנטוט ,כל כך התפעלתי מהמקום ולא ידעתי בתחילה מי יצר יצירה כה עוצמתית שכזאת.
אני זוכר מוסיקת ג’ז ישנה וחמה בוקעת מהרמקולים. כל סנטימטר מושקע,המון אווירה
מלא פינות ישיבה שכל אחת שונה מהשניה ובעלת יחוד משלה.
התבשרתי כאן בבלוג של הגר שהמקום נסגר והיה לי נורא חבל. במשך הזמן הבנתי את הפאזל שבין
המקום המיוחד לבין בעליו. האחד מתאים לשני כמו כפפה ליד. את זה אני מבין היום.
אני חושב שהוטנטוט ודורית ניתנו לנו כמתנה שלא ממש ידענו כנראה להעריך ולטפח.
אני אשמח אם תמשיכי לכתוב כאן בין המגיבים ולהוסיף לנו זוית שלא הכרנו.
פסח הזה יהיה עצוב להרבה אנשים. אבל עצב עשוי להביא לתיקון…
אגב דריה, למה התכוונת שאמרת :
“אבל פתאום אני שומעת כל מיני אתרי אינטרנט וכל מיני פורומים למיניהם שצורחים לי באוזן כל מיני דברים, שממש לא היו כאן קודם.” ?
התכוונתי לעובדה שאילו דורית הייתה זוכה לאחוז קטן מההכרה שהמוות זיכה אותה בה, לא היינו כותבים היום בפורום הזה.
חבל מאד.
הספדת יפה.
IT IS A VERY SED STORY ! I REMMBER HER FROM WHEN I LIVED IN HAIFA AND MOVED AFTER TO THE U.S. THIS COUNTRY LOST ALL THE MORALES IT USE TO HAVE. ISRAEL IS NOT WHAT IT WAS BEFORE. I HOP SOMEONE WILL FIGHT THIS GOV OFFICE FOR WHAT THEY HAVE DONE TO DORIT . HOP SHE REST IN PEACE ,IN HEVEN URI NYC.
אורי מה שנותר לעשות הוא להמשיך את מפעל החיים של דורית
במתכונת כזאת או אחרת,לא לעבור הלאה
חלק מן הדברים שנאמרו כאן ראוי שאמרו שוב באירוע שנערוך במלאת 30 יום למותה.
אני מקווה שההיענות תהיה גדולה יותר מאשר ללוויה. ציער אותי שרבים לא הגיעו.
הגיע לה יותר. הרבה יותר. בחייה – וגם במותה.
דורית שינתה חיים של אנשים. אחרי המפגש איתה דברים בראש התחילו להסתובב. “אני לא לבד – כי יש דורית בעולם – וזה אומר שמישהו אחד לפחות מבין אותי ואת המוזרות שלי ומקבל ואוהב אותי כמו שאני”. זה מה שהרגשתי וזה מה שלבטח רבים נוספים חשו.
באשר לחתולים – לדעתי פאני כבר זקנה מכדי לעבור טראומה נוספת של תזוזה, ואריה ימשיך לברוח להוטנטוט. את זלמן ויאהו אני פחות מכירה אבל סומכת על המלצתה של דריה, אבל אם מישהו רוצה חתול מושלם בסבבה – פולי חתול מפנן ומומלץ ביותר, הוא באמת חתול מצחיק שירש מדורית את חוש ההומור. זה כמו לזכות בפיס!
ב-1 למאי יתקיים בחיפה ערב בסיגנון ההוטנטוט עם הרוח של דורית
בתוכנית מוסיקה איכותית ופרועה, כינורות, סיגריות, געגועים וחתולים
פרטים במהשך
i am so profoundly sad at your loss. i loved you 30 years at least. bye
דברים שמלמלתי בלוויה: (שידור חוזר למי שלא היה)
הספד לדורית . צמד מילים שאין בו מן ההגיון.
דורית עשתה הרבה דברים והיתה הרבה דברים לאנשים רבים. אני בוחרת לפתוח במה דורית לא.
דורית לא היתה מסכימה להיקבר כאן (הכוונה ל”תל רקב * כל הזכויות שמורות לקובקוב – “תל רגב” – בית העלמין החדש בטיז-אל-נבי).
לא פעם שוחחנו על כך, ודורית תמיד חזרה והדגישה: “אל תעשו לי לוויה, תערכו לי משתה”. באשר לגופה בן התמותה היו הוראותיה ברורות, הגם שקשות לביצוע: “במה שישאר מן הגוף שלי – תאכילו חתולים רעבים”. לצערינו בהתחשב במצבה הגופני הירוד בתקופה האחרונה, לא היינו מקבלים אישור מן השירות הוטרינרי להאכיל כלבים וחתולים בבשרה.
דורית לא היתה אומרת לא לעוד סיגרית נובלס, אותה היתה מוצצת, לועסת ונושכת בתשוקה.
דורית לא היתה אומרת לא לחתול. ולעוד חתול. ולכלב. חירות הפרט וביטוי עצמי – גם לבעלי החיים!
דורית לא היתה אומרת לכל אדם, לנזקק, לבודד, לכל יוצר באשר הוא, ליצירה עצמה, לתהליך היצירתיות, לאומנות, למוסיקה ולאיכות חיים.
דורית לעולם לא היתה עומדת מנגד נוכח עוול, שחיתות או רודנות מכל סוג.
דורית לא היתה אומרת לא לעוד כוסית של וודקה גולד, או לעראק עלית, או לשאחטה, או לסטייק, או לסרטנים בשלוש בלילה.
פנייה לחברים, בעקבות התגובות למכתב שפורסם:
דורית לא התכוונה למות .
היו לה תוכניות לעתיד. היא לא ויתרה על החיפוש אחר אהבה וזוגיות, ולאחרונה פתחה בלוג בתפוז. רק שבוע לפני מותה סיפרה בשמחה על עבודתה בבית התמחוי, שאפשרה לה לעזור לאנשים אחרים וגם להאכיל את החתולים שלה. כל מי שהכיר אותה יודע שדורית לא היתה הולכת מבלי לדאוג לסידור מתאים לכלבה בוטן ולחתולים, בפרט לפאני בת ה- 17.
לכל מי שהרגיש רגשי אשמה לנוכח המכתב שכתבה, לכל מי שמלקה את עצמו וששאל איפה היו החברים ומדוע אף אחד לא עזר – דורית לא ידעה לעזור לעצמה כפי שעזרה לאחרים. דורית לא ידעה לקבל עזרה. דורית לא היתה מוכנה לשנות את אורח חייה, ולא הסכימה להיפרד מבעלי החיים ולעזוב אותם מאחור, אפילו במלחמה.
דורית לא הסכימה שמישהו יטיל עליה תנאים ומגבלות בשם העזרה שהוא נותן. במכתבה היא התקוממה נגד אטימות הממסד ואוזלת היד, נגד הבירוקרטיה ונפילה בין הכסאות, נגד הצביעות, ההגבלות והמשחק בחיי אדם, אבל לא כנגד חסרונם או העדרם של חברים. דורית לא היתה גלמודה.
בפרפרזה על הכרזת העצמאות: ברחוב בר גיורא 39א’ – הוקמה “מדינת דורית”,
שם עוצבה דמותי הרוחנית, ולא רק דמותי שלי.
אי אפשר לכמת 20 שנות חברות בכמה משפטים, לכן בחרתי לסיים בתחביב ובילוי משותף של דורית ושלי. אהבנו לשיר ביחד ולזייף בקולי קולות, ויאמר שדורית עם כל כישוריה – לשיר היא לא ידעה. רק אני יכולתי לשאת את קולה הצרוד מסיגריות, ורק היא יכלה לעמוד בעיוותיי המוסיקאליים. אינני נוהגת לשיר בציבור, בנאדם צריך לדעת מהן מגבלותיו, אך הפעם אחרוג ממנהגי ואקדיש לך, דורית, פאדיחה אחרונה. אני אשיר ודורית תזמזם. אם תקשיבו היטב תוכלו לשמוע גם אותה. ואם אכשל וישבר קולי, עיזרו לי להשלים את השורה. דורית, הפעם אזייף כפליים – גם בשבילך:
“שחקי, שחקי על חלומות
זו אני החולם שח:
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז.
שחקי כי באדם אאמין,
גם ברוחו, רוח עז”.
הדברים ממש נוגעים בעצב של הנשמה תרתי משמע.
ממש חשוב שאנשים שהכירו אותה ימשיכו ויספרו.
הכרתי את דורית כשהייתי בת 21, עזרתי לה לערוך סרט על איזו שכונה בחיפה והיא בתמורה לימדה אותי לגלגל (במכונה כמובן), ולהכין שייקים של נס קפה עם רום. אני הייתי ילדה טובה וחנונית קמעה
והיא הייתה בעיני התגלמות החופש, התענוגות והכיף חיים באופן כללי.
היא לימדה אותי כל כך הרבה דברים שימושיים: איך מכינים ציר של מרק עוף, ואיך לובשים את הדבר הכי משוגע שמוצאים בארון ויוצאים איתו החוצה, ואיך רוקדים באמצע הסלון לצלילי מיליון מנגינות שלא הכרתי עד אז בהתמכרות גמורה…ואיך מציירים מהלב ולא מהראש- עם הידיים והמרפקים ואפילו הפה,
וכמה כוח יש בלהתפשט מול קבוצה של אנשים זרים שמציירים אותך, להתפשט מהצביעות, מהנימוס המעושה….אני חייבת לה כל כך הרבה…היא לימדה אותי להסתכל, להריח, למצוץ (זיתים, זיתים), להתענג.
היא הייתה האמא של כל החתולים המסכנים והדפוקים ושל כל הדברים הדחויים,
כל חיה הייתה עבורה אהובה, וראויה. היא ראתה יופי בפינות הכי סתמיות. איפה שאני ראיתי זבל- היא מצאה קישוטים לקירות.
אני אמרתי “זה ג’יפה” והיא עשתה מזה יצירת אומנות.
אני זוכרת שצבענו ביחד קיר של כחול עננים ביחד ויצא הכי יפה בעולם.
מאז שהלכת את כל הזמן איתי, באוטו, בעבודה….כל כך הרבה זכרונות..תקופת חיים שלמה שעכשיו הסתיימה, אחרי 13 שנים.
לאה’לה את מקסימה, דיברת כל כך יפה , פתחת את ליבי והזכרת לי שדורית הייתה רוצה לצחוק בהלוויה שלה.
וגם כל החברים האחרים דריה והגר ורענן, תודה
אני בכל אופן בוחרת לדמיין את המוות כמשהו שלא מפריד אותנו באופן סופי מאהובינו ואני בהחלט יכולה לדמיין את דורה מרחפת לה לא רחוק מכאן ומפזרת עלינו אבק פיות.
שלום למי שקורה את המכתב הזה ולמי שלא … דורית הייתה גיבורה מורדת שאין לי מלים לתארה..
וגם היא לא הייתה מסכימה לספר עליה סיפורים של גבורה היא הייתה מסמיכה כל פעם שמישהו יגיד לה מילה יפה.. היא תינוקת בגוף של אישה חתולה שאוהבת להתפנק ביחד עם חבריה..
דורית אמרה לי בפעם האחרונה שנפגשנו וזה לא היה רחוק מ28/3 שהיא שמחה שבאתי לבקר
אז היא לא נתנה לי נשיקה בגלל שהייתי חולה.. צחקנו על הקטע הזה.. היא ביקשה ממני לקנות נובלס מהחנות למטה חפיסה לי וחפיסה לה. . כי אז לא היה לי כסף היא הייתה אימא שלי דאגה לי מאוד.. היא חברה שאין כמותה.. סיכמנו שנפגש בקרוב ולא הצליח לנו כנראה..
אז היא סיפרה לי סיפור שאימא שלה תמיד סיפרה לה סיפור מהתנ”ך והיא בכתה ואמרה לי מצטערת אבל אני בוכה כל פעם שאני מספרת את הסיפור הזה.. אז דיברנו על רוחות ונשמות דתות ואהבה..
היא נתנה לי אז שקית של פסטה כי לא היה לי מה לאכול בבית.. היא עשתה לי כמה כריכים טעימים.. ישבנו ולא רציתי אז לחזור הביתה .. אך הלכתי עם החיבוק שלה הביתה.. אז היא נתנה לי גם תמונת חתול שהיא אהבה .. תמונה שאני כרגע מסתכלת עליהץץ חתול שמסתכל למעלה לשמיים..
אני לא רוצה לשתוק אני רוצה לדבר ולהגיד המון דברים אך אני משתתקת .. אני לא מצליחה לישון בלילות .. היה לי משהו חסר בלוויה רציתי לראות את פניה היפות של דורית את עיניה שהכרינו עצב ושמחה ביחד.. עזבתי את הלוויה אך כל הזמן רציתי לחזור לקבר רציתי לראות אותה רציתי לתת לה חיבוק אחרון .. אני לא יכולה להמשיך יותר
אין לכם מושג כמה הדברים שאתם כותבים מוסיפים ומרגשים.
לי שהייתי שם רק פעמים ספורות אבל הצלחתי להבין אפילו במעט,
כאשר חתולים וכלבים הסתובבו בבית הקפה, איזו נשמה מדהימה
מנהלת את המקום בלי שידעתי עוד בכלל מי זאת דורית. אותם בעלי
חיים נראו כל כך שלווים ואסירי תודה למי שאימץ אותם. מה שאני זוכר
זה כלב/ה גדולה שחתולים שוכבים לצידה במין הרמוניה נדירה. כולם ישנו
ונחו שלווים ונראו אסירי תודה למי שאימץ אותם…
ותחשבו מה היא עברה במלחמה כאשר נפלו טילים בהדר בבנין הדואר שנמצא
מטרים ספורים ממנה.
אגב, במסגרת עבודתי אני יודע שהרבה עסקים בעיר
חיפה נקלעו לקשים עקב המלחמה והממשלה והממסד היו אטומים עד היום
בעזרה לאותם עסקים.
הילה,
איך המילים שלך בול. גם אני הכרתי אותה כשהייתי בת 21, וכל מילה שלך… נו טוב, את יודעת.
חוץ מהקטע של המכונה – כי לא הצלחתי ללמד אותה לגלגל.
צרי איתי קשר – לא שמרתי את הטלפון שלך. תתקשרי אלי 054-3021801
האם יש סיכוי שנשארו לך סרטונים שדורית מופיע בהם?
הגר –
למרות שלא הכרנו אני כבר אוהבת גם אותך. בבקשה צרי קשר. (אני גרה בת”א ואשמח להיפגש).
תודה לכולכם, זה ממש מרגש לקרוא על ההכירות האישית של כל אחד ואחד מיכם
ולאחד את כל חתיכות הפאזל המתארות את הישות הנפלאה הזו- דורית.
אני שלצערי הספקתי להכיר את דורית ורעיונותיה רק דרך המקלדת, נפעם כל פעם מחדש.
היתי רוצה לעשות למענה משהו מיוחד ב- 1 במאי, משהו בסגנון תהלוכת 1 במאי עם דגלים אדומים
אבל שתהיה יחודית לדורית, כלומר שתאפיין אותה.
אני מתכוון לתהלוכה עם בעלי חיים וכל מה שקשור לדורית, זה הרעיון הכללי.
אז אתם מוזמנים לחוות דעה – בעד, נגד, רעיונות נוספים וכו.
תודה.
אוי דוריתי, בשבילך הייתי רמית, רמיתוש… או סתם איזה חירבוש ג’יברישי שיצא בצחוק.
מה כבר אפשר לכתוב, שממש בא לי להתקשר אלייך… הרי רק שבוע לפני עזיבתך שעדיין מהדהדת מסרת לי את מספר הטלפון החסוי שלך בליווי מאלאן חיבוקים.
מנסה להזכר, קודם כל עולה באפי הריח, זה של סיר הבשר קצוץ עם אורז שהייתי עוזרת לבחוש, שם בבר גיורא. שכל בחישה בו היתה באהבה אינסופית לחתלתולים ולג’ין ונח.
יושבת איתך שם בשמש במרפסת ממול, עם איזה גורון דבוק עיניים שלא הניח מנוחתך, עד לניגוב האחרון עם תמצית בו פקח עיניים אוהבות.
איך היינו תופסות שיחה על החיים, אלו שרק התחילו לי, על אהבות, אכזבות.
איך אחרי שנים של נתק מצידי, פתאום צצתי לך בהוטנטוט וזה היה כאילו לא נפרדנו בכלל.
איך תמיד נצצו לך העיניים כשראית אהבה .
וסעודת השחיתות שם במסעדה ברחוב יפו, איך ליקקנו ת’אצבעות עם קראפלעאך ובצל מטוגן.
דורית, אצלך תמיד היה “בבית” כי הקרנת על הקירות, על הדומם מסביב מליבך. שלא היו לא גבולות.
איך עשית את זה…ככה , שאפילו לא יוכלו להגיד שישבו עלייך שבעה, מה שהיה מגלגל אותך בצחוק צרוד.איזה קטעים איתך….
מתגעגת
ארז, לא חושבת שדורית היתה רוצה תהלוכה, זה יותר מידי ובטח לא עם דגלים אדומים, מה שיהיה הצהרה פוליטית שכל כך לא מתאימה לדעתי…..אבל מפגש עם הולכי על 4 בסבבה.
dorit sends her love
living in our hearts
as always
the systm could not contain her
yet did not detain her
when we go and where
where we go
is definatly the mystory for us all
and we will meet again
so today when i am doing the things |i am doing
so today when i a orgenizing my life
i think of Dorit
and know that she does not
not with her body that she left here.
Are we gosseping about her .. now that she is not here
When i think of her
I wish she would have asked for help a little louder perhaps
The death of her most loved animals , companions to her on her way one after the other , was a great sorrow to her i am sure
again I so wish we would do this kind of thing when the person is stil alive
sha ll we do this
amongst ourselves
befor we are dead
so we can enjoy this glorification
Why is she not enjoing it
well ofcorse maybe she is
but that we do not know.
I am happy that I met her
a few months ago when i was in israel
and yes she managed in the short meeting we had to give me a pair of boots
I was very fortunate to be living above the hotentot
in the last year of its existance
It was a wonderful place to live
and being a musician
.even more
all i needed to do was go down stairs and play my music , yes and Dorit
was all supportive, loving every bit of the music
i understood she needed to make a transition
I amagined it to be to a more relaxing place on this earth
I was shocked to hear about the authoriites and how they treated her
not giving her money etc.
it si totally fucked up
absolutly fucked up
She was a real community person within a crazy city
and there are not many like that left
not even us her friends
I am very happy to have met her
and spent all this time with her
in the Hotentot
MYself and ANdrew lived above and one things we were one of the few tenenants she had that actually paid on time , and made her life a littel easier
We had a wonderful exchange between us
alot of love.
Francisca.
שלום לא הכרתי את הלהקה המתכתבת כאן ושאר החברים הטובים שהקיפו את דורית למעט דובי בוטן והחתולה שחלקם לא מבינים לאן נעלמה הדמות שמרכזה אותם כמו שמש למרות ששלושתם היו הפכים גמורים אני עבדתי בלילות בקיוסק שמנגד והיא היתה מסיימת יום מלא או ריק מאדרנלין של עבודה בסיבוב לילי ונעצרת אצלי לקנות נובלס ולפטפט קצת הטוב והתובנה ניבטו בעיניה מדי פעם יצאו ובאו
בשעות הקרובות לחצות ידידים לקנות סיגריות ולהשלים משקאות כשבאה חבורה לשבת במועדון של דורית ונראה כי נדבקו במוזרותה הנחמדה והמועתקת מתקופה אחרת של דוסטוייבסקי
הייתי מבקש שתרשמו את קורות חייה של דורית באתרכם מוצאה מולדתה וישראל שבה
אני מאחל לכולם לשמוח על ההיכרות והדברים הטובים והיפים שהיו לכל אחד איתה
שלום לכולם,
ב-1 למאי אנחנו רוצים לקיים ערב לדורית בסיגנון ההוטנטוט
במידה ויש בין קוראי הבלוג מוסיקאים שהכירו וזכו לנגן בהוטנטוט ורוצים לכבד אותה במוסיקה איכותית, זה הזמן להופיע
עד כה לא הייתה היענות ממש גדולה ואם מישהו כאן רוצה להעלות קטע לכבודה ולזכר הימים ההם – צרו איתי קשר במייל
לילה טוב
dariadaniel@walla.com
שלום לכולם
אזכרה (השלושים) לדורית מנטל בבית העלמין תל-רגב,
מתחם חיפה, חלקה ט’, ביום ג’ 1.5.2007 בשעה 16:00
בשעה 16:00
ואחריה
ערב בסיגנון הוטנטוטי
שיתקיים ב-19:00 ב”בוסתן בעיר” בחיפה (רח’ מחניים 18, מרכז הכרמל)
יש להביא כיבוד טעים, צבעים, סיפורים, שירים וכלי נגינה
לא תהיה הזדמנות נוספת להיפגש
להתראות
http://www.hottentot.co.il/
It is important for online gambling companies to make a statement and impose certain limits when it comes to bookmaking and sports betting.