כללי ארכיון

עזבו את זה שכבר בין כה אין לי אמון באף גוף במדינה הזאת. הכל שחיתויות, הכל רקוב מן היסוד, הכל קומבינות: משרד המשפטים, רשות המיסים, הממשלה המשטרה… במקום לעסוק בפשעים ובעיות אמיתיות (שגם בהן אנו טובעים במדינתינו הקטנה) אנו נאלצים להסתפק בצווארונים לבנים מלוכלכים שאף אבקת כביסה לא תושיע מלהסיר את הכתמים.
אבל איפה שקל ופשוט, המערכת עובדת כמו שצריך (מבחינת עצמה בלבד), לפחות כך נראה. מי שמגיע בתקופה האחרונה לעיר הברירה, נתקל לא רק במצוקת דיור אלא גם במצוקת “דילור”. אנשי הפריפרייה, מהצפון והדרום כבר הפנימו מזמן, יחד עם התלביבים את מצוקת הגראס – אין, פשוט אין. אבל חשיש? תמיד היה, תמיד יהיה. האמנם?

חנה in your face וקס, הטיחה בי היום אגב שיחה על הא ודא. מהירתי להתגונן. מה פתאום? מה כ”כ יאפי בי? אז אני אוכלת סושי עם מקלות, אפילו שבארץ כולם אוכלים הכל עם הידיים. אז אני גרה בקופסאת נעליים של איקאה במרכז העיר ומשלמת שכ”ד בשמיים. אז יש לי כוונות לקחת עוזר בית פעם בשבועיים, כי למי יש כוח לעשות ספונג’ה אחרי העבודה? ולבזבז על זה יום חופשי? פחחח. וכן, אני שונאת עארסים “כוסאמק היה לי ירוק! תעצור כאילו דא?!” צרחתי על איזה דביל שכמעט דרס אותנו בדרך לפאב, מסתכנת (בשנית) בנסיון רצח…. לא יכולתי להתאפק.

כמעט חצי שנה חיכיתי, בכליון ריאות, שיגיע אותו לילה קסום שיגרום לי להתאהב בעיר המזופתת הזאת. זה כמעט קרה לא מזמן- כשהלכתי בקינג ג’ורג’ (אותו אני מכנה גם רחוב הסלבס) בדרך לעבודה, באוזניי כפתורים מחוברים לאמ.פי4. בדיוק התחלף השיר לאחד מאלו של “הפרוייקט של”. היתה זו שעת דמדומים, מרחוק זיהיתי צלילית של גבר עטור ראסטות, וחשבתי לעצמי – ‘מה הסיכוי שזה רייכל?’ אחרי מספר שניות וצעדים נוכחתי כי הוא זה.

בהמשך לפרק א’ 1 ולאחר שהתיק בבית הדין לעבודה נסגר סופית לפני כמה ימים בהתערבות הוצל”פ אביא לפניכם את המסמכים המקדמים את התביעה הנלוזה של אש”ט כנגדי, אשר הדיון בעיניינה נקבע ל-15 במרץ 2007 בביה”ד לתביעות קטנות (!) בירושלים, עליו אדווח לכשיסתיים.
ובכן, ימים ספורים לאחר שהגישה עלה ירוק את כתב ההגנה, הגישה המפלגה גם תביעה הזויה שכנגד בבית הדין לעבודה (!)

אפילו האימיול כותב את זה שחור על גבי הצג.
אין לי חבר. ולסבתא שלי זה מפריע. מה לזה ולסבתא שלי? היא רוצה נין – ‘אין לי עוד הרבה זמן הגרי’ היא מפטירה בי בכל שיחת חולין שאנחנו מנהלות. זה כבר לא ‘מה נשמע’ או ‘מה שלום החתולות’… ‘חתולים סבתא… חתולים’ אני חוזרת על המנטרה הקבועה לאוזנייה. אמנם מסורסים אבל תני להם להנות מהספק. הם עדיין זכרים. נגזר עלי משן-שמים להיות הנכדה הכי גדולה שגרה בארץ. אני עדיין חושבת שאחי הצעיר יביא לה את מבוקשה לפני. אחרי הכל, הוא זה שמנהל מערכת יחסים ארוכה, כמעט קבועה ועם אותה בחורה.

ברוח הט”ו בשבט, אירגון “הפנתרות הירוקות” מזמין אתכם להצטרף למהפכה ירוקה:

למי שלא יודע “המפ” מה הוא (סוג של קנאביס תעשייתי) מוזמן להרחיב ולקרוא את הספר של מוטי ארגמן, בו יש מידע רב שנאסף אחר תחקיר מעמיק. למי שידיו לא משיגות הספר הינה גירסאת אינטרנט

שלשלום, עוד אני מחויכת בשל הרשעתו של גבר נוסף שלא שלט בצרכיו וביצריו, חשכו עיני מלראות דברים שנכתבו ביחס לתקשורת בהכרעת הדין במשפט רמון:

“…לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת … במספר מקרים,גרם (ה.צ) ל”זיהום” עדויות … אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בנסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט…”

אמש, בשבע וקצת פצח אנסי במסיבת עיתונאים.
גם כן מסיבה- נאום כאורך הגלות, ללא מענה על שאלות העיתונאים. מה הסיבה למסיבה? הרטרו והירידה.

אפקט הפרפר, מעבר לזה שזהו שם של סרט מאוד טוב, זוהי תופעה המוכיחה כי הקשר בין א’ ל-ב’ אינו מקרי כלל ועיקר. “האם נפנוף כנפיו של פרפר בברזיל מחולל סופת טורנדו בטקסס?” (אדוארד לורנץ)

הקדמה
בהמשך לפעילותי הציבורית שנעשתה בשנת 2006, בה שיכנעתי רבים להצביע עבור מפלגת עלה ירוק, דבר אשר אני מתחרטת עליו מעמקי נשמתי, אין שום דרך טובה יותר להתנצל מאשר להכות על החטא.
אמנם הבטחתי ספר, אבל אני רואה לנכון לפרסם דברים אלו על גבי הנט, בה כל מאן דבעי יוכל לעשות שימוש בחומר, אשר בו אציג בפניכם את מסכת השקרים והההזיות להם התוודעתי תוך כדי ולאחר הבחירות לכנסת ה-17.
אם יש לכם עניין בקבלת מייל בכל פרק חדש שאפרסם אנא פנו אלי למייל.

בבית הדין לעבודה

הבטחתי, ולכן אקיים. אני מתחילה להעלות את כל המסמכים בתביעות עלה ירוק – הגר צימרמן לעיון הציבור ולמען יראו וייראו.
בפרק זה אעלה את המסמכים שהוגשו לבית הדין לעבודה ועד לפסק הדין.
מכיוון שאת התביעה עצמה מלאתי בטופס ידני אין לי אותו כמסמך דיגיטלי ולכן אסביר מדוע תבעתי:
עבדתי עבור עלה ירוק ולא שולם לי שכרי במלואו. להלן חוזה העבודה ביננו-