השב"כ.אורג | Hashabak.org

עוד שעתיים, היומולדת שלי נגמר. קמתי היום בשלוש בצהריים, את הקפה שתיתי עם הסיגריה והוופלים במרפסת, כשסטרופל והשמש מארחים לי חברה. קיבלתי פרחים עם ברכות מרפיואל, הזמנתי סושי (בין טלפון לטלפון), ונכנסתי למקלחת.
הזמנתי כל כך הרבה אנשים למומולדת, ששכחתי לדאוג לעצמי לטרמפ… ברגליים נגררות, צעדתי לעבר המדאם, פותחת את הערב על הבר עם ג’ין וספרייט. הברמן, מודיע לי חגיגית שהגיעו שני משקאות חדשים לארץ והלשון שלי זוכה לתת ביקורת ראשונה בארץ הקודש.

כן , כבר השתמשתי פעם בכותרת הזו, אבל היא כל כך נחמדה שאני ממחזרת 🙂 ובכן, סקס מוכר, אז נתחיל איתו:

סקס והעיר
גיליתי זן חדש של בחורים. טוב לא כ”כ חדש… מסתבר לי היום בשיחה עם כמה עורכות בדסק, המנוסות ממני, שזה זן עתיק יומין, ‘אבל לי’ – חזרתי והדגשתי,’הוא חדש’.
אלה שמשחקים אותה הכי ג’נטלמניים, שנותנים לך רק נשיקה על הלחי בסוף הדייט הראשון, שלא מפחדים כבר בדייט השני לספר איך הם מדמיינים את החתונה שלהם, אלה שלמרות שהם בגילך משחקים אותה הכי רציניים ובוגרים בעולם. אבל לעולם, לעולם ועד, המנטליות של המין הגברי תשאף לגיל 4. למה? כי כנראה ככה הם מתוכנתים.

“נשדרג את המאבק בתאונות. אין מדובר במכת טבע שאי-אפשר להתמודד איתה“. כה אמר ראש ממשלת ישראל על תאונות הדרכים. מתי? מתי נשתחרר מעונשו של זה??
ומה עושה המשטרה? היא פועלת בשטח להקטנת נפגעים בקטל בכבישים: מחכה לנו בסיבוב, עוצרת את מי שעבר בעשר קמ”ש את המהירות המותרת, נותנת דו”חות להולכי רגל. אבל איפה שזה מגיע לעבריון העליון, שקט ודממה. גם לשם משפחות הפשע שלחו את זרועותיהן הארסיות.

אתמול התקשר אלי “מר ירוק” אחד, לבשר לי שהפעילים שלי (של סניף צפון אותו ריכזתי בבחירות האחרונות), מקבלים צ’קים מהמפלגה על עבודתם כפי שהובטח להם בע”פ עת התפקדו למפלגה.
לפעילים הרציניים הובטח תשלום כשכר או אות הוקרה על פעילותם בהתנדבות, מי בכתב (אני הפדנטית למשל) ומי בע”פ (רוב החבר’ה הנאיבים, שבטחו במושחתים) אם תזכה המפלגה ליחידת מימון מכוח חוק מימון המפלגות (אשר מתרגם כל מנדט לכמיליון ומאה אלף שקל).

צילומים: תומריקו, שלום בר טל, מיטל הראל, שי ספיר ואני

חג פורים התחיל אצלי כאשת המערות ביום שישי בצהריים, עת ירדתי עם חברתי מהצפון לאמ:פמ בשינקין לקנות מצרכים לארוחת שבת. ים של אנשים שטף את שנקין השוק והנחלה, עד שנאלצנו ללכת כמה מטרים על הכביש כי שם היה פחות צפוף. מה שביום רגיל לוקח חמש דקות הפך לרבע שעה.

נרקיסיזם היא לא מילה גסה

ולנושא אחר שבכותרת: לאחרונה פנו אלי כמה קולגות אשר לא הוזכרו מספיק בבלוג שלי או לא צולמו לפליקר, בניגוד לאחרים

מתוך הבלוג של ולווט

אך אחת, קסמה לי באישיותה וחיפשתי דרמה או סוג של קטליזטור אחר שיגרום לי להרעיף עליה שבחים, כבדרך אגב. אולם מכיוון שאין כרגע מלחמה, ומסתמן כי הרעשים של האישים הפוליטיים המככבים בעמודי החדשות הפכו לעניין של מה בכך, החלטתי לעשות זרז בכוונה תחילה.

כתם לכל החיים

הנושא אשר מדיר שינה מעיני לאחרונה באופן קיצוני הינו “מינויים פוליטים” בלתי הולמים, בלתי מקצועיים ובלתי מובנים. הנזק החברתי – כלכלי הוא עצום, כמו גם פגיעתם הרבה בתקינות הגופים הממשלתיים אשר אמורים לשרת אותנו האזרחים שומרי החוק-משלמי המסים ועושי המילואים.
כאשר מדובר במשהו שמתיימר להיות אמיתי ומעשי כמו גופים בשירות המדינה הדבר חורה לי. אך כאשר מדובר בגופים הזויים, קטנים וקיקיוניים שלא עושים דבר למען, ולא רואים מטר מעל הפופיק של עצמם, זה כבר הופך להיות מצחיק.

לזכרו של אהבת חיי

היום, היה אמור לחגוג קורט קוביין יומולדת 40. כשהיה לו יומולדת 30 הייתי בת 15 כמעט, הכנתי לו עוגה מבוץ והדלקתי 30 סיגריות יחד עם אותו חבר שהיה לי אז (שנפטר כמה שנים אחר כך מדום לב).
קורט קוביין הלך לעולמו באפריל 94. טענה אחת אומרת כי הוא התאבד. אחרת טוענת כי הוא נרצח, ע”י רוצח שאישתו שכרה. ראיתי את הסרט “קורט וקורטני” על הטענה הזו. לא נראה כל כך תלוש מהמציאות, אבל אי הידיעה על נסיבות מותו תולש אותי מהמציאות לא פעם לתוך תסריטים כאלה ואחרים.

עזבו את זה שכבר בין כה אין לי אמון באף גוף במדינה הזאת. הכל שחיתויות, הכל רקוב מן היסוד, הכל קומבינות: משרד המשפטים, רשות המיסים, הממשלה המשטרה… במקום לעסוק בפשעים ובעיות אמיתיות (שגם בהן אנו טובעים במדינתינו הקטנה) אנו נאלצים להסתפק בצווארונים לבנים מלוכלכים שאף אבקת כביסה לא תושיע מלהסיר את הכתמים.
אבל איפה שקל ופשוט, המערכת עובדת כמו שצריך (מבחינת עצמה בלבד), לפחות כך נראה. מי שמגיע בתקופה האחרונה לעיר הברירה, נתקל לא רק במצוקת דיור אלא גם במצוקת “דילור”. אנשי הפריפרייה, מהצפון והדרום כבר הפנימו מזמן, יחד עם התלביבים את מצוקת הגראס – אין, פשוט אין. אבל חשיש? תמיד היה, תמיד יהיה. האמנם?